מלחמה נוסח אמריקה: מסכת השקרים שמוכרת לנו ממשלת ישראל

"הפסקת האש מחזיקה מעמד, מצפים מישראל שתגיב" כך, במשפט אחד של סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, שורטטו גבולות חופש הפעולה של ישראל בעזה. אם תרצו אפשר להעמיק בפרשנות: תגובה סימבולית - כן, תגובה אפקטיבית - לא.

נתחיל במקור המסר: זה חודשיים שהישראלים מתייחסים לכותרות חדשות היום בעירבון מוגבל - הולכים לישון עם כותרות הערב ומתעוררים בבוקר למה שבאמת הולך להיות. אין סימן מובהק מזה לכך שההחלטות הנוגעות לביטחונה של ישראל, קודש הקודשים של עצמאותנו, נלקחות במקום שנמצא באזור זמן שונה.

ביום שבו נודע דבר ההסכם על סיום המלחמה, עוד לפני שהתבררו כל פרטיו, נכתב כאן שזה הסכם שלצד בונוס אדיר לרוח הישראלית בדמות השבת החטופים החיים לביתם, הרי שהבעיה העיקרית שלו הוא שאינו פרי יוזמה ישראלית אלא פרי החלטתו של נשיא אמריקני לכפות את רצונו על ישראל.

אחר כך, כשרוצחי חמאס "הסתפקו" בלהוציא להורג יריבים פוליטיים בכיכרות, נכתב כאן שכך לא נראה ארגון שעתיד להתפרק מנשקו, להפסיק לאחוז ברסן השלטון ולהתפנות מרצון. מאז שילמו כבר 3 חיילי צה"ל בחייהם על תהליך ההתבססות מחדש של חמאס בשטח - וצה"ל שב לירות באוויר, ביטוי של תסכול ולא של יכולת אמיתית לגרום נזק לאויב.

שימו לב מה קרה אתמול: חמאס המשיך במצג השווא שלו כאילו הוא מתאמץ להשיב את גופות החללים לישראל. בעוד אקט של ברבריות מהארסנל הבלתי נלאה של התנהגויות לא אנושיות שמפגין ארגון הטרור (הערה זוטא: "חמושים ירו על חיילים" קבעה הכותרת ב"הארץ" בבוקר הזה. לא ירחק היום שבו יעלו שם את המחבלים מדרגת "חמושים" לדרגת "לוחמי חופש", חכו שיידעו שם שהנופל היה מתנחל).

בתגובה כינס ראש הממשלה, זה שהתחייב תחילה ל"ניצחון מוחלט" ואחר כך הציג את ההסכם כניצחון המוחלט, דיון חירום. אמנם מצב החירום העיקרי של נתניהו אתמול היה בבית המשפט, לא בעזה, אבל ניחא - העיקר שבתקשורת משתפים פעולה עם מצג השווא הזה.

בעקבות הדיון הפציץ צה"ל "מטרות חמאס", או כמו שקוראים לזה בתנועה הקיבוצית, בעיקר בפלג הנגב המערבי שלה: "מחול הדיונה". כן, גם לצה"ל שהחריש תקרית שבה נפגע כלי הנדסי יום קודם לכן בשל תקיפת חמאס, יש אינטרס לשתף פעולה עם השקט המדומה. עד מתי ימשיכו להאכיל אותנו במזון הקלוקל שתוקפו פג ב- 7 באוקטובר 2023?

ניקח לרגע פאוזה מאזור הקו הצהוב בעזה ונצא להתרעננות בוושינגטון. בישראל היו בטוחים שחשיפת תרמית חלקי הגופה ממחלקת הפקות הגיהינום של חמאס תגרום לאמריקנים להבין עם מי יש להם ולנו עסק.

מדובר באמונה נאיבית: לאמריקאים יש אינטרס מדיני (ולסביבת טראמפ אולי גם אינטרס אישי) שלסיפור בעזה יהיה סוף טוב, גם אם מחלקת הפוטושופ והפוטו-אופ תעבוד שעות נוספות כדי לייפות את תמונת הסיום.

מה זה אומר? כבר נכתב פה בעבר: שלמחבלי חמאס יקראו "חיל שמירת השלום" ולממשלת חמאס יקראו בשם "ועדת הפיקוח של טכנוקרטיה", שמות שישמשו מס שפתיים להבטחות הסרק לפירוק ולפירוז.

תוך כדי שממשלת ישראל מחכה לרשות תגובה מהבית הלבן, אירעה המתקפה שגבתה את חיי לוחם צה"ל, רס"ר במיל' אפי פלדבאום - וישראל צירפה לבקשת היתר ההפצצה שתעשה רעש אבל לא שום אפקט אחר, גם בקשה לכיבוש סימבולי של כמה מטרים מעבר לאותו קו צהוב. היום נדע בדיוק האם האמריקאים אישרו לצה"ל לסגור מרפסת כתגובה שתיתפס (רק על ידי דעת הקהל בישראל) כמשמעותית יותר.

יכול להיות שטוב מזה לא יכול להיות. שישראל צריכה להסתפק בהשבת כל גופות החללים שמקום קבורתם ידוע ובפיקוח כזה או אחר על התעצמות חמאס, באופן שאולי לא ימנע לגמרי, אבל ידחה מאוד את המהלומה הבאה שנספוג. אולי באמת צודקים כל מי שאומרים שלא ניתן להכחיד רעיון, שלא ניתן לחסל אידיאולוגיה.

מי שאומר שיש לו תשובה נחרצת משקר, אבל מה שמדאיג לא פחות הוא תעשיית השקרים שנבנתה סביב האירוע. קיבלנו בחזרה 20 חטופים חיים שהיה חשש כד מאוד לחייהם. זה המון. קיבלנו בחזרה - וככל הנראה גם נקבל את כל החללים החטופים שמקום קבורתם ידוע, גם לזה יש משמעות אדירה עבור המשפחות.

מה נתנו בתמורה? חזרה למדיניות ההבלגה של 6 באוקטובר. כל מי שמספר אחרת משקר מסיבות פוליטיות. הנה לכם הוכחה לצדקת טענות שעלו במהלך שתי שנות הלחימה: הראשונה היא שאפשר היה להשיג את ההסכם הזה, עם שושבינות טובות יותר (מצרים וסעודיה ולא קטאר וטורקיה) כבר לפני חודשים ארוכים, מה שהיה מציל חיים של לא מעט ישראלים שנרצחו בשבי במהלך התקופה.

השנייה היא שביום שייחתם הסכם שכזה, יהיה בלתי אפשרי לחזור ללחימה. זאת לפחות הייתה הטענה הרשמית של ממשלת נתניהו בטרפדה עסקאות דומות, כשהדבר היחיד שהשתנה במשוואה הוא החלטת טראמפ לאכוף את רצונו על בן חסותו מירושלים.

מה שתמוה אינו בכך שמחלקת השיווק בוושינגטון עובדת שעות נוספות בהצהרות כאילו-לוחמניות שאין מאחוריהן דבר זולת הצורך לספק חומרים "מבטיחים" למכונת התעמולה של ראש הממשלה. תמוהה מאוד גם תגובתם של שרי הימין בממשלה.

הם שהתגאו בכל הזדמנות בכך שסיכלו עסקאות חטופים מצילות חיים, מחרישים נוכח קריסת הפסקת האש. סליחה, הם לא מחרישים אבל מעשיהם עומדים ביחס הפוך לדציבלים של זעקות השבר שמשמיעים שני הצרצרים.

מעבר להוכחה שגם למי שמצטיירים כאן כימין-קיצוני אין אידיאולוגיה אלא רק תאוות שלטון ומנעמיו, הרי שביום שבו נופל בעזה לוחם צה"ל משכונת זית רענן שביישוב נריה, במועצה האזורית מטה בנימין, אפשר לתהות לא רק על אפסיותם בעניין עזה, אלא גם באשר לחוק ההשתמטות שפרטיו נחשפו אמש בתקשורת.

מתי יבין ציבור הימין המתנחל, שיש לי מחלוקת פוליטית עמו אבל גם הערכה עצומה לנכונותו להיות הראשון שנקרא לדגל, שנפל קורבן לאחת ההונאות הפוליטיות הגדולות בהיסטוריה, ששני נוכלים-פוליטים עשו להם "מיידוף" רעיוני?

אז שר האוצר ימשיך לקשקש על סיפוח שלא יהיה (בעודו מדליף לתקשורת תכניות בנייה בהתנחלויות כ"סיפוח דה פקטו") ועל כיבוש עזה (שלא היה, שלא לדבר על הגירה מרצון והתיישבות מחדש...), בעודו נצמד לכיסאו והשר הגזען לאי-משילות ימשיך להיות גיבור על חטופים ואוהדי כדורגל - ושניהם גם יחד ימשיכו להוליך באף ציבור אמוני שעוד לא מבין איך עקצו אותו.

חמאס ימשיך להפר את ההסכם, ישראל תמשיך להגיב בתחום קווי הגזרה שהוקצו לה בוושינגטון, ראש ממשלה בדאי ימשיך ללהג על ניצחון ושני שותפיו מימין ימשיכו ליילל כמו אופוזיציה בעודם מחזיקים את דלתות הקואליציה מבפנים, שמא יורחקו ממנעמי השלטון. או כמו שאפשר לכנות את זה: עוד יום עבודה במדינת ישראבלוף.