על פניו, ה"וידוי" של דוברת הפרקליטות הצבאית בעניין הדלפת סרטון ההתעללות משדה תימן, היה אמור להישאר גנוז ולא להוביל למחול השדים הצעקני שמשתולל עכשיו סביבנו. למה? כי ההליך הזה אותו מבצע השב"כ לפני קידום או כניסה לתפקיד של בכירים במערכות הבטחון, אמור להיות "קופסה שחורה". שמו של ההליך הוא "התאמה בטחונית", הוא כולל שאלונים מפורטים מאוד ומתווספת אליו בדיקה בגלאי שקר (פוליגרף).
הנבדקים בהליך יודעים ששום דבר לא יוצא ממנו לתכליות אחרות. הם יכולים לדבר חופשי. זה מזכיר במשהו תחקיר מבצעי בצה"ל, שמוגדר מראש כתחקיר שלא יכול להפליל את המשתתפים או להקרין למקומות אחרים למעט הצורך בהפקת לקחים מקצועית מבצעית אחרי קרב או מלחמה או אירוע דומה.
אז מה קרה הפעם? הנבדקים בהתאמה הביטחונית מקבלים מראש (בכתב ובעל פה) הודעה שאם במהלך הבדיקה יתקבל מידע שיצביע על עבירות משמעת חמורות או עבירות פליליות חמורות, "יועבר המידע לגורמי התעסוקה ו/או גורמי האכיפה, מקום בו יימצא כי קיים אינטרס ציבורי המחייב זאת".
אני מעריך שהדוברת שנבדקה הודתה במהלך בדיקת הפוליגרף, בתשובה לשאלה, כי הייתה חלק מהעברת חומרים אסורה לעיתונאים. בשלב הזה היה צריך מישהו (בשירות הבטחון הכללי, כנראה ראש החטיבה) לקבל החלטה, בהתייעצות עם היועץ המשפטי של שב"כ, מה עושים עם חומר הנפץ הזה. בשלב הזה, אני מעריך, הם נכנסו לדוד זיני, ראש שב"כ הטרי. ההחלטה שהתקבלה היתה הגיונית: להעביר את החומר ל"גורם התעסוקה", הלא הוא צה"ל. השלב הבא היה הרמטכ"ל, אייל זמיר, והוא העביר את תפוח האדמה הלוהט ליועמ"שית, גלי בהרב-מיארה. כך החלה החקירה. כל הגורמים במעלה הדרך קיבלו את ההחלטות המתבקשות. לי, מהיכרות עם המערכת והאנשים עצמם, אין שום ספק שזה היה קורה עם כל ראש שב"כ אחר. לא רק זיני. כך ראוי וכך צריך להיות.
וכאן אנחנו מגיעים לצביעות המאפיינת את כל דוגמני הזעם הקדוש הנוכחי על הפרקליטות הצבאית והמערכת. איפה הם היו כשנחקרו הדלפות פי מיליון יותר חמורות, כמו הכנופיה שסביב ראש הממשלה שגנבה מידע סודי ביותר (הרבה יותר סודי מהסרטון, שנמצא בתוך כתב אישום והיה נחשף בכל מקרה), העבירה אותו לתקשורת ואחרי שנפסל על ידי הצנזורה, העבירה אותו ל"בילד" תוך גרימת נזק כבד לבטחון המדינה?
יש דוגמה יותר טובה: א' משב"כ, שנחשד בהוצאת מסמכים סודיים ביותר משירות הביטחון הכללי, העברתם לעיתונאים בחשאי וזוכה כעת לחסינות המתבקשת משופרות נתניהו לדורותיהם. דוד זיני פגש את א' בטרם נכנס לתפקידו כראש שירות. העובדה הזו הועברה ע"י שב"כ לוועדת גרוניס, בטרם אושר זיני לתפקידו. על האירוע הזה חוגגת עכשיו מכונת הרעל משל היינו בפרק נוסף של קו 300. עלובי נפש זו מחמאה עבורם.
ההסבר: על פי הפרסומים, שב"כ העביר לוועדת גרוניס מידע לפיו ראש שב"כ המיועד (אז) פגש באופן פרטי ובחשאי את אותו א', החשוד בהעברת מסמכים סודיים מתוך השירות, בטרם נכנס לתפקידו. הבעיה במהלך הזה הייתה שזיני ביצע אותו על דעת עצמו, בלי ליידע את השירות או את הפרקליטות. במקביל, יצאה הקריאה מוועדת גרוניס לציבור ולכל המוסדות והגופים בישראל להעביר אליה כל מידע שיכול להיות רלוונטי למינויו של זיני. שב"כ העביר את המידע על הפגישה הזו ליועמ"שית והיא העבירה אותו לוועדת גרוניס. הוועדה אישרה את מינויו של זיני. אני סומך את ידי על החלטתה. זיני הוא ראש השב"כ וצריך לאחל לו בהצלחה. הבעיה היא הצביעות וכפל הלשון בין שני המקרים.
למה הועבר החומר על הפגישה ליועמ"שית ולוועדת גרוניס? כי פגישה מהסוג הזה, שנעשית באופן פרטי וללא יידוע הגופים הרלוונטיים (השירות והפרקליטות), יכולה להעלות חשש לשיבוש חקירה או הבטחות שלטוניות עתידיות או תהיות נוספות. כשהוועדה למינויים בכירים מפרסמת בקשה להעביר אליה כל מידע רלוונטי, לזה בדיוק היא מתכוונת. אני שמח שהוועדה לא מצאה אישוש לתהיות כלשהן שעולות מקיומה של הפגישה. הבעיה היא שיש כאן ציבור גדול ובתוכו גם משפיענים חשובים שבאופן קבוע יתקוף על מנת להשמיד אירוע מהסוג הזה כשהוא משרת את האינטרס של "המנהיג" אבל יתהפך כמו לוליין כשזה הפוך.
בשני המקרים המתוארים לעיל, השב"כ עשה מה שמצופה ממנו. נתקל במידע שיכול להיות רלוונטי והעבירו לגוף המטפל. בשני המקרים צריך לשבח את שב"כ, אלא שבמקומותינו במקרה אחד מסתערים עליו עם מצ'טה, כי זה חס וחלילה עלול לפגוע במשפחה השולטת ובמקרה השני מקלסים וגומרים עליו את ההלל, כי זה משרת אותה. ככה נוצרות דיקטטורות.
ועוד קטנה לסיום: אתמול במהלך "פגוש" העלה עמיתי עמית סגל את ההשוואה בין הטיפול בפצ"רית, האלופה יפעת תומר-ירושלמי, לבין הטיפול בנציב שב"ס, רב גונדר קובי יעקובי. הוא נעצר, היא לא. אותו הקיפו שוטרים עם נשקים, אותה לא.
אין לי מושג איך הוחלט על מעצרו של יעקובי ויכול להיות שהיתה שם טעות. אבל זו פרוצדורה. אני מתעניין יותר בשורה התחתונה: במקרה של הפצ"רית, כמעט אין צורך בחקירה. היא הודתה עוד בטרם נגבו עדויות ונפתחה חקירה, קיבלה אחריות והתפטרה מתפקידה. כל זה תוך 48 שעות. כך צריך להיות. במקרה של יעקובי, השר שלו, עבריין לכשעצמו, נותן לו גיבוי מלא, הוא ממשיך בתפקידו בעוד החוקרים והמערכת שמעזה לחקור אותו הופכת, כרגיל, למטרת דמות של מכונת הרעל האימתנית שמפעיל השלטון.
זה מזכיר לי את הטענות הנוכחיות לתחקירי צה"ל על מחדל 7 באוקטובר. התחקירים בעניין המטכ"ל, זועקים הזועקים, לא היו טובים מספיק, או מעמיקים מספיק, או משהו. ואללה. מצד שני, הרמטכ"ל קיבל אחריות מלאה ופרש מתפקידו. לא העלה בדעתו אפילו לסיים קדנציה. אותו כנ"ל, הרבה קודם, ראש אמ"ן. אותו כנ"ל, אלוף פיקוד דרום ירון פינקלמן, שנכנס לתפקידו שבועות ספורים לפני הטבח וניהל את הלחימה אחרי באופן מופתי. פרשו גם בכירים נוספים. אבל המצוד אחריהם נמשך גם אחרי שקיבלו אחריות ופרשו, בעוד האחראי הראשי, העליון, זה שאין מעליו דבר, זה שהנחיל את הקונספציה, שחרר את הרוצחים ומימן את הקמת מפלצת הטרור, הוא בכלל לא אחראי, הוא מעולם לא הודה בחלקו בטבח והוא מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית. זוהי סדום.