הסדר העולמי אותו הכרנו עובר טלטלות כתוצאה מגורמים כמו השינוי בהתייחסות ארה"ב לבריתות ובעלי ברית היסטוריים, המלחמות באוקראינה ובעזה והתעצמותה הנמשכת של סין. מאז 7 באוקטובר, יחסיה של ישראל עם העולם ובמיוחד עם אירופה והמערב עברו זעזוע. מעבר למאמצים לשקם יחסים חשובים אלה, ישראל צריכה כעת לפעול לבסס בריתות קרובות עם מדינות נוספות מעבר לברית החשובה כל כך עם ארה"ב. הודו צריכה להיות המדינה שבה משקיעים את מירב המאמצים בזמן הקרוב.
הודו נמצאת בתהליך מואץ של התבססות כמעצמה עולמית. מדובר במדינה המאוכלסת ביותר בעולם, עם אוכלוסייה צעירה, מגזר טכנולוגי מתפתח, הכלכלה הרביעית בהיקפה וצפי להתברג בשלישייה הראשונה עד סוף העשור. במקביל, תחת הנהגתו של ראש הממשלה נרנדרה מודי, בולטת מגמה של התחזקות הביטחון העצמי הלאומי, חתירה לעצמאות אסטרטגית, וחיזוק מעמדה של הודו כשחקן עולמי מוביל. לאור האתגרים של ישראל בזירה הבינלאומית, עכשיו הזמן לבסס עם הודו ברית עמוקה יותר וארוכת טווח.
רגיעה בעזה וחזרה למסלול הסכמי אברהם אמורים לסייע להתקרבות נוספת בין ישראל והודו, הן בשל הידידות של הודו עם איחוד האמירויות וסעודיה, והן בשל הפוטנציאל לקדם פרויקטים אזוריים כדוגמת הפרוזדור הימי-יבשתי בין הודו לאירופה (IMEC) שאמור לחבר את המפרץ עם הים התיכון, כולל באמצעות מסילת רכבת שאמורה לעבור דרך ישראל.
להודו, שמחוזרת כיום על ידי מדינות רבות, יחסים מיוחדים עם ישראל מזה שנים. היחסים הדיפלומטיים המלאים כוננו אמנם רק ב-1992 אבל הקשרים בין המדינות החלו כ-30 שנים לפני כן. בתחילה, מרבית שיתוף הפעולה היה סביב ביטחון ובתחומי המים והחקלאות. עם השנים שת"פ זה הביא גם לסולידריות בין העמים שהתמודדו עם אתגרים ביטחוניים דומים. הדבר בא לידי ביטוי גם בסקרים בשתי המדינות, שהראו סנטימנט חיובי במיוחד של הציבורים האחד כלפי השני. עם זאת, בשל שיקוליה של הודו כמובילה בארגון המדינות הבלתי מזדהות ובקרב הדרום הגלובלי, היחסים הפורמליים, כמו גם עמדותיה בפורומים בינלאומיים, לא תמיד שיקפו את שיתוף הפעולה בין המדינות. בנוסף, יש לקחת בחשבון שעמדת חלק ממפלגות האופוזיציה בהודו כלפי ישראל פחות חיובית.
התגובה ההודית לאירועי ה-7 באוקטובר ותמיכתה בישראל המחישו שוב את הקרבה. היחסים האישיים החמים בין ראשי הממשלה מודי ונתניהו רק חיזקו זאת. ביקורו ההיסטורי של ראש ממשלת הודו מודי בישראל ב-2017 הביא לשדרוג היחסים לרמה של "שותפות אסטרטגית" וכיום הודו היא שותפת הסחר השנייה של ישראל באסיה אחרי סין.
למרות שיתוף הפעולה הפורה בין ישראל והודו, הפוטנציאל עדיין רחוק ממיצוי במגוון תחומים טכנולוגיים כמו אנרגיות מתחדשות, סייבר, בינה מלאכותית, חקלאות, מים, רפואה וחלל. הודו בעצמה מעצמה טכנולוגית בהתהוות אך זקוקה לטכנולוגיות ישראליות, ואילו ישראל יכולה להרוויח מהשוק ההודי העצום והקשרים שלהם למדינות שלישיות וכן מכוח העבודה המיומן והזול יחסית בהודו. יש פוטנציאל גם בתחום ההשקעות והתשתיות. מספר חברות ישראליות גדולות הקימו כבר לפני שנים סניפים בהודו ואילו חברת אדאני ההודית רכשה את השליטה בנמל חיפה. לאחרונה, במהלך ביקור בהודו חתם שר האוצר סמוטריץ' על הסכם השקעות בין המדינות. היעד המשמעותי הבא אליו צריך לשאוף הוא הסכם סחר חופשי.
גם בתחום הביטחוני, שבו ישראל מהווה ספקית משמעותית של הודו, הידוק השותפות יכול להגדיל עוד את היצור והפיתוח המשותף של אמל"ח, אך גם להוות כר לשת"פ הדוק אף יותר בין הצבאות לאור הניסיון המלחמתי שנצבר ולדיאלוג אסטרטגי וחילופי מודיעין רחבים יותר סביב האיומים האזוריים.
ראוי להקדיש מאמץ מיוחד "לקלף הסודי" ביחסי המדינות - הקשרים בין העמים (P2P) שיסייעו לעמידות היחסים לאורך זמן. יש כבר קהילות גדולות יחסית של סטודנטים ועובדים הודים בישראל וכמות נאה של מטיילים ישראלים בהודו, אבל יש לעשות עוד כדי לחבר בין העמים וגם בין התפוצות המשמעותיות והמאותגרות של יהודים והודים במדינות כגון ארה"ב, בריטניה, קנדה ואוסטרליה.
עכשיו הזמן לנצל את הקרבה בין המדינות ולמסד תוכנית עבודה משותפת וארוכת טווח בין הממשלות. נכון יהיה להקים ועדת היגוי בין ממשלתית בכירה ותחתיה 5 קבוצות עבודה שיובילו שת"פ בתחומים של: ביטחון, סחר והשקעות, טכנולוגיות מתקדמות (סייבר, חלל ועוד), הקשרים בין העמים (P2P) ושת"פ טרילטרלי ואזורי. זאת על מנת להבטיח שהיחסים יהיו ארוכי טווח, ענפים, עמוקים וחוצי מפלגות. לשם כך חשוב גם להגביר את קצב ביקורי הבכירים הישראלים בהודו. הידיעות על ביקור אפשרי של ראש הממשלה בהמשך השנה חיוביות. זה יהיה המשך לביקורו המוצלח במדינה בתחילת 2018. חשוב שביקור כזה יהיה מלווה גם בהחלטת ממשלה שתקצה משאבים להגברת שת"פ בין ישראל והודו. יהיה נכון גם למסד פורום תקופתי קבוע של התייעצויות בדרג פוליטי בכיר בין ישראל והודו כפי ששתי המדינות מקיימות עם בנות ברית אחרות שלהן.
הכותב הוא שגריר ישראל בהודו לשעבר, ראש תוכנית הודו במיינד-ישראל