לאחר שגופתו הושבה מעזה, הלוויתו של אל"מ אסף חממי נערכה היום (שלישי) בבית עלמין בראש העין. המונים התייצבו לחלוק לו כבוד בדרכו האחרונה ופתיחת הטקס הושמעו קולות הקשר בהם נשמע חממי ברגעיו האחרונים בהם הפגין גבורה ויצא להילחם במחבלים בקיבוץ נירים.
הרמטכ"ל אסף זמיר ספד לחממי: "רצתי אחריך בתרח"ט גבעתי, מסתערים יחד אל עבר מטרה באופק כמו שעשו דורות של לוחמים שנשאו אליך עיניים, כמו שעשה החפ"ק שלך, בבוקר שבעה באוקטובר, נכון להסתער איתך מול כל אויב ולהילחם עד כלות".
רב-אלוף זמיר המשיך: "חממי, שבית את כל מי שפגש אותך בקסם נטול זיופים, שכבש את פקודיך וגם את מפקדיך. הובלת והנהגת באותנטיות בלתי מתאמצת. בתמונה שלך שצולמה רק לפני ארבע שנים, אתה מפנה יחד עם קבוצה קטנה של חיילים גזע עץ שנפל ועמד בדרך כשעבודות ההקמה של בית הספר לקומנדו שעליו פיקדת, לא התקדמו לשביעות רצונך. נטול יומרה, ללא גינונים, מעניק למילים " דוגמה אישית" משמעות שאפשר רק לדמיין, חישפת את השטח, הקמת אוהל שתיים עשרה, תלית תמונה של הרמטכ"ל והנשיא והודעת - בית הספר לקומנדו קם".
הרמטכ"ל ציין בהספדו כי המערכה לא תמה. "אנו ממשיכים גם בשעה זו לפעול הכל החזיתות הנדרשות", הוא אמר. "ערוכים לשוב ללחימה בכל עת וכך נמשיך ונפעל מול כל איום מתהווה. גם מלאכת השבת החטופים לא תמה. לא נעצור עד להשבת כל החטופים, עד האחרון שבהם - זוהי חובתנו".
נשיא המדינה יצחק הרצוג הגיע להלוויה וספד לחממי. "אסף יקר ואהוב, הנה שבת אלינו. אחרי יותר משנתיים בידי המרצחים", נאם הנשיא. "יותר משנתיים מאז אותו בוקר נורא בו נפלת - הבוקר בו הכרזת בקשר, בקור רוח מקפיא, בתוך הטבח, וההרס, התוהו ובוהו, ומהומת האלוהים ששררו בחוץ: 'כאן קודקוד מכריז מלחמה'. בצלילות ובלי מורא, הבנת מיד שזוהי מלחמה; וכמו תמיד אצלך, היית הראשון להגיע, לחתור למגע, לשעוט קדימה ולהסתער על האויב".
הנשיא הרצוג המשיך: "כמילות המנון החטיבה, הוא 'חלם גבעתי ונשם גבעתי'; ופעל תמיד ברוח השורה התחתונה והידועה בהמנון הזה: 'עם גבעתי הלאה ממשיכים'. לכן לא הופתעתי לשמוע שכאשר לוחמי חטיבת גבעתי נכנסו לחאן יונס, מפקד החטיבה אמר להם בפקודת ההתקפה 'נפעל ברוח חממי... נילחם כמו שחממי נילחם. בעוז רוח, עם פיקוד מלפנים, ובנחישות'. ובאמת, אנחנו זקוקים לעוד ועוד לוחמים ומפקדים, אזרחים ומנהיגים כמו אסף חממי. אלה האנשים שעם ישראל נושא אליהם עיניים - בגאווה, באמונה, בתקווה".
אירח את בנו בשמחת תורה - וקפץ להגן על קיבוץ נירים
בפברואר 2018 נסעתי בג'יפ של אלוף-משנה אסף חממי ז"ל בסמטאות העיר חברון. אז הוא פיקד על גדוד צבר בחטיבת גבעתי וכבר באותם בימים ניבאו שיגיע רחוק בסולם הדרגות. הכרתי אותו שנים קודם לכן כמפקד צעיר בחטיבת גבעתי. קצין קר רוח, אמיץ מאוד חותר למגע ובעיקר קשוב לפקודיו.
אסף חממי התגייס לגבעתי, התפתח בגדס"ר גבעתי, יחידת מגלן, בהמשך פיקד על יחידת רימון, מפקד בסיס האימונים של חטיבת הקומנדו, מח"ט הנגב ולבסוף מפקד החטיבה הדרומית. במשך חודשים הוא התריע מפני פוטנציאל ההסלמה מול ח'אן יונס ורפיח, ולפי פקודיו ליוותה אותו "תחושה שמשהו רע הולך לקרות"
ביום שישי הוא אירח את בנו בכורו במחנה רעים שבאוגדת עזה ולמחרת היתה אמורה להצטרף רעייתו לטיול משותף באזור. עם שיגורי הרקטות לעבר העורף הישראלי וקבלת דיווחים ראשונים על חדירה, חממי לא היסס לרגע ולאחר שמסר את בנו לחיילות בחמ"ל החטיבה, הוא יצא אל השטח.
בשעה 06:42 מפקד החטיבה הדרומית נשמע אומר ברשת הקשר: "להקפיץ כיתות כוננות בתוך היישובים ויחידות מיוחדות. אנחנו במלחמה....". למעשה הוא היה הגורם הפיקודי הראשון בצה"ל שזיהה את תחילת המלחמה והכריז עליה בקור רוח.
חממי יצא אל השטח במהירות ואיתו הקשר תומר אחימס ז"ל והלוחם קיריל ברודסקי ז"ל. הם נתקלו במחבלים בתוך קיבוץ נירים. חממי הרג לפחות מחבל אחד מחוץ לקיבוץ, ולפי התחקיר הוא וחייליו נסעו מסביב לקיבוץ ונכנסו דרך השער הראשי, שם נתקלו במחבלים. חממי נפצע אנושות, עוד שומעים את תומר אחימס ברשת הקשר מדווח על שאירע רגע לפני ששלושתם נהרגו בחילופי האש. בשעה 06:43 פיקוד הדרום הכריז על פקודת פרש פלשת שמשמעותה חדירת מחבלים לעורף מדינת ישראל.
בימים שאחרי השבעה באוקטובר, פגשתי את אלוף פיקוד דרום ירון פינקלמן שהיה עסוק בניהול הלחימה וההיערכות לתמרון היבשתי. כששאלתי את פינקלמן אודות גורלו של מח"ט דרומית, היו אלו רגעים ראשונים שראיתי את האלוף עוצר את נשימתו, בקול שקט וחדור אומר: "חממי הוא ממפקדי השדה הטובים שהכרתי, טקטיקן, תחבולן, נועז. מפקד עם מנהיגות סוחפת ודוגמה אישית שאין שניה לה. אהבתי אותו והערכתי אותו עמוקות, הוא חסר לי מאוד".
הקשר האמיץ והחברי בין שני הקצינים הבכירים החל כשחממי היה מג"ד צבר תחת פיקודו של מח"ט גבעתי בשעתו פינקלמן. בכירי חטיבת גבעתי אמרו לוואלה כי חממי קורץ מחומר של רמטכ"לים ולכן ניבאו לו גדולות.
במשך ימים לא ידעו על גורלו ומאוחר יותר התקבל מידע כי גופתו נחטפה ומוחזקת על ידי חמאס. מאוחר יותר נאספו פרטים רגישים, נקבע מותו והתקיים טקס הלוויה רב משתתפים, אך מרבית פקודיו וחבריו היו באותה העת בלחימה בלב רצועת הזה. חממי היה בן 41 בנופלו והותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.
הרמטכ"ל אייל זמיר הצהיר בצורה ברורה כבר מהיום הראשון שלו בתפקיד כי יעשה את הכול להחזיר את כל החטופים ויעקוב מקרוב אחרי הפעולות להשבתו של חממי שהיה פקודו בעבר בפיקוד הדרום. השבוע נסגר המעגל.