התחזקותו בסקרים מחזירה את בנימין נתניהו לשיכרון הכוח ההוא, של אחרי בחירות 2015. תחושת אני ואפסי עוד, השמיים הם הגבול, אין קווים אדומים, אין איזונים ובלמים, הכל כשר ומה שלא, יוכשר. אז, ב-2015, הוא הסתער על התקשורת העצמאית, הקים קואליציה שתאפשר לו להדביר אותה (עם סעיף "צפון קוריאני" שמאפשר לו לעשות מה שהוא רוצה בנושאי התקשורת), השתלט על "וואלה" מבחוץ, והסוף ידוע.
היום, הוא כבר בגלקסיה אחרת. כל זה קטן עליו. הוא מנהל מלחמת התשה מוצלחת נגד כתב האישום שהגישה מדינת ישראל נגדו והמודל שלו הוא הנשיא דונלד טראמפ, שעבר אירועים דומים. לפני כמה חודשים דווח כאן איך הוא חזר מביקורו הראשון אצל טראמפ (מאז שהלה חזר לבית הלבן), כינס את ראשי מערכת הביטחון והקבינט והטיח בפניהם את "שיחת הנאמנות" בה הסביר איך טראמפ "מנקה את האורוות" באמריקה ואיך הוא יעשה את זה בישראל. איך הוא ידיח כל מי שלא נאמן, ימנה רק אנשים שיצייתו לו, יעלה את כל הדיפ סטייט על טיל וישגר אותה לכל הרוחות.
הוא מתעלם מהעובדה שאם יש דיפ סטייט בישראל, זה הדיפ סטייט שלו. עובדות זה לחלשים. נתניהו מייצר עובדות משלו וזה מתכתב עם העידן בו אנו נמצאים, עידן האמת האלטרנטיבית והעובדות החליפיות. זה די מצליח לו. בינתיים, בלי שהרגיש, הקימו האמריקאים "ועדה קרואה" שעוזרת לו לנהל את העניינים. בשבועיים האחרונים כמעט לא היה רגע בו לא שהה כאן בכיר אמריקאי כזה או אחר, כדי לפקח מקרוב על הטרללת המקומית. מהנשיא טראמפ דרך וויטקוף וקושנר דרך סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס דרך מרקו רוביו ובקרוב יגיע בטח גם מרקו פולו. לא תמיד הם זורמים. כך, למשל, ההחצנה המביכה לעובדה שסיום המלחמה נכפה על נתניהו ע"י טראמפ בגלל ההפצצה הכושלת בקטאר וכמו הברקס, בחריקת בלמים ובן-גבירים, שהם שמו לרעיון הריבונות והסיפוח.
אלא שאת נתניהו זה פחות מטריד. הוא עוסק בריבונות של עצמו. מינויו של דוד זיני לראשות השב"כ הוא היהלום שבכתר (אני מקווה שזיני יפתיע, כמו רבים אחרים, ויהיה ראש שב"כ ממלכתי). מתחת לרדאר, משתלט נתניהו על כל שאר המנופים, שומרי הסף ועמדות המפתח, מנציבות שירות המדינה דרך מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית דרך כל שאר התפקידים בעמדות הממלכתיות שאמורות לאבטח את הדמוקרטיה הישראלית השבירה. תצרפו לזה חבילת חקיקה מטורללת חדשה (הורדת אחוז החסימה, הורדת גיל ההצבעה וכו') ותקבלו מה שקיבלנו. המהירות והקלות שבה זה מתקדם הפכו את נתניהו לפצצת זחיחות מתקתקת, מאגר יוהרה שעולה על גדותיו, מסוכן לעצמו ולסביבתו.
בזמנו, פורסם כאן איך נתניהו אסף את שבריו ב-8 באוקטובר 2023 ובעוד העוטף עדיין בוער ושורץ נוח'בות, קרא ליועציו והודיע להם ש"אנחנו לא הולכים לשום מקום", תוך דרישה אולטימטיבית לתכנית מפורטת שייעודה אחד: לא, לא להציל את ישראל. להציל את ביבי. להשאיר אותו בלשכת ראש הממשלה כנגד כל הסיכויים, בסיטואציה בה אף מנהיג מערבי, מזרחי, דרומי, או צפוני לא היה שורד יותר מכמה חודשים. ביבי שרד. עכשיו, בואו נקווה שגם הדמוקרטיה תשרוד.
זחיחות גוררת תקלות. אחת כזו זלגה לו בראיון האחרון שנתן לערוץ 14, כש"על הדרך" הוריד כאפה מצלצלת למי שנחשב עד עכשיו, בעל כרחו, לבעל בריתו, ראש המוסד דדי ברנע. בעודו מפליג בסיפורי גבורתו, איך הורה והנחה והוביל והשפיל והנחיל, סיפר ש"תוך כדי שיחה עם ראשי המערכת" נודע לו שחיזבאללה שלח כמה ביפרים מאלה שישראל שתלה אצלו לבדיקה באיראן. לגרסת נתניהו, אף אחד לא עדכן אותו בעניין והתירוץ היה ש"יש רק 50% שהם יחשפו את זה". הוא סיפר שהורה "תיכף ומיד" להתכנס ולהפעיל את המערכות, וכך היה. באמת, איזה מזל שיש לנו אותו.
מכונת הרעל התנפלה על האמירה הזו כמוצאת שלל רב, אלא שאז נשמעו קירקושים מתוך קרביה, רעש של בוכנות מתרסקות, ברגים מתפזרים ושלל חריקות צורמות מהסוג הזה. רגע, זה דדי שלנו. מה עושים? עד רגע זה, סיפק ראש המוסד סוג של מטריה אווירית חלקית לגרסאותיו השונות של ראש הממשלה בנושאי המלחמה. לא יפה להתהפך עליו פתאום סתם ככה. נצטרך לתפור תיק גם למוסד, ש"ניסה להסתיר" מאבי האומה את המידע הנדרש להגנה על בטחון האזרחים.
שאלתי את דוברו של ראש הממשלה למה התכוון נתניהו כשאמר ש"ראשי המערכת" הסתירו ממנו, ולמי כוונו דבריו, האם אכן לראש המוסד? "הוא התכוון בדיוק למה שאמר", הייתה התשובה.
נכון לעכשיו, הסיפור גווע. לך תדע במעמקיו של איזה ביב שופכין הוא יעלה מחדש, אולי לקראת הבחירות. הנרטיב ברור: כל מה שטוב, שייך לנתניהו. כל מה שרע, זה קשר נגד נתניהו. עד לא מזמן המשימה הייתה למשוך כמה שיותר זמן כדי להתרחק כמה שיותר מה-7 באוקטובר. עכשיו, מתחילה מלאכת שכתוב ההיסטוריה.
נעשה קצת סדר: ראשית, בעניין הביפרים. ככל שידיעתי משגת, אף אחד לא הסתיר מנתניהו שום דבר. בטח לא ראש המוסד דדי ברנע. זאת, ועוד: מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, סיפר בזמנו (זה פורסם כאן) שנתניהו סירב לאשר בקולו מבצעים מסוכנים של המוסד ודגן נאלץ לדרוש ממנו לאשר בקול רם (כדי שזה ייקלט במכשיר ההקלטה), בפעמים שזה ניסה להתחמק. מאז ומעולם שמר נתניהו על מרחק בטחון מהחלטות שעלולות להסתבך, צופה פני עתיד או ועדת חקירה. דגן לא אפשר לו לעשות את זה.
רחוק מהעין רחוק מהלב
לעדות הזו מצטרפת עכשיו עדות נוספת, שומטת לסת. "בתחבולות תעשה לך מלחמה", ספרו של ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, מכיל עמוד נפיץ בו כהן מספר על החלטות שקיבל לבדו על מבצעים מסוכנים או נפיצים של המוסד. הנה הציטוט:
"ההגיון שלי היה ברור: אם המבצע היה מוצלח, שמחתי לתת לדרג המדיני להנות מן הקרדיט לצד האנשים שעשו את העבודה. הוא היה שומר המדינה ומצילה. אם המבצע לא היה מוצלח, קיבלתי על עצמי את ההשלכות". ממשיך כהן: "כראש המוסד הייתה לי אמונה איתנה בעצמאות המוחלת של קבלת החלטות. גבורת מפקדים היא דבר מה שאנחנו מלמדים בתוך הארגון. כוונתי בכך לאחריות מלאה ומוחלטת לתוצאותיו של כל שיקול דעת שהוא. האחריות לא ניתנת לפיצול והיא תמיד נעצרה בי. במובן הזה, לשיתוף במידע על טבעו של מבצע, לפני ביצועו, הייתה רלוונטיות מוגבלת. לא הייתה שום הוראה שדרשה ממני לעשות זאת, אך אני בחרתי לשמוע כל דעה לפני הביצוע, ובסופו של דבר ראש המוסד הוא הגורם המחליט. היו במערכת חברים אחרים שהבחינו בכך והביעו את התנגדותם, אבל לא הייתה שום תגובה שלילית מהבוס הישיר שלי. הגענו להבנה, והיחסים בינינו נשמרו".
כהן כותב כאן דבר מדהים: הוא לא הכניס את ראש הממשלה לפרטים ולא שיתף אותו במידע על מבצעים. בתחילת הטקסט הזה הוא משגר עקיצונת לכיוונו של נתניהו בנוסח "שומר המדינה ומצילה" (עד 7 באוקטובר כך הגדיר נתניהו את עצמו: שומר בטחון ישראל) ומציין שהסידור הזה, שלפיו ראש הממשלה לא צריך לדעת יותר מדי פרטים כדי שאחר כך יוכל לטעון שלא הבין את הסיכונים וההשלכות, היה מקובל על שניהם.
פניתי לכהן לקבל את התייחסותו לגילוי הזה לפני יותר משלושה שבועות, ללא מענה.
הדפוס הזה של נתניהו, שמאפיין אותו מרגע כניסתו לתפקיד ראש הממשלה בשנת 1996, חזר על עצמו גם במהלך ימי המלחמה. במהלכים או מבצעים מסוכנים מצאו את עצמם הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש שב"כ רונן בר ולפעמים גם ראש המוסד דדי ברנע, כמעט לבד. הדרג המדיני "לא ירד לפרטים. בכמה ממבצעי שחרור החטופים הציטוטים של ראש הממשלה היו "אני חושב שזה מסוכן" (תוך הצצה לוודא שזה נרשם בפרוטוקול, או "אם אתם אומרים", או "אם אתם בקיאים בפרטים". כך גם בפשיטה הדרמטית על בית החולים שיפא, לעיני כל העולם וסבלנותו המתקצרת, כך גם בפשיטה המטורפת למחצה של שלדג על הבסיס התת קרקעי 300 ק"מ בעומק סוריה. אחר-כך, כשהדברים הצליחו, הדרג המדיני הגיע במרוצה לקצור את הקופון. עברו עוד כמה חודשים, או שנתיים, ולובשי המדים כבר מואשמים בתבוסתנות, הם אלה שבלמו בעוד נתניהו הגיבור, ממש ביבי לב-ארי, דחף כל הזמן קדימה.
האמת הפוכה. על תחילת התמרון כבר דיברנו. בתקופה של לפני 7 באוקטובר, מואשמים הרמטכ"ל הלוי ומתאם הפעולות בשטחים אלוף רסאן עליאן כמי ש"ניסו לקדם הודנא ארוכת טווח" עם חמאס. לאחרונה השמיע את האישום הזה גם בכיר השב"כ לשעבר שלום בן-חנן (בצירוף מקרים להדחת היועץ לביטחון לאומי צחי הנגבי, בן חנן מוזכר כמועמד להחליפו). ובכן, זה נכון. אבל זה היה בהנחיה מפורשת של הדרג המדיני.
ולא רק זה: באחת מישיבות הקבינט הגדיל שר האוצר סמוטריץ' את ההימור ושאל את "הדרג הצבאי" משהו כמו "רגע, בעצם, למה שחמאס לא ישלוט גם באיו"ש? התשובה שקיבל לא סיפקה אותו. התשובה שקיבל פירטה את יתרונותיו של שיתוף הפעולה הביטחוני של ישראל והרשות הפלסטינית. ולא, הוא לא מתמצה רק בעובדה שלפחות פעם בשבוע שוטרי הרשות מחלצים ישראלי שנקלע לכמעט לינץ' בתוך שטחי הרשות. הוא הרבה מעבר לזה. בדיעבד, אומרים היום בכירי המערכת שאם 7 באוקטובר היה מתוכנן ביהודה ושומרון, ישראל הייתה מקבלת מידע מקדים עליו בוודאות של 100%, וזה פשוט לא היה קורה. אגב, זה באמת לא קרה.
"חמאס מורתע"
הדירקטיבה של נתניהו של לפני 7 באוקטובר לדרג הצבאי הייתה: להרגיע את עזה בכל מחיר, להשקיע אנרגיה במאמץ להסדרה, לייצב את המצב ללא חיכוך צבאי, להשתמש בגזרים של קטאר, וכו'. היו כאן כלים שלובים שהזינו זה את זה: נתניהו, שחשב שאם יזרוק את המפתחות של עזה לים, חמאס ייעלם יחד איתם, וצה"ל ושב"כ שנרדמו בשמירה והשתכנעו ש"חמאס מורתע".
צריך לציין כאן עוד משהו: נכון, חוות הדעת של מערכת הביטחון על עזה הייתה ש"חמאס מורתע". אלא שברגע שראש הממשלה קיבל את חוות הדעת הזו וחתם עליה, הוא אחראי עליה. הרי גם הרצי הלוי יכול לטעון שאמ"ן ופיקוד דרום אמרו לו שחמאס מורתע, וגם רונן בר יכול לטעון שמרחב דרום ומחלקת המודיעין אמרו לו שחמאס מורתע, וככה נגיע לשי"ן גימל. בשאלה "מה קדם למה", אני בדעה שרוח המפקד של נתניהו, שרצה "לכבות" את האש מתחת לסיר הלחץ של עזה בכל מחיר כדי לקנות שקט, היא שהולידה את ההתיישרות של הדרג המדיני. היטיב להתייחס לזה נתניהו עצמו שבנאומיו האינסופיים נגד אולמרט לאחר מלחמת לבנון השנייה הסביר: היחיד שאחראי על הביטחון זה ראש הממשלה. הוא צריך לוודא שהצבא מוכן, הוא צריך לבדוק הכל, הוא צריך להיות בתמונת המודיעין, לאתגר את המערכת ולשמור עליה. למה? כי "זו המשמרת שלי. זו המשמרת שלנו. אני אחראי". נאום נתניהו.
נדלג בחזרה ל-7 באוקטובר: בימים שאחרי האסון, נתניהו התנגד התנגדות תקיפה לתמרון בעזה. הוא היה מבוהל, הוא היה קפוא מאימה, הוא פחד לקחת סיכון, בדמיונו ראה את צה"ל נכנס למלכודות מוות בעזה והוא נאלץ להימלט ולבקש מקלט מדיני בצפון קוריאה (בסדר חשיבות הפוך, כמובן). היה קשה מאוד לשכנע אותו לצאת לתמרון. היום, הוא מצטט אמירה של "בכיר בטחוני" בימים הראשונים אחרי הטבח לפיה "נצטרך להתרגל לעובדה שלא נצליח להחזיר אפילו חטוף אחד". נתניהו, וזה כבר פורסם כאן, מתכוון לרמטכ"ל הרצי הלוי, אבל לא מציין את ההקשר: הלוי ידע שנתניהו משתמש בחטופים כתירוץ לאי כניסה לעזה. "נתניהו השתמש בחטופים כתירוץ לדחות את התמרון", מספר אדם שהיה בחדר, "ולכן נאמר לו שאין קשר בין הדברים, חייבים לצאת לתמרון". במאמץ השכנוע השתתפו גם גורמים חיצוניים כמו הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי שנהנה מקשב אצל נתניהו. בסוף, הוא השתכנע. עכשיו, הוא קוטף את הפירות וטוען שדחף את כל האחרים לפעולה, כשהאמת הפוכה.
בצלאל סמוטריץ', שלא מסוגל לחבר משפט באנגלית ולא הצליח לבטא נכון את שמה של חברת Nvidia (בזמנו כינה אותה "נאבידיה"), שבר אתמול את שיא החוצפה הקודם של עצמו כשהתנשא על סעודיה: "שימשיכו לרכוב על גמלים במדבר ואנחנו נמשיך לפתח את הטכנולוגיה", אמר. סעודיה, שהשקיעה כבר 100 מיליארד דולר בתשתית AI וש-75% מבוגריה משתמשים באופן קבוע בטכנולוגיות AI, תשרוד את הזחיחות של שר האוצר. השאלה אם התשתית הטכנולוגית, מדעית ואקדמית של ישראל, שהקנתה לה את כל היתרונות שהקנו לה את כל הניצחונות, תשרוד אותו.
הסמוטריץ' הנ"ל טען בראיון אחר שב-7 באוקטובר ישראל לא שיגרה כוחות דרומה עד שעת הצהריים כי הייתה אי וודאות באשר לתגובת חיזבאללה. ובכן, גם זה לא נכון. כל מי שעלה על מדים באותו היום טס דרומה. כל היחידות המיוחדות והלא מיוחדות. הרמטכ"ל הורה על גיוס 100 אלף אנשי מילואים במבט דרומה למרות שעל פי חוק מותר לו לגייס על דעת עצמו רק 500, בשעה 8 בבוקר. אבל אין מה להיטפל לסמוטריץ', הוא טען גם שעד 7 באוקטובר לא הכיר את המושג "נוח'בה", מושג שפורסם באין ספור פירסומים, כתבות, תחקירים ותדרוכים שקיבל הדרג המדיני וקיבל הציבור כולו עד אז.
כשחמאס אומר, חמאס מתכוון
בינתיים, ובעוד הטור הזה נכתב, סמוטריץ' כבר התנצל בפני סעודיה, על פי דרישה מפורשת של נתניהו. עוד קודם, העביר השר רון דרמר לסעודים הבהרות בעניין הריבונות על יו"ש (שעברה בקריאה טרומית בכנסת). לא תהיה ריבונות, הרגיע דרמר. טראמפ נרגע פחות. בראיון ל"טיים" הוא פתח מבערים על ממשלת נתניהו, על הריבונות, על ההתקפה בקטאר ועל עוד כמה דברים.
בשבוע הבא אמשיך לסקור כאן את צמתי קבלת ההחלטות במלחמה. מה באמת רצה נתניהו, האם ניסו לבלום אותו, או להיפך, מי דירבן את מי, מי ידע על מה וכו'. עד אז, ראוי להיזכר שהשבוע לפני 7 שנים בדיוק (ותודה לעין השביעית) התראיין אביגדור ליברמן ב"כנס המנהיגים" של מעריב, לכבוד 70 שנה להקמת העיתון. אז עוד לא ידענו שהוא עומד להתפטר בדיוק על הסוגייה הזו: דרישתו האולטימטיבית לפלוש לעזה ולפתוח במלחמה נגד חמאס. "אנחנו צריכים להנחית את המכה הכי קשה על עזה, גם במחיר עימות כולל", אמר ליברמן, משפט שהפך לכותרת הראשית של העיתון למחרת בבוקר, "בניגוד לכל האנשים שהאמינו שניתן להגיע להסדרה עם חמאס בעזה, אני אמרתי מלכתחילה שאין שום סיכוי איתם", הוסיף. באותו יום דיווחה דנה וייס, הכתבת המדינית של חדשות 12, על דברים שליברמן אומר ב"שיחות סגורות": "אומרים לנו שחמאס לא התכוון לשגר רקטות", אמר ליברמן, "והוא לא מתכוון לעימות, אבל גם בשנות השלושים אמרו שהיטלר לא מתכוון ובשנות השבעים אמרו על חומייני שהוא לא מתכוון ואנחנו יודעים איך זה נגמר. כשחמאס אומר, חמאס מתכוון", הוסיף. וייס תיארה את ההתנגשות החזיתית של ליברמן בשאר שרי הקבינט, והביאה תגובה אנונימית מטעמם: "ליברמן לא הגיע עם תכנית למבצע כולל". משפט הסיום שלה היה: "מעניין מאוד לראות מה יקרה בהמשך אם לא יקבלו את העמדה של ליברמן. מי שיחליט בסוף הוא ראש הממשלה".
ובכן, הם לא קיבלו את העמדה של ליברמן. את ההחלטה קיבל נתניהו. ליברמן התפטר. חמאס הסתער על העוטף באוקטובר 2023. רק זה, סיבה מצוינת לנתניהו להמשיך להתנגד לגרסה כלשהי של ועדת חקירה ממלכתית, גם אם השופט סולברג ירכיב אותה יחד עם הנשיא עמית. כי עם כל הכבוד למכונת הרעל, הערוצים שמטעם, קהל לוחכי הפנכה בממשלה ובכנסת ושאר ירקות, את ההיסטוריה הזו אי אפשר לשנות. לא רק ליברמן חשב ככה בזמנו. גם נפתלי בנט. נתניהו עצמו מספר על כך בספרו האוטוביוגרפי. מי שהחליט, היה נתניהו. ולכן, הוא האחראי.
נחזור לנשיא טראמפ, והשפעתו על נתניהו. הג'ינג'י מהבית הלבן מקדים את ראש הממשלה בכמה צעדים וגם בדרגת האלימות שהוא נוקט כלפי מתנגדיו. זה לא מסוקר בארץ, אבל בשבועות האחרונים היו בארה"ב הפגנות ענק של מיליוני מפגינים נגד טראמפ. לא ניכנס כאן לשורש ולסיבות למהומות (מזכיר קצת את המצב שלנו), אבל כן ניכנס לתגובתו של טראמפ:
הנשיא העלה סרטון שהופק בטכנולוגיית AI בו הוא נראה מטיס מטוס קרב של חיל האוויר האמריקאי כשכתר מלכות לראשו, צולל אל מעל ההפגנות נגדו ומפציץ אותם בכמויות מסחריות של צואה.
זה אמיתי. המלך המקומי שלנו כאן עוד לא שם, אבל מתקרב. ביד אחת הוא מנסה לשחק את המנהיג המפייס והמאחד, אבי האומה, המבוגר האחראי. כך השבוע, כשנפלט לו פתאום שהוא מכיר בנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית (ומיהר להשוות את זה להכרה בו עצמו כראש ממשלה, כאילו מישהו חולק על כך). ביד השנייה, הוא מגביר את הכאוס ואת הטירוף בקצב אקספוננציאלי. עכשיו, מדברים על זה שלא רק שוועדת החקירה לא תהיה ממלכתית אלא ממשלתית, כלומר הממשלה תמנה את הוועדה שתחקור (בין היתר) אותה, הרי שהמנדט של הוועדה לא יהיה לחקור את מקבלי ההחלטות. הם יחקרו את המחאה. התיק כבר מוכן: טבח 7 באוקטובר היה בגלל מיליוני הישראלים שהחליטו להילחם על הדמוקרטיה שלהם ויצאו לרחובות למחאה הגדולה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, וגם הלא אלימה ביותר בהיסטוריה של המחאות (מאז גנדי בהודו).
אני מודה שלקיתי בהלם קל כשחברי ועמיתי עמית סגל הוביל את הרעיון הזה באחד השידורים. סגל טען ש"ועדת חקירה ממלכתית תצטרך להידרש מבעד לערפל ה'הכנו לכם סנדוויצ'ים בעוטף' של אחים לנשק, לשאלה האם העובדה שהדימוי של מדינת ישראל הודות לחלק מערוצי התקשורת ולתעמולה פרועה, מטורפת ואנטי ישראלית של ארגוני המחאה שאמרו "אוטוטו לא יהיה לכם צבא", או "בספטמבר לא יהיה לכם צבא" כמו שכתבה או ציטטה שקמה ברסלר, באיזו מידה הוא תרם להבנה של אויבנו שהם יכולים לתקוף", והוסיף כי "אם אתה יחיא סינוואר ואתה עכשיו מכין את מתקפת חומת יריחו ואתה שומע בטלוויזיה שגם חיל האוויר מתפרק, מה זה מבחינתך אם לא סימן מאללה שהאויב הציוני מתפרק ויאללה תסתער על ניר עוז וכפר עזה ובארי".
מישהו כאן התבלבל. קודם כל, המחאה לא פגעה בדימוי של המדינה. להיפך. היא העצימה אותו. מכל העולם הגיעו לכאן תומכי דמוקרטיה מתפעמים כדי לראות בעיניהם איך הישראלים לא מוכנים לוותר על הדמוקרטיה שלהם ואיך ישראל היא, למרות הנסיבות, דמוקרטיה תוססת.
אבל זה לא העיקר. אם היה מדריך לזיהוי דיקטטורה, בעמודו הראשון היה נכתב כי במדינה דמוקרטית, האזרחים דורשים דין וחשבון מהשלטון. בדיקטטורה, השלטון דורש דין וחשבון מהאזרחים. עצם המחשבה שתנועת מחאה אזרחית דמוקרטית חוקית לגמרי יכולה להיות אחראית למחדל בטחוני הסטורי, מעוררת קבס. זה עוד לפני שיוכח (בנקל) שאין להאשמה עצמה שום יסוד.
בואו, לצורך הדיון, נקבע (בניגוד מוחלט למציאות) שדף וסינוואר החליטו להסתער על ישראל אך ורק בגלל המחאה. הם ראו את שיקמה ברסלר, אייל נווה וכל האחרים ובנו מיד את תכנית "מבול אל אקצא". ובכן, יש לי חדשות לא טובות: גם במקרה הזה, האחריות כולה על ראש הממשלה. זאת, בנוסף לאחריות המבצעית והמודיעינית המוטלת על ראשי מערכת הבטחון, ועליה אין ויכוח.
הדמוקרטיה הישראלית בסכנה
כשחלק גדול כל כך מהציבור (על פי הסקרים אז, בסביבות 65% מתנגד למהלך בריוני ודורסני של הממשלה, כשכל ראשי הזרועות מתריעים בפניך שזה יכול לפורר את הצבא ואת החברה, האחריות היא אך ורק עליך. לאזרח במדינה דמוקרטית זכות הפגנה ומחאה על כל מה שמקומם אותו. מיליוני ישראלים חשו אז (וחשים גם היום) שהדמוקרטיה הישראלית בסכנה, שהחוזה הבסיסי שעליו קמה המדינה מופר ברגל גסה ובאופן בלתי הליך, ויצאו למחות. ראש הממשלה היה צריך לקחת את זה בחשבון, כולל ההשלכות. הוא הוזהר, והתעלם. הוא אפילו לא הסכים לשמוע חלק מהאזהרות, כמו למשל כשכל ראשי הזרועות (רמטכ"ל, ראש מוסד, ראש שב"כ, ראש אמ"ן) רצו להיכנס אליו ביחד.
נניח שזו הייתה המציאות ו-וועדת ברדוגו (בה יישבו גם ינון מגל, שמעון ריקלין וניקול ראידמן) תמצא שהמחאה אשמה בטבח. מה הם יעשו? יפטרו 5 מיליון ישראלים? לא נראה לי, הם יישארו בלי תוצר, בלי כלכלה, בלי טכנולוגיה, בלי אקדמיה, בלי הייטק, סייבר, בינה מלאכותית וגם לא מעט לוחמים. אז אולי יאסרו על זכות המחאה? יכריזו על דיקטטורה? את זה הם כבר עושים ממילא.
עובדתית, זה כמובן לא נכון. לפני כמה חודשים פרסמתי כאן את תוכנה של איגרת סודית ביותר ומטלטלת במיוחד ששיגרו מוחמד דף, יחיא סינוואר ומרוואן עיסא ב-7 באוקטובר בשעה 06:29 בבוקר לחסן נסראללה. האיגרת אותרה לאחרונה, היא מחזיקה עמודים רבים (קרוב ל-20) ומכילה גם את כל הסיבות שהניאו את חמאס לתקוף את ישראל דווקא עכשיו.
יש שם סיבות רבות, רובן ההתנהגות הישראלית באל-אקצא, אבל לא רק. הדבר היחיד שאין שם, זו התייחסות למחאה כאל סיבה למתקפה. לא מזמן פורסם מסמך נוסף, גם הוא נתפס לאחרונה, גם הוא מסמך אותנטי של חמאס, שהוכן על ידי המודיעין הצבאי של הארגון. המסמך קובע "כי אין פגיעה בכשירות של כוחות צה"ל או של חיל האוויר להילחם בעזה, או פגיעה משמעותית בכלל בכשירות לאיזושהי מלחמה בגלל המחאות בקרב חיילי המילואים". זה מסמך שנכתב בעיצומה של המחאה. בסיכומו נכתב עוד כי "האויב עדיין מסוגל לנהל עימות עם עזה ברמת הכשירות הרגילה" ויציאה לעימות מול צה"ל עכשיו עלולה לגרום לישראל להנחית על חמאס מכות קשות יותר מכפי שתכננה, בגלל הרגישות.
לזה אפשר להוסיף את העובדה שתכנית "מבול אל אקצא" תוכננה לאורך שנים. היא יורטה ע"י המודיעין הישראלי בגלגוליה השונים. רוב הזמן הזה היה לפני המחאה. זאת, ועוד: סינוואר עצמו, בנאום שנשא שנה לפני הטבח, סימן את 2023 כ"שנת המבול" בה ייפתחו שערי הגהינום על ישראל. הנאום נישא לפני המחאה. נתניהו עצמו תיאר פעמים רבות, בקולו, את תכנית חמאס לפלישה ליישובי העוטף. הרבה, הרבה מאוד לפני המחאה.
הניסיון להאשים מיליוני מפגינים בטבח הברברי שעברנו הוא לא פחות ממזעזע. הרי גם אם הייתה פגיעה בכשירות צה"ל (כזכור, לא הייתה), כדי לבלום את חמאס לא נדרש לנצל את עוצמתו של צה"ל. 8 מסוקי קרב, 5 כטב"מים תוקפים ועוד כמה טנקים לאורך הקו ב-7 באוקטובר בבוקר היו מספיקים כדי להפוך את האסון ולהעביר אותו לצד של חמאס. מה שגרם לאסון היא היהירות, הזחיחות, עודף הבטחון העצמי וכמובן, ה"הכלה" של הדרג המדיני את חמאס והעובדה שאפשרנו לו לשגשג ולפרוח ולבנות מפלצת טרור מתחת לאפנו, בכסף שאנחנו סידרנו לו.
אם כבר, אז ועדת חקירה שתוקם (והיא תוקם) תצטרך לבדוק גם איך נרקבה ישראל מבפנים לאורך שנים ארוכות, איך קרסה המערכת הממשלתית, איך קרס השירות הציבורי, איך לא היה מענה כלשהו לאזרחים במצוקה, בעוטף וגם בצפון, לאורך שבועות וחודשים אחרי 7 באוקטובר. אם הנושא הזה ייבדק, יקבלו ארגוני המחאה השונים ובראשם "אחים לנשק" צל"ש מיוחד על זה שהתייצבו ונחלצו ברגע האמת כדי להציל אזרחים, לפנות אותם ולספק פתרונות דחופים וחיוניים לאורך שבועות וחודשים, עד שבמשרדי הממשלה התעשתו. אני זוכר את זה, כי אחד המתלהבים הבולטים ממה שקרה אז היה חברי ועמיתי מתחילת הפרק הזה, עמית סגל.
אבל, כדי שנוכל להסכים, אני מודיע כאן שאם יוחלט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית על פי חוק, אשמח מאוד אם היא תחקור גם את ארגוני המחאה. אם זה מה שיכשיר את המהלך, אז שיהיה. ספוילר: גם זה לא ימעיט אפילו גרם מאשמתם של האשמים.