מפת ענק של מהלך הקרבות במלחמת ששת הימים הוצבה בכניסה לתערוכת המזון והחקלאות שביריד המזרח בתל אביב. קהל רב, כולל חיילים במדים, הצטופף ליד המפה, ודן במהלך הקרבות. ליד המפה הוצבה קלפי, שלתוכה התבקשו המבקרים להטיל פתק ועליו הצעה למתן שם למלחמה שהסתיימה חודש לפני כן.
כדי לדרבן את המבקרים להעלות רעיונות למלחמה הובטחו פרסים ובהם טיסה מעל השטחים שכבש צה"ל ־ מעל שמי רצועת עזה, חצי האי סיני ואזורי הגדה המערבית. רבים מקרב 125,000 המבקרים הציעו שמות שונים ולבסוף הוועדה הממונה בחרה בשם "מלחמת שלם - שמסמל את השלום, שלם וירושלים", כך כדברי הוועדה.
כמעט 60 שנים עברו מאז - ואותה הצבעה היא אפיזודה נשכחת. ששת הימים הוא השם של מלחמת הבזק שהסתיימה בניצחון מזהיר של צה"ל. היום, בתום מלחמה שנמשכה שנתיים, שוב מתלבטים על שמה של המלחמה. אבל לא כמו ב-1967, הפעם מתן שם למלחמה הוא טעון הרבה יותר והדבר מגלם בתוכו מטען רגשי עמוק. "בסוף העם קובע את שמות המלחמות", מבהיר הפרופסור עמוס עזריהו מאוניברסיטת חיפה. מחקריו של עזריהו מתמקדים בפוליטיקה של שיום (מתן שמות) רחובות ושל תהליכי הנצחה בישראל ובגרמניה. "כמו ששם של רחוב הוא לא רק שלט הפניה, כך גם שם שניתן למלחמה", אמר עזריהו. "מי שקובע שם מקווה שהוא יקבע גם משמעות. לשם יש קיום באווירה הציבורית, ולכן זה מעורר הרבה התנגדויות", הוסיף.
בישראל אין תהליך או נוהל קבוע למתן שמות למלחמות. "לרוב למבצעים, ובעבר לפעולות תגמול, ניתנו שמות על ידי צה"ל, כמו 'חץ שחור', 'דין וחשבון' לדוגמה. לקביעת שם למלחמה אין תהליך פורמלי", אמר עזריהו. "לרוב יש כמה שמות שקיימים במרחב התרבותי בו-זמנית ובסוף שם אחד מתקבע. כך התקבע שמה של מלחמת העצמאות שבהתחלה היו לה מספר שמות נוספים - הקוממיות, השחרור, תש"ח. בסוף מלחמת העצמאות תפס, כנראה בגלל החיבור ליום העצמאות. בן גוריון ויצחק בן צבי התעקשו על מלחמת הקוממיות, אחרי שהם ירדו מהבמה כבר לא נעשה שימוש בשם הזה".
בחליפת מכתבים של בן-גוריון עם שלמה אבינרי, בחור צעיר, בן עשרים, הסביר ראש הממשלה את עמדתו: "כאזרח חופשי אני מבכר קוממיות על עצמאות משני טעמים: 1) עצמאות היא מילה מלאכותית ומחודשת, קוממיות ישנה בתנ"ך 2) ב'קוממיות', נדמה לי, יש ביטוי יותר עמוק ונועז למעמד של עם בן-חורין מאשר במלה המעומעמת 'עצמאות', כפי שיש לראות מהפסוק 'אני ה' אלוהיכם הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים, ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות'".
עם זאת, בן-גוריון כיבד את הבחירה ב"מלחמת העצמאות" והתייחס בכבוד רב לצעיר שהעז לכתוב לראש הממשלה ש"המילה קוממיות היא מושג קלוש, ערפילי וערטילאי". לימים יהיה אותו בחור צעיר לחוקר בעל שם בתחום מדעי המדינה.
תהליך התמיינות השמות עד להתקבעות של שם למלחמה בקרב הציבור הישראלי לא נעשה תמיד באותו כבוד וסובלנות. כשמלחמות הופכות שנויות במחלוקת וכשהמטרות שלהן נהיות עם הזמן מעורפלות ונתונות לוויכוח ציבורי, הרי שגם השם שלהן נכנס לתוך מאבק שמתלווים אליו גם יצרים, רגשות וכעסים. כמו הדיון הציבורי הסוער שמתקיים היום סביב שם המלחמה שפרצה בשמחת תורה, היה גם לפני קצת יותר מ-40 שנה, בעת שצה"ל נלחם בלבנון. המלחמה החלה כ"מבצע שלום הגליל" וגם כשהיה ברור כבר שהעימות חרג מגבולות המבצע וכשהחל ויכוח ציבורי על מטרות המלחמה, "שלום הגליל" נותר השם הרשמי.
ניתן היה לראות ולשמוע עד כמה טוען וכואב היה הנושא בשעה שמשפחות שכולות התנגדו שעל קברי בניהן ייכתב כי נהרגו ב"מלחמת שלום הגליל". יעקב גוטרמן, שבנו, רז, לוחם סיירת גולני, נהרג בקרב הבופור, כתב במלאת תשע שנים למלחמה: "אלף נערים חפים מכל חטא מונחים שורות שורות תחת האבנים הזועקות אל השמיים במילים של זוועת כזב - 'מלחמת שלום הגליל'; אלפי נכים בגוף ובנפש נושאים אף הם את המלחמה ההיא כפצע פעור, ומשפחת השכול, שעולמה חרב, לעולם לא תסלח".
משפחות שכולות רבות דרשו שהכיתוב "מלחמת שלום הגליל" יוסר מעל הקברים וייכתב "מלחמת לבנון". הצבא התפשר על כיתוב "נהרג בקרב בלבנון". רעיה הרניק, שבנה, גוני, היה מפקד סיירת גולני ונהרג באותו קרב על הבופור, החליפה בעצמה את המצבה שעל קבר בנה, ובכיתוב זהה לכיתוב המקורי דאגה שייכתב "מלחמת לבנון".
"הכאב הופך לעלבון, כאשר אבירי מסדר רמאות־המילים חוזרים על הביטוי השקרי שאותו טבעת: 'מלחמת שלום הגליל'. מלחמת שלום הגליל לא היתה ולא נבראה, מר בגין. מלחמת לבנון. ל ב נ ו ן", כתב גבי בשן שנפצע קשה ושתי רגליו נקטעו באותה מלחמה, למנחם בגין שהיה ראש הממשלה. רק אחרי 18 שנים יצא צה"ל מאדמת המדינה השכנה שמצפון והשם "מלחמת לבנון" התקבע בקרב הציבור הישראלי. שש שנים חלפו וצה"ל שוב נלחם על אותה אדמה ומה שהחל בשם "מבצע שכר הולם" הסתיים בשם "מלחמת לבנון השניה" ובכך גם קיבע את שמה של מלחמת לבנון הראשונה.
שמה של מלחמת ששת הימים נראה היום ברור ומובן מאליו, אבל אותה קלפי שהוצבה ביריד המזרח לבחירת שם למלחמה מבהירה כי בזמן אמת היה דיון ער אודות השם לאותה מערכה. הסופר שבתי טבת סבר כי "ששת הימים" הוא שם שהשתרש תוך זמן קצר נוכח "מהירות התמוטטותם של צבאות ערב". הוא לא הציע שם חלופי, אבל נראה שתמך בשם שייגע במציאות הקשה ערב המלחמה, את הצורך לחזק את הטיעון הזה ו"להנציח את אותה חוויה היורדת לשורש הקיום והנשמה שרווחו בשבועיים שקדמו למלחמה", כתב. "כל חייל ידע כי הפעם זו מלחמת קיום, וייתכן כי רבים ממעשי האומץ והגבורה שהיו בשפע במלחמה זאת נבעו מרצון הקיום. חיילים רבים אמרו: 'פה בישראל לא תחזור השואה'", הוסיף טבת.
הסופר והמשורר אהרון אמיר ראה במתן שם למלחמה כמשהו שצריך להיות חלק מ"הבנת הדברים וחישופם של שורשי הדברים הקשורים בחווייתנו בארץ הזאת". מסיבה זאת גם השיב לשאלתו של שר הביטחון משה דיין ביוני 1967 והמליץ לו על השם "מלחמת המולדת". כעבור שבוע פגש במקרה בעיר העתיקה בירושלים את דיין ואת מפקד פיקוד מרכז, האלוף עוזי נרקיס. לשאלתו הבהיר לו דיין כי השם יהיה "מלחמת ששת הימים". "שם זה הוא בסך הכל שם אופרטיבי", אמר אמיר ודיין השיב לו: "זהו, אופרטיבי". אמיר נדרש לדיון במה שהגדיר "מדרש השמות של מלחמות הישראל" אחרי מלחמת יום כיפור. הוא ראה בהחלטה על "ששת הימים" ככינוי שהוא "ביצועי טהור ושהוא במידה רבה שם המעיד על גישה מסויימת שהיינו כולנו שותפים לה מאז אותה מלחמה הקרויה 'מלחמת ששת הימים' ועד אוקטובר 1973 וזה יצר דימוי, הן בחוץ והן בפנים, שישראל היא בחור שובב ובן-חיל שמשיג שיאים עולמיים בקיצורן של מלחמות, שמנצח ניצחונות מזהירים בשישה ימים - ושלמלחמותיו למעשה אין תואר אידאי ואין אפילו יומרה אידאית".
על השם "מלחמת יום כיפור" או "מלחמת יום הכיפורים" לא היה ערעור. חיים הרצוג, אז אלוף בדימוס ולפני מינויו לשגריר ישראל באו"ם, קרא למלחמה "מלחמת יום הדין" וזה גם שם ספר שכתב אחרי המלחמה.
"הוויכוח היום הוא על הינדוס תודעה ונעשה כניסיון לחמוק מעיסוק בבעיות האמיתיות", אומר הפרופסור יואב גלבר, היסטוריון שעוסק בתקופת היישוב ובהיסטוריה הביטחונית של צה"ל. "הניסיון לקרוא למלחמה 'מלחמת התקומה' הוא סתם קשקוש וזה לא ילך. המלחמה הזאת ראויה לשם אחד - מלחמת ז' באוקטובר".