לוחם המילואים שעמד בכניסה למוצב "פגה", זירת הקרב המפורסמת של גדוד 13 מחטיבת גולני ב־7 באוקטובר, התקשה להסביר בדיוק כיצד להגיע אל צק"מ "סחף", המקום שבו נפל בקרב תחת אש כבדה ונחטף הגשש הוותיק, רס"ם מוחמד אל־אטרש.
הוא סימן לי ביד לנוע דרומה, והוסיף: "אחרי הגשר, פנייה שנייה ימינה". המשכתי בדרך עקלקלה, בין שבילים צרים וענני אבק. מדי פעם חלף לידי רכב צבאי במהירות, ואולצתי לרדת לשולי הדרך. חלפתי על פני "טרמינל בארי", ציר תנועה מרכזי המשמש את הלוחמים ואת שיירות הסיוע ההומניטרי בדרכן לרצועת עזה.
במהלך הנסיעה ניסיתי לשחזר מה עבר על רס"ם אל־אטרש בדקות האחרונות לחייו. הכרתי אותו היטב במשך שנים, והערכתי שבכל סיטואציה מורכבת הוא היה חד מחשבה ואמיץ. הוא מיעט להרחיב בדיבור והכיר היטב את השטח, כפי שראיתי בפעילות איתו ובתרגילים השונים.
לאחר ששוחחתי עם כמה מתושבי האזור הוותיקים, הגעתי אל נחל "סחף" שבלב השמורה. ברגע שראיתי את השלט שעל הגדר - "קו דיווח 106", הבנתי שאני כבר ממש קרוב. דקת הליכה בלבד ממוצב "סחף".
רס"ם מוחמד אל־אטרש, בן 39, היה אחד מוותיקי הגששים בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה. הוא נולד וגדל ביישוב הבדואי סעווה, שבמועצה האזורית אל־קסום, על הדרך לעיר ערד. נשוי לשתי נשים ואב ל־13 ילדים, חייו התנהלו סביב משפחתו והשירות הצבאי, שהיה עבורו שליחות. הוא התגייס לצה"ל בשנת 2003, ובחר לקשור את גורלו עם הצבא. לא עוד שירות חובה, אלא שירות קבע כגשש.
בשבוע שעבר, לאחר חודשים של המתנה, הוחזרה גופתו מידי חמאס במסגרת הסכם הפסקת האש. הלווייתו נערכה בסעווה, במעמד האלוף (במיל') יוסי בכר, מפקדי אוגדת עזה בעבר ובהווה, בכירי הגששים בדרום, מאות בני משפחה וחברים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון.
אביו, איברהים, סיפר בעצב על ההחלטה הטראגית של בנו: "הוא בכלל לא היה אמור להישאר בצבא באותה שבת (7 באוקטובר). הבת שלו עמדה להתחתן בשבת שלאחר מכן, אז הוא החליף תורנות עם גשש אחר. הוא היה אדם טוב, מהטובים בילדים שלי. בשבילנו זו אבדה עצומה".
ב־7 באוקטובר, לפנות בוקר, בזמן שארגוני הטרור בעזה נערכו למתקפה רחבת היקף ולמעשי הטבח, בעוד המודיעין הישראלי נרדם במשמרת - הפעיל סגן מפקד הפלוגה את נוהל "כוננות עם שחר". הוא יצא בשטח עם ג'יפ דוד ממוגן, יחד עם לוחמי החפ"ק והגשש מוחמד אל־אטרש, לסיור כוננות ראשון של היום.
"מי שלא עבד עם גששים לא יבין את מה שראה"
כאשר הגיעו אל קו הדיווח 106, החליט סגן מפקד הפלוגה לעלות אל צוות הקרב המחלקתי (צק"מ) "סחף", שבפיקודו של סגן ט' - מוצב השוכן במעלה גבעה מכוסה צמחייה עבותה. בכניסה לצק"מ, הקרוי על שם הנחל הסמוך שחורץ את השטח ממזרח, חנו נגמ"ש "נמר" ושני טנקי מרכבה. סגן מפקד הפלוגה והלוחמים ירדו מהג'יפ, הזמינו את אל־אטרש לשתות איתם קפה, אך הוא העדיף להישאר ברכב. חלפו כחמש דקות.
השעה הייתה 06:29. באותו רגע ממש יצא חמאס להתקפה רחבת היקף על העורף הישראלי. רקטות ופצצות מרגמה החלו נוחתות על המרחב כולו, והדי הפיצוצים הלכו והתקרבו לעבר הלוחמים. סגן מפקד הפלוגה הורה מיד לכל הכוחות להיכנס לנגמ"ש ולטנקים, שהוגדרו כ"מרחב מוגן".
כעבור זמן קצר התקבל דיווח ברשת הקשר הפלוגתית: כ־40 מחבלים חוצים את הגדר לעבר שטח מדינת ישראל. התצפיתנית בחמ"ל, כך סיפרו הלוחמים, נחנקה מבכי כשהעבירה את הדיווח. סגן מפקד הפלוגה הפעיל את נוהל "ירוק בעיניים" - בדיקה לוודא שכל לוחמי גדוד 13 נמצאים בנגמ"ש. אז התברר כי הגשש הוותיק, רס"ם מוחמד אל־עטרש, עדיין בחוץ.
נשלח חייל לקרוא לו, אך באותו רגע כבר קיבל אל־אטרש משימה חדשה ממפקדיו - לחבור לשאר הגששים בגזרה ככוח משימה בהגנה. לכן נותר סמוך לג'יפ, ממתין להנחיות.
הלוחמים לא הבינו כיצד הוא נשאר בחוץ, כשפצמ"רים ורקטות מתפוצצים ברצף סביבם וכל רגע עלולה להתרחש נפילה קרובה. אך מי שהכיר את עבודת הגששים הבין היטב.
"מי שלא עבד עם גששים במשך שנים לא יבין את מה שראה," סיפר גורם ותיק בפיקוד הדרום. "זה אומץ לב אמיתי. גבורת לוחמים מהמעלה הראשונה. כשיש היתקלות הם הראשונים. כשיש נפילות הם יוצאים לבדוק מה קרה. כך היה גם בכניסה לאוגדת עזה, כשקצין הגששים האוגדתי סא"ל א' יצא עם הגשש הבכיר אשרף להגן על המחנה מפני הפלישה. הם נלחמו בגבורה עילאית".
הגורם הוסיף כי "אל־אטרש נשאר מחוץ לג'יפ כדי להרגיש את השטח. להבין מה קורה. זה לא רק אומץ לב, זו מקצועיות טהורה. הוא ידע שזה מה שמצפים מגשש. בדיעבד, זה היה נתיב החדירה של עשרות מחבלים לשטח ישראל. לא לחינם הוא זכה להערכה עצומה ממפקדי הגזרה, כולל מפקדי גולני".
כבש הנמ"ר נסגר. סגן מפקד הפלוגה נתן פקודה לנוע במהירות לעבר מוצב "פגה", שם כבר התחולל קרב עקוב מדם. הטנקים החלו לנוע במטרה לצוד חוליות מחבלים, אך תוך זמן קצר נתקלו בחוליית נ"ט שירתה ופגעה באחד מהם. כמה לוחמים נפצעו. באותו הזמן נותר רס"ם מוחמד אל־אטרש לבדו במוצב "סחף".
"פעלנו כמה שבועות יחד... ההיכרות בינינו עוד הייתה בתחילתה, אבל מאוד מהר העמקנו את הקשר. הוא היה שתקן, אבל מאוד רציני, מאוד מקצועי. ממש, ובאמת, גשש by the book", נזכר השבוע סגן מפקד הפלוגה בימים האחרונים שבילו יחד.
בסביבות השעה 14:00, הצליח סמ"ר א', לוחם מהפלוגה המסייעת, להתקשר לאביו באמצעות מכשיר סלולרי של חבר, ולהודיע לו כי הוא בחיים. האב סיפר מאוחר יותר למפקד הנמ"ר כי ראה ברשת תמונות שעלו מעזה ובהן תעודת החוגר של בנו ושל חבריו, לצד מכשיר קשר צבאי. משפחות הלוחמים חששו כי בניהם נחטפו לרצועה.
בדיעבד התברר כי מחבלים מחטיבת א־נאסר צלאח א־דין, זרוע של ארגון ועדות ההתנגדות העממית הפלסטינית, פשטו על מוצב "סחף", בזזו ציוד ותיעוד צבאי. יתרה מכך, באתר חמאס נטען כי אותם מחבלים נלחמו בחייל צה"ל בשטח ישראל, ולפי הערכה היה זה אל־אטרש.
"אנחנו בטוחים שהוא נתקל בעשרות מחבלים," סיפר אחד הלוחמים שהיו בנמ"ר. "זמן קצר אחרי שיצאנו בנסיעה ל'פגה' נתקלנו בעצמנו במחבלים שחדרו את הגדר. הוא נשאר לבד, ואנחנו מבינים היום את גודל הקרב שניהל שם".
מפקד המחלקה סגן ט', שנלחם ב'פגה', כאשר בתוך הנמ"ר שלו היו 17 לוחמים, בהם פצועים קשה - מה שהעיד על המצב הקיצוני - סיפר השבוע כי רק מאוחר יותר הבין שהגשש אל־אטרש נפל בקרב ונחטף.
רס"מ אל־אטרש הכיר את הגזרה היטב, כולל מתקופת שירותו בחטיבה הדרומית של אוגדת עזה, והוא אף שירת בעבר בחטיבת עציון באוגדת יו"ש. "הוא היה דמות מאוד מוכרת בעדה הבדואית, בטח בקרב הגששים הוותיקים", סיפר אחד ממפקדיו השבוע. "מאוד אהב את הגזרה, את היישובים, את האנשים באזור. הוא היה מעורב בהרבה אירועים בגזרה לאורך השנים. מזיהוי מטעני חבלה, הפרות סדר אלימות, ניסיונות חדירה ו'פרשים טורקיים' (מרדפים א.ב). לא פחד אף פעם. תמיד אמיץ. גם בחתירה למגע. מה היה מיוחד בו? דבקות במשימה. מחמד היה אהוב על כולם. חשוב לי להגיד שבאותו יום נהרגו עוד שני גששים בלחימה עם חמאס: אבראהים ח'רובה בנחל עוז וסלמאן אבן מרעי בחטיבה הדרומית. זכרונם לברכה".
במשך שבועות ארוכים לא היה ידוע מה עלה בגורלו של הגשש הוותיק, אך בפעילות עיקשת של מפקדיו, גששים נוספים, גורמי מודיעין ואיסוף מידע מרשת האינטרנט, נבנה הפאזל לפי עדויות מפקדים שסרקו את השטח ואיתרו ממצאים. לאחר מתן נקודת המפגש יצא אל־אטרש לנסיעה קצרה ביותר ממוצב 'סחף', בטווח של כ־400 מטרים. הוא הבחין במחבלים שחדרו לשטח ישראל והגיעו, כפי הנראה, לכניסה ל'סחף' כשהם בגבו. הוא עצר את הג'יפ בזווית מבצעית, פתח את דלת הג'יפ בתצורה קרבית שתאפשר לו להשתמש בה כמגן, ופתח באש לעבר המחבלים. נלחם. אך תוך עשרות שניות התברר כי מוצב 'סחף' היה נתיב חדירה של יותר מעשרים מחבלים חמושים מכף רגל ועד ראש. הם זיהו את הג'יפ, שיגרו לעברו טיל נ"ט והסתערו עליו. סביב הג'יפ אותרו תרמילים רבים של רובה קלצ'ניקוב, ובמרחב אותרו אמצעי לחימה של מחבלים. מפקדיו מספרים שנפל בקרב כגיבור שנלחם עד הדקה האחרונה של חייו. המחבלים העלו את גופתו לטנדר וחטפו אותו לעזה. רק אחרי שמונה חודשים הגיע מידע מוצק שאל־עטרש נפל בקרב ב־7.10 ונחטף לעזה.
אביו איברהים סיפר כי הוזמן על ידי המפקדים בצה"ל לראות מידע שאותר. "זיהיתי אותו בתמונה. ראיתי את הגופה שלו עם המדים. גם אשתו אמרה: 'זה מחמד'". בקול חנוק הוסיף האב: "אני מדבר איתך ואני רואה את הבית שלו. הוא גר קרוב אלי. הוא אהב את המשפחה, אהב את כולם. יש לו חוות סוסים. הכול נשאר, ואין לי את מחמד. מאוד עצוב לי, מאוד כואב".
מעגל אחד נסגר. רק לאחר שנתיים מיום נפילתו הושב לידי ישראל במסגרת ההסכם לשחרור החטופים. בשבוע שעבר הובא למנוחות בהלוויה צבאית בבית העלמין בסעווה, במעמד האלוף במיל' יוסי בכר, מפקד האוגדה הנוכחי תא"ל ברק חירם, מפקד האוגדה ב־7.10 תא"ל במיל' אבי רוזנפלד, מפקדים בכירים מהגזרה וממשרד הביטחון, בכירי הגששים, בני משפחה וחברים.
תא"ל חירם סיפר לראשונה מול הקבר הטרי על הרגע שבו הגיע המידע הסופי: "במשך שמונה חודשים נשאנו בליבנו תקווה שמחמד, אשר לחם בגבורה, אף הוא יחזור לחיק משפחתו, תוך שאיננו יודעים מה עלה בגורלו. הידיעה הסופית על מותו וחטיפתו לשבי החמאס פילחה את לב כולנו בכאב (אחרי שמונה חודשים א.ב). היום, כשמחמד אל־אטרש הגיבור שב אלינו לאחר שנתיים, אנו עומדים יחד מלאי הערכה וכאב לזכרו ולכבודו. הוא היווה דוגמה ומופת לכל הסובבים אותו. לאורך כל שירותו הצבאי הוכיח מחמד את אומץ ליבו, את רוח הלחימה שבו ואת האהבה המיוחדת שלו לארץ. מחמד בחייו ובמותו היה גשר אמת של ערבות הדדית וחיים משותפים של כל בני אברהם אוהבי החיים בארץ הטובה הזו. משפחת אלאטראש היקרה, היו גאים במחמד".