דיס איז נוט אמריקה

או.קיי, אני רוצה להיות ברורה איתכם. שלא יהיו שטויות, שלא יהיו דיבורים מיותרים, ואל ת--ז-ו-ז-ו, ברור?

אני, פזית בניזרי, עומדת פה על הפיגומים של אתר "וואלה!" עם תת-מקלע ענק בידי. אבל ענק. את תת-המקלע שלי אני מכוונת לראשו של א', ארט דיירקטור במשרד פרסום גדול ויוקרתי, ואם לא תענו לדרישות שלי, אני אפצפץ את ראשו הממושקף לחתיכות. שמעת, א'? אז תהיה ילד טוב. תעשה כל מה שאני אומרת, ודודה פזית תשחרר אותך בזמן לישיבת הקריאטיב הבאה. פיכסה, מה מרחת לי על המקלע, ג'ל לשיער? פעם אחרונה שאני מקרבת את הבייבי הזה לפרצוף שלך.

הופה, מה שמעתי? הליקופטר משטרתי? שובבים. תגידו לו שיעשה אחורה פנה או שאני יורה. גם ככה כבר אין לי מה להפסיד. החיים כמבקרת פרסומות גמרו לי על השמחת חיים.

מה אני רוצה מכם? אני רוצה שתפסיקו. אני רוצה שתעצרו את הטרנד המאוס הזה שלכם. ואני רוצה שתעשו את זה ברמת העכשיו. לא רוצה לראות עוד לופט ניו יורקי מעוצב אחד. לא רוצה לראות עוד מונית צהובה. עייפתי מקבצנים בשדרה החמישית, מאסתי בשוטים מה זה אמנותיים של הסקיי ליין של מנהטן.

לא ייתכן, שומעים, לא ייתכן, שכל המדינה הזאת תשב בטרנינג מול הטלויזיה, ואתם , פרסומאים זחוחים שכמותכם, תסעו כל הזמן לניו יורק. קמפיין להונדה משפחתית? יאללה לניו יורק. פרסומת למקופלת? יאללה לניו יורק. מה קרה? כבר אין בנקים ובתי ספר בארץ המזורגגת הזאת? כבר אי אפשר לצלם קלוז אפ בלי לבקש מג'וליאני אישור?

והבאסה היא, שמדובר בפרסומות לא רעות בכלל. אחת מהן, זאת של ההונדה המשפחתית, מתעלה כמעט לדרגת מאסטר פיס. בפרסומת הזאת רואים ילד יהודי חמוד, שהילדים הרעים בבית ספר מתעללים בכדורסל שלו. אבל מה? אבאל'ה מחכה עם ההונדה בפינת הרחוב, ומשפריץ מי שלג מלוכלכים עם ההונדה על הילדים הרעים. התוצאה - מרגשת, מקסימה, אנושית. יש רק בעיה אחת, ואל תזוז, א', שהפרסומת הזאת מתרחשת בניו יורק.

אין שום רע בקצת אפיל ניו יורקי שרמנטי. אבל במקרה הזה, התסריט המקסים של קשר בראל ממש לא היה צריך שום שדרוג. להיפך, אם כבר הלוקיישן הניו יורקי עשה משהו, זה להרוס.

למה מה, העיגולד הקטן לא היה חוטף מכות גם בבת ים? ההונדה הכסופה של אבא לא היתה עושה רושם גם בחיפה? לא ברור מה ג'וניור ואבא עושים בכלל במנהטן, מקום בו מכוניות יפניות הם בדיחה זולה. אבל אתם, עדר לוגמי מקיאטו שכמותכם, רציתם לנסוע עם המשרד לניו יורק. וככה מכרתם את בכורתכם בעבור נזיד סושי בחמישית.

המצב גרוע בהרבה בפרסומת של מקופלת, זאת עם איה קרמרמן שודדת הבנקים האמיצה. אז מילא שאתם חושבים שאנחנו נקנה את הגוזל המדובלל והשלומאלי הזה בתור ניקיטה. אבל למה הייתם חייבים למקם אותה בסניף בנק אמריקאי? לא ייצאנו כבר מספיק היי- טק לארה"ב, עכשיו אנחנו צריכים לשלוח את העברייניות האנורקטיות שלנו להשתלמות?

קחו את הפרסומת הזאת ומקמו אותה בסניף בנק מהודר בכיכר המדינה. דמיינו את הזקנות העשירות. את פרצופה המופתע של הקופאית הפרחה. פרסומות כאלו בנויות על טיפוסים מקומיים. ועוד לא דיברנו על הסאב טקסט של האופנובנק.

טוב, אני רואה שאתם לא מקשיבים. השמש שוקעת וגם א' טינף לי כבר את כל האקדח בג'ל. אתם יודעים מה? תמשיכו לצלם את הסרטים הניו יורקים המעוצבים שלכם. תמשיכו לחשוב שאנחנו הישראלים, מרטיבים בכל פעם שמראים לנו את מגדלי התאומים. תתעלמו מהטיפוסים הציוריים שיש לנו פה. מהנופים המדהימים, מהאווירה.

רק דבר אחד אל תשכחו. יש גבול לכל מנהטן. ביום שתתחילו לצלם פרסומות לקוטג' בשדרה החמישית, אנחנו נפרוץ עם עוזי לטקס הפרסומות השנתי. ולא, אנחנו דווקא לא נעשה שום דבר רע לקיציס. לפחות הוא יודע איך להסתדר עם מה שיש.