סוג חדש של פוסט-טראומה: התופעה שממנה עשויות לסבול משפחות החטופים

משפחות החטופים סובלות מטראומה ייחודית שנקראת "אובדן עמום דינמי סטטי", ונולדה בעקבות החטיפה ההמונית ופעולת הטרור של מחבלי חמאס במהלך 7 באוקטובר - כך פורסם היום (שני) במחקר ישראלי חדש בכתב העת המדעי מוביל של איגוד הפסיכולוגים האמריקאי APA.

המחקר מתאר ומגדיר לראשונה את התופעה הזו בשם "אובדן עמום דינמי־סטטי", מצב שבו החיים של בני משפחות החטופים קפואים מצב אחד בזמן ואילו מהצד השני חווים תנועה ריגשית תכופה חדה ואלימה בין תקווה לייאוש. בהתבסס על ראיונות עומק שנערכו עם בני משפחות החטופים, המחקר מתאר כיצד מתבטאת הטראומה הזו בחיי המשפחות ומזהה 6 נושאים מרכזיים של פגיעה והתמודדות:

המשפחות נאלצות להתמודד עם משבר אישי הרסני בתוך מציאות רחבה של מלחמה, עקירה ותחושת הפקרה מצד המדינה.

מושג חדש המתאר מצב שבו חייהן של המשפחות קפואים, אך רגשותיהן נתונים במחזור מתמשך של תקווה וייאוש. בניגוד למקרי היעלמות בודדים, חטיפה המונית בזמן לחימה מייצרת גירויים חיצוניים מתמידים - עדויות משוחררים, סרטונים, הודעות רשמיות ושמועות, שמטלטלים את המשפחות שוב ושוב בין תקווה לשיתוק.

בני המשפחה הופכים לפעילים בלתי נלאים במאבק לשחרור יקיריהם. הפעילות מעניקה תחושת שליטה ומשמעות אך כרוכה בשחיקה עמוקה ובאובדן זהות אישית וחיים פרטיים.

החוויה המשותפת יצרה רשת תמיכה קהילתית חדשה של משפחות ובעלי ברית בציבור, המספקת חיזוק רגשי ומשמשת מסגרת ריפוי חשובה. סולידריות ציבורית וקהילתית תורמות לעמידות ומאפשרות המשך תפקוד בתוך המשבר.

המשפחות סובלות מפגיעה נפשית ופיזית קשה, הכוללת חרדה, דיכאון, ירידה קוגניטיבית, הפרעות שינה ושיבושים ניכרים בתפקוד המשפחתי והמקצועי ושימור קשר עם החטוף בשבי. המשפחות פועלות לשימור הקשר הנפשי עם יקיריהן באמצעות מסרים מנטליים, פניות תקשורתיות וטקסים קבועים לשמירה על נוכחותם.

החוקרים מציינים כי אף שהמאמר מתמקד באירועי 7 באוקטובר, יש לו השלכות רחבות להבנת תופעת החטיפה ההמונית. טקטיקה שהפכה שכיחה יותר במוקדי לחימה ברחבי העולם. חטיפה המונית, כך נטען, יוצרת גלי הדף רחבים החורגים מעבר למשפחות עצמן ומערערים את תחושת הביטחון של קהילות שלמות. המחקר מציע למקבלי החלטות ולאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש מודל מבוסס נתונים להערכת ההשלכות הרבות של הטראומה, המתפשטת מהפרט אל המרחב החברתי והפוליטי.

יחד עם עבודות קודמות של החוקרים, מצביע המאמר על כך שכאשר חטיפה מתרחשת בקנה מידה רחב, האובדן העמום הופך לטראומה קולקטיבית לאומית, המשפיעה גם על מערכת היחסים בין האזרחים למדינה. על כן, ההתמודדות עם טראומה מסוג בראש ובראשונה תגובה ממלכתית שהיא בניית אמון מחודש, תקשורת שקופה, ומאמץ מתמשך להשבת החטופים.

על פי המאמר, צוטטו משפחות של חטופים רבים שסיפרו על מצבם מ-7 באוקטובר. בין היתר אמרו כי: "החיים שלנו נעצרו ב-7 באוקטובר. אנחנו בין שמיים לארץ, לא חיים, לא מתים. אני מרגישה שגם אני נחטפתי. הגוף שלי כאן, אבל הלב והמחשבות שם. כל בוקר אני מתעוררת עם תקווה, וכל לילה הולכת לישון עם ייאוש". עוד סיפרו משפחות החטופים שהם חיים מעדכון לעדכון וכל הודעה יכולה להרוס אותך, או להחזיר לך אוויר", כמו כן הדגישו את חשיבותה של הקהילה של משפחות החטופים ומדגישים שזו משפחה שנבנתה על כאב".

המאמר - "הטראומה של חטיפה המונית ואובדן עמום: מסגרת חברתית־אקולוגית מתוך חווית החיים של משפחות החטופים בישראל", נכתב על ידי ד"ר עינת יהנה, ו-שיר ישראלי מבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית תל אביב־יפו, ופרופ' חגי לוין מבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה.

ד"ר עינת יהנה, החוקרת הראשית במחקר, אמרה: "המחקר מציע עדשה חיונית לקהילה הבינלאומית. ראשית, הוא מראה כיצד יש להבין טראומה בתוך מסגרת אקולוגית החורגת מהרמה האישית, ומרעידה מעגלים משפחתיים מורחבים, קהילתיים-חברתיים ולאומיים. המחקר מספק שפה אוניברסלית לתיאור הטראומה העמוקה והמערערת של חטיפה המונית ושל מצבי אובדן עמום, שבהם גורלם או מקום הימצאם של יקירים אינו ידוע. הבנה של תופעה זו כטראומה קולקטיבית ורב-שכבתית, המתרחשת גם במישורים חברתיים ופוליטיים, היא חיונית לפיתוח מענים הומניטריים ובריאות-נפשיים יעילים באזורי עימות ברחבי העולם".

פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים , הוסיף כי, "הממצאים מספקים ראיות להשערה שלנו כי חטיפה המונית היא מצב חירום בבריאות הציבור, הפוגע במעגלים רחבים. הריפוי לא יוכל להתחיל עד שכל החטופים יושבו הביתה, כפי שאנו מקווים ופועלים שיקרה בקרוב. הטראומה הייחודית שזורה במארג החיים של יחידים, משפחות וחברה שלמה. המחקר מספק מסגרת חשובה להבנת התמיכה והטיפול ארוכי הטווח שיידרשו למשפחות ולחברה הישראלית. כפי שאמר לנו שרון שרעבי, אחיהם של יוסי שרעבי ז"ל ושורד השבי אלי שרעבי: "המחקר נותן כוח ואמת למשפחות".