בלילה שבין ה-24 ל-25 בפברואר, 1956, התייצב שליט ברית המועצות ומנהיג המפלגה הקומוניסטית האדירה ניקיטה חרושצ'וב בפני כנס סגור וסודי של הוועידה ה-20 של המפלגה ונשא בה נאום שנכנס להיסטוריה בשם "הנאום הסודי". שמו האמיתי של הנאום, הכותרת שחרושצ'וב העניק לנאום שכתב בעצמו, הייתה "על פולחן האישיות והשלכותיו".
יוזף סטלין, מנהיגה המיתולוגי של ברית המועצות, המנצח הגדול של מלחמת העולם השנייה ומדביר הנאציזם, נפטר שלוש שנים קודם. ליורש, חרושצ'וב, לקח שלוש שנים לאזור אומץ כדי להגיד לצירי המפלגה השולטת את האמת על מי שנהנה בחייו ממעמד אלוהי, סגידת המונים מאולצת ופולחן אישיות חסר תקדים, שלוו גם בשפיכת כמויות עצומות של דם.
לסיפור הזה יש זווית ישראלית: דבר הנאום הגיע לארגוני המודיעין של המערב, אבל אף אחד לא ידע מה היה תוכנו. מי שהצליח לשים יד על הנאום המלא ולהעביר אותו לשירותי המודיעין של מעצמות המערב היה המוסד שלנו. זה היה ההישג המשמעותי הראשון של המוסד, שהכניס אותו להיכל התהילה המודיעיני, בו הוא מתבסס גם בימים אלה.
חרושצ'וב נאם ארבע שעות. הנאום הכיל 26 אלף מילים. הוא תיאר, בפירוט רב, את כל זוועות סטלין, הוקיע את פולחן האישיות, הביא ציטוטים מהקלאסיקות של המרכסיזם-לניניזם המקוריים שהוקיעו פולחני אישיות של היחיד וקידשו את הציבור ואת ההמונים והפועלים, תיאר איך הפך סטלין את המאבק בטרוצקיזם מוויכוח אידיאולוגי לסוג של "ג'יהאד" במסגרתו הפך את יריביו ל"אויבי הציבור", הביא גם ציטוטים מצוואתו של לנין ודבריה של אלמנתו.
חרושצ'וב תיאר איך הפך סטלין את כל מי שחלק על דעתו לאויב העם, איך דיכא את מתנגדיו האידיאולוגיים גם בתוך המחנה הקומוניסטי, איך רדף המוני אזרחים ואיך ארגוני המודיעין והביטחון שלו "הדביקו" עלילות דם על כל מי שלא התיישר לפי דבר המנהיג, או סטה ממנו אפילו סטיה זעירה. הנאום הכיל גילויים, פרטים ופרטי פרטים על האכזריות של סטלין, על היקפו של פולחן האישיות, על השיטות בהן נקטה המכונה האימתנית שבנה סטלין כדי לשמר את שלטונו, לבצר את מעמדו ולהאדיר את שמו.
זה היה הרבה יותר מנאום. למרות שנשמר בסוד, הוא היכה גלים עצומים בתוך המפלגה. חלק גדול מכ-1500 צירים ששמעו אותו נקלעו לדיכאון. כמה התעלפו במהלכו. שניים התאבדו אחר-כך, בביתם. במערב נעשה מאמץ אדיר להשיג את תוכנן הנאום, בעוד צירי המפלגה שומרים עליו כסוד כמוס. הוא הוקרא בעוד כמה אסיפות שהתקיימו ברחבי ברית המועצות, אבל תמיד בפני פורום של צירים קומוניסטיים מסוננים, נאמנים ושומרי סוד.
גרסה ישראלית לנאום בעתיד?
לאחר שהמוסד השיג את הנוסח המלא והעבירו לארה"ב, ביקשו האמריקאים רשות מישראל לפרסם את הנאום באופן פומבי. הרשות ניתנה והנאום פורסם במלואו בניו-יורק טיימס. כעת, הפך הזעזוע לעולמי. הנאום נכנס להיסטוריה כגורם שהניע את תהליך הדה-לגיטימציה של השלטון הקומוניסטי של ברית המועצות, קרע את המסכה מעל פניו של השלטון וגילה לעולם את פרצופו האמיתי של הקומוניזם נוסח סטלין.
עכשיו הגענו לזווית הישראלית השנייה של "על פולחן האישיות והשלכותיו". כי אין לי ספק שמתישהו בעתיד, הקרוב או הרחוק, נאום מהסוג הזה יושמע גם בעברית. מי שיישא אותו יהיה אחד מיורשיו של בנימין נתניהו, אם אכן האיש יפנה את מקומו מתישהו. ייקח לו זמן ללמוד את הפרטים, כי כל מה שנחשף עד היום על עלילותיו של האיש, עלילותיה של המשפחה, זה אפס קצהו של קרחון.
יבוא יום ואת מקומה של הסגידה, תתפוס הבושה. את מקום פולחן האישיות, יתפוס חשבון נפש. את מקומם של עשרות "נבחרי הציבור" שהזדכו על אישיותם, הפריטו את עמוד השידרה שלהם, איפסנו את מצפונם ומכרו את נשמתם, יתפוס דור חדש של מנהיגים שיפעלו לטובת המדינה, לא לטובת המנהיג. למען הממלכה, לא המלך. מנהיגים שתהיה להם בושה. מצרך נדיר כל כך במפלגת השלטון הנוכחית. תתפלאו, הליכוד נראתה פעם ככה. הייתה בה אידיאולוגיה, היו בה מנהיגים שהתמודדו בכבוד זה עם זה, היו חילוקי דעות, הייתה צניעות, הייתה הבנה שהמדינה מעל הכל. לא המנהיג. בטח שלא מנחם בגין, הנגטיב המוחלט של בנימין נתניהו.
שמו האמיתי של סטלין היה יוסיף ויסריונוביץ' ג'וגאשווילי. את השם "סטלין" קיבל בהמשך ופירושו "איש הפלדה". זה מזכיר קצת את נתניהו, שהתאמץ לאורך כל הקאריירה לבנות לעצמו שם של "חזק". כמובן שיש הבדלים עצומים בין סטלין לנתניהו והטור הזה לא מנסה להשוות ביניהם. סטלין הוא אחד מגדולי הרוצחים של המאה ה-20 ובכלל. מתחרה בעל שיעור קומה להיטלר. לנתניהו אין קשר לז'אנר הזה. להיפך, נתניהו התרחק כל חייו ממלחמות, עימותים והתנגשויות מזויינות, עד שזה עלה לנו בטבח 7 באוקטובר. ההשוואה ביניהם מתמקדת בעיקר בפולחן האישיות, במנהיגות החלולה, בהפיכת המתנגד הפוליטי ל"אוייב הציבור" ובאימה שהשליטו על סביבתם. סטלין השליט את האימה הזו באמצעות מסעות טיהורים אינסופיים, הוצאות להורג המוניות ואכזריות בלתי נתפסת. נתניהו עושה את זה באמצעים מודרניים, לכאורה בלי שפיכות דמים. בשביל זה יש את מכונת הרעל וספיחיה השונים, שרק אפס קצהו של הקרחון שלהם התגלה עד כה.
השבוע התברר שיש כוונה למנות את יאיר נתניהו, בנו הגולה של המנהיג, לתפקיד בכיר בהסתדרות הציונית. מנהל חטיבת ההסברה, כלומר מח"ט. סוף סוף יפסיקו להזכיר לו את השירות המפואר בדובר צה"ל. עם שכר, רכב, כל התנאים הנלווים, במעמד של שר. כן, זה אותו יאיר נתניהו שגולה במיאמי כבר שנים, שמטנף, מגדף ומחרף משם כל מי שלא מתיישר עם משנתו הפשיסטית, שמפיץ את תיאוריות הבגידה הנבזיות ביותר, מאשים את השב"כ, שאנשיו מגנים על חייו 24 שעות ביממה, בביצוע הפיכה נגד המנהיג ומייצר כמויות מסחריות של ארס. הוא יקבל את ההסברה, במעמד של שר.
וזה קורה אחרי שכבר התרגלנו לעובדה שהמלכה האם, "הגברת" המעוטרת, משתתפת באופן פעיל בניהול ענייני המדינה, מקבלת החלטות, יושבת בפגישות חשובות עם מנהיגי עולם ונהנית ממעמד מלכותי, כולל מטוס מפואר, צוות משודרג ושובל ארוך של תביעות משפטיות של עובדות מעונות (לכאורה) הנשרך אחריה. וזה קורה אחרי שצורי סיסו, מנכ"ל הליכוד, אדם ששליטתו באנגלית מזכירה את שליטתו של יאיר נתניהו בכללי הנימוס הדיפלומטי, מקבל את תפקיד הקונסול במיאמי, מקום מושבו, איזה צירוף מקרים מדהים, של אותו יאיר נתניהו.
המדהים מכל זה הוא, שאף אחד כבר לא מזדעזע. אנחנו מתרגלים לכל דבר. בעשור האחרון הלכה והתדלדלה מצבת כוח האדם בסביבת נתניהו. פעם הוא עוד הקפיד להביא לניהול המדינה, לקודש הקודשים של הממלכתיות, אנשים עם יכולות. אייל גבאי, הראל לוקר, יואב הורוביץ, אלי גרונר, רשימה חלקית. כך גם במשרות הממלכתיות הרגישות, בעמדות המפתח. לפחות למראית עין, אנשים שהתאימו לתפקידיהם התאמה כלשהי. זה הלך והתדלדל, הלך ונעלם. כבר שנים, המדד היחיד לקבלת תפקיד, רגיש וחשוב ככל שיהיה, הוא הנאמנות.
כך ממנים את טלי גוטליב, מדגרת צווחות חסרת מעצורים שלא מהססת לחשוף סודות מדינה רגישים, מתעלמת מזימונים לחקירה משטרתית ומשוטטת במרחב הציבורי כטורנדו מטורלל, לחברה בוועדת חוץ ובטחון של הכנסת במקום יולי אדלשטיין, אחד הפוליטיקאים המנוסים במשכן. כל זאת, על שום תמיכתו בריבונות על יו"ש, עמדה אידיאולוגית מוצהרת של מפלגת השלטון. וכך ממנים אדם נבער, חסר כל כישורים שמסתבך בכל מקום אליו נקלע בשם יוסי שלי, למנכ"ל משרד ראש הממשלה, אחר-כך לשגריר באמירויות, מהתפקידים הדיפלומטיים החשובים שיש, ואחרי שהוא מסתבך גם שם, מחפשים לו מקלט בדמות ראשות מנהל מקרקעי ישראל.
אפשר להמשיך עם הדוגמאות האלה עד הבוקר, בהנחה שהשמש תזרח מתישהו. המזעזעות מכולן הן כמובן הפרשיות שנכרכות בנתניהו ושלוחיו, פרשיות שבכל עידן אחר, בכל יקום מקביל, בכל מדינה שפויה היו מרעידות את האדמה ואצלנו מתקבלות בשוויון נפש.
עו"ד ברק כהן הביא לא מזמן סידרה של הקלטות מחקירות נתניהו וכמה עדים בתיק 1000. התיק שנתניהו ועדת מעריציו מכנים בזלזול "באגס באני". הצפיה מזעזעת, לא פחות. איך הגאון שמנהל את כל המזרח התיכון לא זוכר כלום, מתחמק, משקר, מברבר, איך כל הגרסאות שלו ושל אנשיו קורסות מול עדויותיהם של העדים: ארנון מילצ'ן, הדס קליין, מרים אדלסון, שלדון אדלסון ורבים אחרים. כן, טובות ההנאה היו בהיקף של מיליונים. כן, נתניהו ידע הכל. הוא אפילו אישר בקולו למילצ'ן לרכוש את התכשיטים היקרים לרעייתו. כן, הם לא "התנדבו" לפנק את ביבי ושרה, זה היה על פי דרישה מפורשת. ואוי למי שלא ייענה לדרישותיהם. מרים אדלסון אמרה פעם, במשפט קצר וקולע, את האמת הפשוטה: את הזוג הזה אי אפשר אף פעם לרצות עד הסוף. הם תמיד ירצו עוד.
פעם חשבנו שפרשת הצוללות היא סוף העולם. בגדול, צדקנו. אבל העולם השתנה. זה לא היה הסוף, זו הייתה ההתחלה. היינו מזועזעים כשגילינו שבנימין נתניהו דוחף בכל הכוח רכש 3 צוללות נוספות ממספנה מסוימת בגרמניה, למרות שאין בהן צורך והצבא לא מעוניין בהן, וכל זה קורה תוך החלפת המתווך והופעתו של מתווך חדש עם עורך דין חדש בדמות פרקליטו ובן דודו של נתניהו (דוד שמרון). מיותר לציין שגובה העמלות בעסקאות הללו הוא אסטרונומי. והם רצו לרכוש גם ספינות נגד צוללות שאף אחד לא צריך, להפריט את מספנת התחזוקה לטובת המספנה הגרמנית והזמינו גם את ספינות השטח באותו מקום, תוך הגדלה משמעותית של התקציב. האמנו שכל זה מספיק כדי להקים ועדת חקירה ממלכתית ולהעיף את חבורת הסחי והרפש הזו לכל עבר.
קטארגייט
טעינו. נתניהו הצליח לחמוק איכשהו. פלילית, לא ציבורית, כי ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה לבסוף ע"י ממשלת בנט-לפיד, כבר שיגרה לו מכתב אזהרה. אז מה? פעם, מסקנותיהן של ועדות חקירה ממלכתיות היו משתלטות על סדר היום הציבורי ומעוררות דיון, מסקנות אישיות, הדחות והתפטרויות. היום, הם יפטרו את הוועדה.
ואז הגיעה פרשת קטארגייט, שבהשוואה אליה פרשת הצוללות נראית מחלוקת נקודתית בישיבה של ועד הבית. קטאר היא מדינה שכונתה לא פעם, גם על ידי הקרובים ביותר לנתניהו (כמו בנו, יאיר), כ"מדינת אוייב". היא מקום המקלט של צמרת חמאס לאורך שנים. היא הפטרון של חמאס. היא נשלטת על ידי האחים המוסלמים, שזו אותה תנועה אליה מסונפת גם חמאס. היא מימנה את חמאס במשך שנים, באופן גלוי וסמוי. היא חגגה עם חמאס את 7 באוקטובר.
ישראל הותקפה ע"י חמאס באותה שבת ארורה וספגה את הטבח הקשה בתולדותיה. פרצה מלחמה שנמשכה שנתיים. קטאר מייצגת במלחמה הזו את חמאס, ארגון הטרור שהיא מממנת. ואז מתברר שהיועצים הכי בכירים והכי מקורבים לראש הממשלה, שיוצאים ובאים בתוך האקווריום המקודש ונחשפים לכל סודות המדינה, עובדים גם עבור קטאר, במקביל. לא רק עובדים, גם עורכים "מבצעי השפעה" סמויים על הציבור הישראלי למען קטאר ונגד מצרים, מדינה שיש לנו איתה הסכם שלום שריר וקיים כבר עשרות שנים.
בהקשר הזה מומלץ לצפות בפודקסט שהקליט לאחרונה שלומי אלדר עם דר' אודי לוי, לשעבר ראש יחידת "צלצל" במוסד שתפקידה היה לעקוב אחר כספי טרור ולחלטם. היחידה הזו נסגרה, כזכור, בתקופת נתניהו, ללא הסבר הגיוני כלשהו. גם אם 5% מההאשמות שמטיח דר' לוי בנתניהו ומשפחתו, אפרופו הכסף הקטארי, יתבררו כנכונים, זוהי רעידת אדמה חסרת תקדים. נתניהו תבע את לוי תביעת לשון הרע. נדמה לי שעיני כולנו נשואות אליה.
ועוד לא דיברנו על גניבת המסמכים הסודיים מתוך ליבת המודיעין של צה"ל, העברתם לאנשיו של נתניהו, הדלפתם לעיתון זר למרות שפרסומם נפסל קטגורית ע"י הצנזורה, תוך גרימת נזק עצום לבטחון המדינה, סיכון חיי לוחמים וחטופים ופגיעה במקורות מודיעיניים. כל זה, על פי החשד והעדויות, בידיעתו של ראש הממשלה עצמו ורק כדי לנהל "מבצע השפעה" מחריד על הציבור הישראלי שנרעש באותם ימים מרצח 6 חטופים ע"י חמאס.
וכמובן, הדובדבן שבקצפת הדם, טבח 7 באוקטובר. למרות שהכל מתועד, ממוסמך, מצולם, מוקלט ומציף את הרשת והארכיונים, האדריכל הגדול של בניית עוצמתו של חמאס, מימונו, שחרור מאות רוצחיו וטיפוחו, הצליח להדיח את כל האחראים למחדל, זולת הוא עצמו. אחרי שהרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן, מפקד 8200 ושורה ארוכה נוספת של קצינים קיבלו אחריות, הרכינו ראש והלכו הביתה, האחראי הראשי, מכתיב הקצב, מפיח רוח המפקד, זה שניהל דיאלוג אישי מרגש עם סינוואר, זה ששחרר אותו מהכלא (יחד עם עוד 1026 רוצחים), זה שסירב לכל הפעמים בהם דרש ממנו שב"כ לערוף את צמרת חמאס, זה ששלח שליחים לאמיר קטאר כדי להביא את הכסף הקטארי, זה שהבטיח להפיל את שלטון חמאס ובמקום זה הנחיל את 7 באוקטובר, זה המנהיג שממשיך לבצר את שלטונו, להעמיק את אחיזתו, לנצח על התקפת אמוק על הדמוקרטיה, על התקשורת החופשית, על שומרי הסף, על כל מי שלא בא לו טוב בעיניים, תוך סירוב להקים ועדת חקירה ממלכתית שתרד לשורשי המחדל ותסייע לנו לצאת ממנו מחוזקים יותר.
אתמול לפני 7 שנים, התפרסמו בישראל כותרות בעניין חמאס. אחת מהן היא "ישראל אינה רוצה בהפלת שלטון חמאס". זה קרה בעקבות קרע בין צמרת הרשות הפלסטינית ואש"ף ביהודה ושומרון לבין חמאס והחלטתו של ראש הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן) להפסיק העברת כספים מהרשות לעזה. ישראל, תחת נתניהו, בהנהגת נתניהו, על פי דעת והנחיית נתניהו, החליטה שהיא לא מעוניינת בהחלשת שלטון חמאס, היא מטרפדת את מאמציו של אבו מאזן והיא תשיג לחמאס מימון חלופי. אחר-כך יתפטר שר הביטחון אביגדור ליברמן במחאה על הצעד הזה, ויותיר אחריו מסמך מדהים ובו נבואה מושלמת על מה שעלול לקרות אם ישראל לא תטפל באיום החמאסי מבעוד מועד. ואחרי כל זה, נתניהו עוד מעז להפנות אצבע מאשימה לעבר כל העולם ורל"שו, במקום להכיר באחריותו לאסון ולשחרר את ישראל לריפוי.
כמו שסטלין הפך המוני אזרחים לאוייבים, כך נתניהו ושליחיו מסמנים ציבורים שלמים: השמאלנים בוגדים, הקפלניסטים גרמו לטבח, הטייסים סרבנים, אנשי המודיעין פרוגרסיבים והקיבוצניקים, אלה בכלל מיותרים. כל זה, כשמאות אלפי חרדים עולים להפגנת ענק בירושלים שדורשת מהממשלה להנציח את השתמטותם מנשיאה בנטל הבטחון ההולך ומכביד, אותה ממשלה שמנסה בכל דרך להנציח את העיוות ההסטורי הזה שהפך גם לאיום קיומי.
לא רק ציבורים עוברים את מסע הזובור הזה, את הסימון הפומבי שאחריו מגיעה מכונת הרעל. גם כל מי שהעז להרים יד על המנהיג, מטופל בהתאם. כשהמשטרה חוקרת אותו, משתלטים על המשטרה והופכים אותה לסניף של "עוצמה יהודית". כשהפרקליטות והיועמ"ש תובעים אותו, מחריבים את שני המוסדות הללו ללא הנד עפעף. טיפול דומה עוברים בתי המשפט, בית המשפט העליון וכל המוסדות הנלווים. אף אחד לא חושב על זה שאין לנו מוסדות חלופיים. כשמכפישים את השב"כ, אין שב"כ רזרווי. גם לא אמ"ן חלופי או צה"ל חדש מהניילונים. אחרי שחתם על הסכם ניגוד עניינים מפורט אותו הוא מפר בריש גלי פעמיים ביום, אחרי שהצהיר שהוא יכול לעמוד לדין ולנהל מדינה כמו מדינת ישראל עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, הפך המנהיג גם את מערכת המשפט לבדיחה. על פי המתרחש באולם בו מתנהל עדיין משפטו, לא ירחק היום בו הנאשם ייכנס והשופטים יקומו לכבודו. עכשיו שליחיו מעבירים חוק לפיצול תפקיד היועצת המשפטית, ייעוץ משפטי בנפרד ותובע כללי בנפרד. ומי ימנה את התובע הכללי? הממשלה, כמובן. כמו שהיא רוצה למנות את ועדת החקירה שתחקור אותה. ואין פוצה פה ומצפצף.
לא, מה שנכתב כאן אינו הטיוטה ל"נאום הסודי" שיישמע בעוד איקס שנים על ידי יורשו של נתניהו בפורום סגור של מרכז הליכוד. כל מה שנכתב כאן, ידוע. בנאום הסודי העתידי יהיו פרטים רבים נוספים, שטרם פורסמו. כרגע, אין לציבור עניין בהם. תחושת הקבס הכללית החלישה את בלוטות הטעם, את חיישני המצוקה, את הבלמים והאיזונים האישיים של כל אחד מאיתנו. מתישהו זה אמור להסתיים. הסיוט יחלוף. הכישוף יתפוגג. נסיך כלשהו יגיע, ינשק את המדינה הנרשמת, המייחלת לישועה, ויעיר אותה לתחיה.
מכונת הרעל ושדה תימן
בינתיים, פרצה השבוע מכונת הרעל בתופים ומחולות. הפרקליטה הצבאית הראשית, האלוף יפעת תומר-ירושלמי, הודחה בעקבות הגילוי כי היא עומדת מאחורי הדלפת הסרטון בו נראים חיילי צה"ל מבצעים מעשה המכיל גם התעללות קשה בעציר פלסטיני בבסיס שדה תימן. כל אלה שתוקפים בחמת זעם את חקירת גניבת המסמכים הסודיים מצה"ל והדלפתם ל"בילד" תוך עקיפת הצנזורה, או את חקירת איש השב"כ שהוציא לראשונה אי פעם מסמכים סודיים מתוך שירות הבטחון הכללי לתקשורת, אז כל אלה ממש רוקדים עכשיו דבקה על דמה של הפצ"רית ודורשים להוציאה להורג בכיכר העיר. הגיליוטינה כבר שם.
בואו נעשה סדר: הפצ"רית כשלה כשלון חמור ועשתה פאול גס. צריך למצות נגדה את החקירה ואני מניח שהיא תשלם לא רק בתפקידה אלא גם בחלק מדרגותיה. כל מי שמאמין בשלטון החוק ובערכים עליהם קמה המדינה וקם צה"ל, צריך לתמוך בחקירה הזו וכך אני עושה, כך עושים ראשי מפלגות האופוזיציה כמו גדי איזנקוט ואחרים. וזה בניגוד מוחלט למה שעושים השלטון ושלוחיו בחקירות אחרות, של פרשות הרבה יותר חמורות, שאינן מתיישבות עם האינטרס הפוליטי שלהם.
ברמת העובדות, הסרטון שהודלף לערוץ 12 משמש כראיה בכתב האישום החמור שהוגש נגד החשודים. ליבת הסרטון שנכנסה לכתב האישום אינה מזויפת או מבושלת. המעשה שנעשה לכאורה בעצור נראה שם בבירור. כתב האישום שריר וקיים. הטענה לבישול הסרטון נוגעת לחלק אחר, בו העצור מובל למקום ע"י הלוחמים, החלק הזה לא רלוונטי לאישום או לחקירה ולא נוגע לכתב האישום. ולכן, אין שום צורך לקשור בין החקירה סביב מה שקרה בשדה תימן, להדלפה של הפצ"רית. יש כאן שני פאולים נפרדים.
אני מניח שהפצ"רית הדליפה את הסרטון כדי להגן על אנשיה. צריך לזכור שבאותם ימים ניטש כאן מסע זובור מטורף, אלים, מופרע, נגד הפצ"רית, נגד מצ"ח, נגד הפרקליטות הצבאית, נגד החוקרים. זה היה המשך ישיר למחול השדים נגד צה"ל, מהרמטכ"ל דרומה, כשהוחלט להעמיד לדין את אלאור אזריה. זה כלל פריצה אלימה של המון סוער וחמוש לשני בסיסים צבאיים וטענות ל"תפירת תיק". לא רק המון סוער וחמוש פרץ לבסיסים. גם חברי כנסת. במצב כזה, אפשר להבין את הרצון להדליף את הסרטון, שייכלל ממילא בחומר החקירה ובעדויות שיוגשו לבית המשפט, כדי להבהיר שמדובר בתיק ממשי.
ועדיין, אסור היה להדליף אותו. כפי שאנחנו מותחים ביקורת על הליצן איתמר בן-גביר שכדי לאסוף לייקים פירסם את כל התעמרויותיו באסירים הפלסטינים וגרם להתעללויות בחטופים שלנו, כך גם כאן. הפצ"רית היתה צריכה להיות חכמה יותר, אחראית יותר ונמהרת פחות. כעיתונאי, אני בעד הדלפות, בכל מצב ומקום ומחיר, אבל האלופה (עדיין) יפעת תומר-ירושלמי אינה עתונאית. היא הפרקליטה הצבאית הראשית והיא כשלה כשלון חרוץ דווקא בעת מילוי תפקידה הנחוץ וקיום אותה חקירה.
גם הנסיון לייחס את ההתפתחות הזו לזהותו של ראש השב"כ החדש דוד זיני, אינו במקומו. כל מי שמכיר את הפרוצדורה של השימוש בפוליגרף בשירות יודע שמדובר בכרוניקה. בדיקות גלאי השקר כאלה בשב"כ פתחו פרשיות רבות בעבר. בכל מקרה, החקירה מתנהלת, יש לי אמון מלא בחוקרים ובמערכת גם ובעיקר כי אין לנו מערכת אחרת. אנחנו לא יכולים לבחור מתי כן להאמין ולגבות, ומתי לא. מכונת הרעל, לעומת זאת, שחוגגת על דמה של הפצ"רית בריקודים סוערים, לא מבחינה בדבשת הענק של עצמה. פתאום הם תומכים בחקירת הדלפות. מה קרה להם בחקירת ההדלפה לבילד? או בחקירת ההדלפה הנוכחית של בכיר בשב"כ שהוציא מסמכים סודיים ביותר לכמה עיתונאים במהלך מלחמה?
במקרים של הבילד וההדלפה מהשב"כ, מדובר בחקירה בטחונית. במקרה של ההדלפה לבילד, נגרם נזק גדול לביטחון המדינה וסיכון חיי אדם. ולכן, החקירה הייתה ביטחונית. ולכן, במקרה של איש השב"כ, גם הופעלה רוגלה. ראש הממשלה נתניהו אישר באופן אישי את הפעלת הרוגלה. מהשב"כ אף פעם אף אחד לא הדליף מסמכים סודיים. היה חיוני למצוא את הדלף, לאתר אותו ולסתום אותו. אבל מכונת הרעל מנהלת מסע שמד נגד שתי החקירות האלה, כי זה לא מתיישר עם האינטרס של הגנת המנהיג. וחוגגת את החקירה החדשה, כי לכאורה זה כן מתיישר. זהו צילום רנטגן, שלא לומר MRI, של פולחן אישיות סטליניסטי.
זוכרים את פרשת הרוגלות? לא כל כך מזמן. כשראש הממשלה עצמו וחבר חנפניו דרשו בקול גדול הקמת ועדת חקירה ממלכתית? המשטרה ניהלה חקירות נגד ראש הממשלה. נוצר צורך לרסן אותה ולהשתלט עליה. החליפו מפכ"ל, לא האריכו את הכהונה של אלשיך, הביאו מפכ"ל שיהיה לכאורה "מטעם", אדם שלא צבר ניסיון בחקירות, לוחם אמיץ שלא שייך לאירוע, הלבישו על המשטרה את פרשת הרוגלות וייצרו אירוע מדומיין שהתוצאה העיקרית שלו היא שעד היום אין למשטרת ישראל רוגלות חיוניות למאבק בפשע מאורגן ובמשפחות הפשע הערביות.
תעשו העתק-הדבק לשב"כ: הארגון העז לחקור את פרשת הבילד ואת קטארגייט, אז מיהרו להחליף את ראש השב"כ, מינו לתפקיד אדם מחוץ למעגל הסביר, שלא עסק במודיעין ולא מכיר את הארגון ומחזיק בדעות אולטרא-קיצוניות, בינתיים העבירו את השב"כ מסע הכפשה ודה לגיטימציה ארוך ומייגע והחלישו את הארגון הממלכתי הזה שלקח שנות דור להעמידו על רגליו אחרי פרשת קו 300.
הפעלת הרוגלה על איש השב"כ שנחשד בהדלפת מסמכים סודיים מתוך הארגון היא צעד מתבקש בחקירה ביטחונית. אין הבדל משמעותי בינו לבין מרדכי וענונו. אסור להוציא מסמכים סודיים מהשב"כ, מהמוסד או מהוועדה לאנרגיה אטומית. זהו חילול קודש של ממש. עובדה שנתניהו עצמו אישר את זה. נשארה השאלה מדוע העבירו לידיעתו של השופט גרוניס, שעומד בראש הוועדה שאישרה את מינויו של זיני, את דבר הפגישה שקיים זיני עם אותו חשוד, בטרם כניסתו לתפקיד.
אין לי תשובה על זה. הוועדה למינויים בכירים של גרוניס פנתה, כפרוצדורה, לכל הארגונים במדינה וגם לציבור בשאלה אם יש למי מהם מידע כלשהו שיכול להשפיע על המינוי של זיני. אני מעריך שמי שהחליט להעביר לידיעתה את המידע על הפגישה הסודית שקיים עם החשוד, עשה את זה כדי לסמן וי. לא בטוח שזו היתה החלטה נכונה, אבל אסור לשכוח שגם לא להעביר את המידע הזה יכול היה להתברר, בדיעבד, כהחלטה לא נכונה. כך או אחרת, זה לא באמת משמעותי. מה שמנסים לעשות מהאירוע הזה עכשיו, משמעותי בהרבה. וכל המתואר כאן, מההתחלה ועד הסוף (המר), הוא חלק מאותו פולחן אישיות של אותו נאום שמתואר בפתיח של הטור הזה.
הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל, גדי איזנקוט, הגיע השבוע לראיון עומק באולפן רדיו 103, אצל ינון מגל ואצלי. לא היו לו תנאים מקדימים, הוא לא ביקש להימנע משאלות כאלה או אחרות, הוא לא הגביל את הראיון בזמן או בנושאים. תשאלו מה שאתם רוצים ואני אענה, אמר. הלוואי שהיו פה עוד כמה פוליטיקאים כאלה.
מגל ניסה בכל כוחו לחלץ מאיזנקוט כותרת כלשהי שתועיל לנתניהו. הקליינט היה מורכב. לאיזנקוט יש תכונה לא-פוליטית בעליל: כששואלים אותו, הוא עונה. את האמת הפשוטה והממלכתית. הוא לא מנסה לטשטש, הוא לא מנסה לייפות, הוא לא מנסה להתחמק, הוא לא מנסה לפרק את המרעום. מגל שאל אותו "אם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, תשב איתו?"
המטרה הייתה להביא כותרת שאיזנקוט לא פוסל את נתניהו, כותרת שתפלג עוד יותר את מחנה המתנגדים לנתניהו ותפיח רוח חיים במחנה הביביסטי. זה מה שאיזנקוט ענה, מילה במילה: "אמרתי חודשיים שלושה אחרי תחילת המלחמה, שכל מי שהיה ב-7 באוקטובר בתפקיד, חייב לעזוב את תפקידו, כולל נתניהו. אם הציבור יבחר בו? אז נדבר עוד פעם. צריך לנצח אותו, צריך ליצור אלטרנטיבה, אני לא מחרים אותו, ישבתי איתו 8 חודשים, אבל אני חושב שהוא צריך להתפטר".
הכותרות שחלק מהעתונאים עשו מהתשובה הזו הן ש"איזנקוט יישב תחת נתניהו". נדמה לי שהוא לא אמר את זה. הוא גם לא מתכוון לזה. איזנקוט הוא אדם ענייני להחריד, אבל גם עקשן. הוא לא יכול להגיד שהוא מחרים את נתניהו כי הוא ובני גנץ הצטרפו לממשלת נתניהו ב-11 באוקטובר 2023 ממניעים פטריוטיים. השאלה אם היתה זו טעות או לא, תוכרע רק ע"י ההסטוריה, וגם זה בספק. אייזנקוט אמר אמת. הפרשנות לדבריו מוטעית.
ואחרי שכתבתי את זה, אני שמח להבהיר כאן לכל המעוניינים את האמת הצרופה: כל השאלות על מי יישב עם מי ומי מחרים את מי הן אפילו לא קצף על פני מי הביוב בהם אנו שוחים. אין להן שום ערך. אני מודיע כאן חגיגית שאם נתניהו יוכל להרכיב את הממשלה הבאה רק עם האצבעות של מנסור עבאס, ותהיה הסכמה אצל כל שותפיו שזה יקרה, הוא יעשה את זה. כן כן, מה ששמעתם. תחזרו לפולחן האישיות מלמעלה ותחשבו שנית.
הרי, הוא כבר עשה את זה. אני נשבע לכם. הוא רצה להקים ממשלה עם עבאס. בצלאל סמוטריץ' טירפד את זה. חסידיו הרבים, בהנהגתם של שמעון ריקלין וינון מגל, יצאו במסע הכשרה מרגש לעבאס ומשנתו. הפעילו רבנים. הזעיקו את הרב הקשיש והחולה דרוקמן, שאפילו נפגש עם עבאס. ואחר-כך, כשזה לא הסתייע ודווקא בנט ולפיד הקימו את הממשלה הזו עם עבאס, הם יצאו למסע שמד נגדם, משל מדובר בפשע נגד האנושות. פשע שנתניהו עצמו המציא. כן, פולחן אישיות כבר אמרנו.
זה נכון גם לגבי נתניהו. אם לא תהיה אפשרות אחרת ונתניהו יוכל להקים ממשלת ימין מלא-מלא-מלא, אבל יקרה נס והוא יחליט להקים ממשלה מאוזנת שתרד מהזיות ההפיכה המשטרית ותנסה לשקם את ישראל, יהיה מי שיצטרף אליו. אני עומד מאחורי דברי אלה. ואם תהיה לגוש האנטי נתניהו הזדמנות להקים ממשלה, בתמיכה כזו או אחרת של מי שתגידו, אותו כנ"ל. קוראים לזה פוליטיקה. אף פוליטיקאי לא קיים אף פעם את הבטחותיו בנוגע להקמת ממשלה. נתניהו עצמו התחייב בשידור שבן גביר לא יהיה שר בממשלתו ואחר כך מינה אותו לאחד השרים הכי חשובים בממשלתו. לכן, כל השאלות שנשאלות עכשיו בנושא הזה, כל הכותרות שנחלבות עכשיו בעניין הזה, הן בזבוז זמן וגניבת דעת.
בסוף הראיון, סיפק איזנקוט פנינה נדירה, כשנשאל על עמדתו באשר לסגירת גלי צה"ל. "אני אפתיע אותך", אמר לינון מגל, "עמדתי לא השתנתה, כשהייתי רמטכ"ל חשבתי שגלי צה"ל היא תחנה מפוארת, אבל חשבתי שנכון להוציא אותה מצה"ל, משדרים שם שידורים שגורמים להרבה קונפליקטים". והמשיך: "המהלך אושר לי ע"י שר הבטחון, קיצצתי אותם ב-20%, קבעתי תהליך של שלוש שנים שהם עוזבים מיידית את צה"ל ועוברים למנכ"ל משרד הבטחון והוא מוציא אותם משם, ולהגיד לך מי עצר את זה? בנימין נתניהו עצר את זה, כי אחד הפרשנים הבכירים שם היה איש שלו והוא מנע את התהליך וקיבלתי הנחיה, עצור את התהליך, זה לא מאושר מירושלים".
לפרשן ההוא קוראים יעקב ברדוגו והוא בכיר השמשים של פולחן האישיות האלוהי שניטש סביב נתניהו במדינתנו. ברגע שעזב את גלי צה"ל, הותר דמה. מה שהיה להוכיח.