זה נשמע כמו משהו שנלקח ממערכון של "ארץ נהדרת", אבל הרעיון של "נשימה רקטלית" (כלומר נשימה דרך הישבן) הוא אמיתי לחלוטין, ואף זכה בפרס איג נובל (הנובל ההומוריסטי) לשנת 2024. כעת, מחקר חדש מדווח על תוצאות הניסוי הקליני הראשון בבני אדם, והן מבטיחות: השיטה בטוחה, נסבלת היטב, ועשויה יום אחד להציל את חייהם של אנשים הסובלים מכשל נשימתי.
הרעיון המהפכני (והמביך) שואב השראה ישירות מעולם החי. מסתבר שיש לא מעט יצורים שמסוגלים לספוג חמצן דרך מערכת העיכול שלהם, ובמיוחד דרך החלק האחורי שלה. דגי חכאי (Loaches), למשל, נושמים בדרך כלל דרך זימים, אך כשרמות החמצן במים יורדות, הם עולים לפני המים, בולעים אוויר, ומעבירים אותו דרך מערכת העיכול, שם החמצן נספג בדם לפני שהשאר נפלט דרך פי הטבעת.
הם לא לבד: גם צבים, מלפפוני ים, נימפות של שפיריות ואפילו חזירים מסוגלים לספוג חמצן באופן דומה כשהריאות שלהם לא מספיקות. בהשראת היצורים הללו, צוות חוקרים בראשות ד"ר טקאנורי טאקבה מטוקיו תהה: האם גם בני אדם, במצבים של קשיי נשימה חמורים, יכולים להשתמש ב"פתח האחורי" כחלופה?
אז איך נושמים דרך הישבן?
החוקרים פיתחו שיטה המכונה "אוורור אנטרלי" (enteral ventilation). מכיוון שסתם "לנשוף אוויר" לרקטום לא יעביר מספיק חמצן למחזור הדם של יונק, הם פיתחו נוזל מיוחד בשם פרפלואורודקלין (perfluorodecalin) שמסוגל להכיל פי 40-50 יותר חמצן מומס מאשר מים (וכפול מכמות החמצן בדם), אך גם לשחרר אותו בקלות לרקמות.
הרעיון הוא להחדיר את הנוזל העשיר בחמצן לרקטום, שם הוא ייספג דרך דפנות המעי הגס ישירות למחזור הדם, ובכך יעקוף לחלוטין את הריאות הפגועות. באופן מפתיע, השיטה דורשת טכנולוגיה פחות מורכבת ממכונות הנשמה מכניות, ועשויה להיות זמינה באזורים מרוחקים או דלי תקציב. בנוסף, היא עשויה למנוע את נזקי הריאות שלעיתים נגרמים מהנשמה מלאכותית.
Japanese 'butt-breathing' technique could help people with lung conditions https://t.co/8z6hIO8iZ8 pic.twitter.com/FkYbqWZaMg
— New York Post (@nypost) October 22, 2025
הניסוי האמיץ (והלא נעים) בבני אדם
לאחר שהוכח שהשיטה עובדת על חזירים (הניסוי שזיכה אותם באיג נובל), החוקרים עברו לשלב הבא: ניסוי שמטרתו לבדוק את בטיחות השיטה בבני אדם ביפן. הם גייסו 27 גברים בריאים ו"אמיצים", שהסכימו שיחדירו לרקטום שלהם בעזרת חוקן כמויות משתנות של נוזל הפרפלואורודקלין (בשלב זה, ללא חמצן מומס - המטרה הייתה רק לבדוק סבילות) ויתבקשו להחזיק אותו בפנים למשך 60 דקות.
20 מתוך 27 המשתתפים הצליחו להחזיק את הנוזל במשך שעה מלאה, כולל אלה שקיבלו כמויות גדולות (עד ליטר וחצי!). המשתתפים דיווחו על אי נוחות ותחושת נפיחות, אך לא נרשמו תופעות לוואי חמורות.
השלב הבא: הוספת החמצן
"אלו הנתונים האנושיים הראשונים, והתוצאות מוגבלות אך ורק להדגמת בטיחות ההליך, ולא ליעילותו", הדגיש ד"ר טאקבה. "כעת, לאחר שביססנו את הסבילות, השלב הבא יהיה להעריך עד כמה התהליך יעיל בהעברת חמצן למחזור הדם".
עוד בנושא
רופא מזהיר: צריכים להפליץ? אל תתאפקו כי זה יצא לכם מהפה
תועדו לראשונה: דגים שממלאים את עצמם במים ועוצרים את נשימתם
הצוות מתכנן כעת לבצע ניסויים עם הנוזל המועשר בחמצן, תחילה על מתנדבים בריאים, ואם יצליח על מטופלים הסובלים מקשיי נשימה. הם מקווים שהשיטה תהיה יעילה במיוחד עבור יילודים שריאותיהם עדיין לא מתפקדות במלואן.
עם 1.5 מיליון מבוגרים שעוברים אינטובציה (צנרור הקנה) מדי שנה בארה"ב לבדה, והמחסור העולמי במכונות הנשמה שהתגלה בזמן מגפת הקורונה, הפוטנציאל של "נשימה רקטלית" כמצילת חיים הוא עצום. רק נקווה שמשפיעני רשת לא יהפכו את זה לטרנד בריאות חדש.