שש שנים אחרי האונס המזעזע וחצי שנה אחרי שהורשעו, נגזר היום (שלישי) דינם בבית המשפט המחוזי בנצרת של בר מרג'ני, שנידון ל-17 שנות מאסר ותשלום פיצויים בסך 150 אלף שקלים, מאיר כהן, שנידון ל-14 שנה בפועל ול-100 אלף שקלים פיצוים. חברם, אור מלול, זוכה מחמת הספק מעבירת אונס והורשע בעבירה של שיבוש מהלכי חקירה. מלול נידון לשבעה חודשי מאסר.
מרג'ני, בן 33 ממושב מרגליות ומאיר כהן, 35, ממושב משמר הירדן פגשו את הצעירה בבילוי בפאב בגליל העליון בשנת 2019. הצעירה בילתה עם כמה מחברותיה בפאב הנמצא בקיבוץ בו היא התגוררה והסמוך לביתה, שם שתתה כמות גדולה של משקאות אלכוהוליים. באותה עת שהו בפאב גם שלושת הנאשמים. בשלב מסוים אמרו החברות למתלוננת שתחזור לדירתה היות והיא שיכורה, והיא עשתה כן, כאשר בחלק מהדרך מלווה אותה אחת מחברותיה. לאחר הגעתה לדירה, הגיע למקום מרג'ני תוך שהוא יוצר קשר טלפוני עם כהן ומבקש ממנו להגיע למקום, וזה נענה להזמנה והגיע לדירת הצעירה.
הנאשמים מרג'ני וכהן לא הכחישו כי קיימו יחסי מין עם הצעירה והמחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה האם המתלוננת נתנה הסכמה חופשית לכל אותם מעשים שבוצעו בה באותו הלילה, או שמא הייתה במצב שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית, בשל שתיה מרובה של אלכוהול, מצב לו היו מודעים הנאשמים. אשר לנאשם מלול, לא הייתה מחלוקת כי אף הוא נכנס לדירת המתלוננת, לאחר שהוזמן להגיע למקום, אולם לטענתו הוא שהה בדירה לרגעים ספורים בלבד ולא היה כל מגע בינו לבין המתלוננת.
"לא ניתן לומר כי מדובר באנשים בעלי ערכים נורמטיביים"
בגזר הדין שנכתב על ידי הרכב השופטים שדן בתיק, הנשיאה אסתר הלמן, השופטת יפעת שטרית, והשופט חנא סבאג, נכתב כי אין ספק כי "כל אחד מן הנאשמים היה שמח לשכוח את אותו לילה שהפך ושינה את חייהם, גדע את תוכניותיהם והביאם לדוכן הנאשמים". לדברי השופטים, הם שמעו מפי הנשאשמים כי ההתנהגות שיוחסה להם לא מאפיינת אותם וקשה להם עצמם לשמוע את ההקלטות של השיחות שנערכו ביניהם סמוך לאחר ביצוע העבירות.
השופטים טוענים בגזר הדין כי מרגני וכהן ניהלו אורח חיים נורמטיבי עד ללילה בו גבר עליהם יצרם, אולם לא ניתן לומר כי מדובר באנשים בעלי ערכים נורמטיביים, כאשר שומעים את הדרך בה התייחסו למתלוננת, לפני ובעיקר לאחר ביצוע המעשים, תוך החפצתה והפיכתה לכלי בידיהם. "מדובר בצעירים, בנים למשפחות ערכיות, שלא הסתבכו בכל דרך עד יום האירוע ואף שרתו בצבא ותרמו לחברה. יחד עם זאת, ביום הזה דעתנו נתונה בעיקר לפגיעה החמורה שהסבו למתלוננת, ולהשלכותיה, עימן מתמודדת המתלוננת מאז. המתלוננת כואבת ומותשת מן המאבק לזכות באימוננו בצדקת טענותיה, כשהתמשכות ההליך, והעדר לקיחת האחריות מצד הנאשמים 1 ו- 2 רק מגבירים ומחמירים את מצבה. אנו מקווים כי כעת, עם סיום ההליך, תוכל להתפנות לשיקום חייה ותגייס את כוחותיה כדי לבנות אותם מחדש", כתבו השופטים.
בית המשפט נתן אמון מלא ובלתי מסוייג בעדות הצעירה ודחה באופן חד משמעי את טענת ההגנה, לפיה הסכימה המתלוננת לקיים יחסי מין עם שני גברים זרים, שנכנסו לדירתה בשעת לילה מאוחרת בהיותה ישנה במיטתה. לגרסת המתלוננת מצא בית המשפט חיזוקים רבים, הכוללים ראיות עצמאיות בעלות משקל ממשי, לרבות התבטאויות של הנאשמים עצמם.
מצלמות האבטחה של הפאב תיעדו את יציאת המתלוננת מהמקום, ובהן נראתה המתלוננת כשהליכתה מעט מתנדנדת ולא יציבה, כאשר היא נשרכת אחר חברתה. חיזוק למצבה התודעתי של המתלוננת, כמו גם למודעותו של הנאשם מרג'ני אודות מצב זה אשר בתיעוד מצלמות האבטחה נראה עוקב בסתר אחר המתלוננת בעת יציאתה מהפאב לכיוון דירתה, כמי שמבקש לנצל את המצב בו היא שרויה.
ביטוי נוסף למצבה התודעתי של המתלוננת, כמו גם לידיעתם הברורה של הנאשמים מרג'ני וכהן באשר למצב זה, מצא בית המשפט בשיחה טלפונית שנערכה בין השניים, במסגרתה הזמין מרג'ני את כהן להגיע לדירתה של המתלוננת, וזאת כשהוא מתאר את המתלוננת כשיכורה ומבהיר כי ברצונו לנצל מצב זה. חיזוק נוסף באשר למצבה התודעתי של המתלוננת, מצא בית המשפט בהקלטה המתעדת את יחסי המין בדירה, אותה ביצע כהן באמצעות מכשיר הטלפון שלו. בית המשפט קבע כי מההקלטה עולה שהמתלוננת לא הייתה במלוא חושיה, הכרתה הייתה מעורפלת, היא פלטה משפטים חסרי הקשר, הגיבה לשאלות הנאשמים באופן שאינו מותאם ומעיד על בלבול גמור, וציחקקה כשיכורה.
בית המשפט קבע כי מודעותם של הנאשמים למצבה של המתלוננת עולה בבירור מתוך ההקלטה, כאשר סגנון הדיבור, ההתייחסות אל המתלוננת והצחוק לשמע הדברים שאמרה מעידים ללא ספק על מודעותם באשר למצבה המוחלש והמבולבל. בית המשפט הוסיף כי עצם ההחלטה של כהן להקליט את האירוע תומכת במסקנה כי הבין היטב שאין מדובר באירוע רגיל אלא בסיטואציה שעלולה "להסתבך", ועל כן, עליו "לבטח" עצמו.
עוד הפנה בית המשפט לרצף ניסיונות בלתי פוסק מצד שני הנאשמים לחלץ מפיה של המתלוננת אמירות שמהן תשמע הסכמה, תוך שקבע כי המדובר בניסיון מאולץ, כאשר ברור כי כך לא נוהג אדם המצוי בסיטואציה של קיום יחסי מין מוסכמים. עדות לכך מצא בית המשפט בשיחה טלפונית שהוקלטה בהמשך בין הנאשמים מרג'ני וכהן, שם נשמע כהן 2 אומר: "שעה אני מנסה להגיד לה תגידי כן, תגידי כן, כי הקלטתי אותה יא מטומטם". בשיחה נוספת בין שלושת הנאשמים לאדם נוסף נשמע מרג'ני מגדיר את המתלוננת "גופה". לדברי שופטים אמירותיו מחזקות את המסקנה כי עמד על מצבה של המתלוננת כבר במהלך הבילוי בפאב, והעובדה שארב דווקא לה ועקב אחריה, מלמדת כי ניתן היה ללא קושי להתרשם מהיותה "טרף קל".
בית המשפט הוסיף וקבע כי אף התנהלותה ומצבה הנפשי של המתלוננת לאחר האירוע, יש בהם חיזוק ראייתי לגרסתה. מיד לאחר שהמתלוננת התעוררה בדירתה והבינה כי היא נאנסה, היא הזעיקה את חבריה וסיפרה להם מה קרה. היא הייתה נתונה בשלב זה בסערת רגשות ובמצוקה קשה, כשהיא בוכה, רועדת והמומה וגם מנותקת במידה מסוימת ממה שקורה סביבה.
הזיכוי - וה"תעלול" של הדודה
פרשת משנה שהתפתחה תוך כדי המשפט היתה ניסיונה של דודתו של אור מלול לרכוש את אמונה של קורבן העבירה ולחלץ ממנה אמירות שיסתרו את דבריה בחקירת המשטרה. זמן קצר אחרי הגשת כתב האישום, זוהרה היימר, דודתו של מלול, שכרה דירה ליד דירתה של הנפגעת. היא יצרה ובנתה עם הצעירה קשרי אמון, סיפרה לה כי היא מעורבת בהפקת "סדרה דוקומנטרית בנושא נפגעות עבירות מין" ושכנעה אותה לדבר עם בתה - אותה הציגה כ"פותחת בקלפים".
היא הסבירה לה כי הבת תספר לה את אשר התרחש בפרשיית האונס, ובכך למעשה תגרום לצעירה לשנות את הגרסה שמסרה לחוקרי המשטרה בתיק האונס, מה שעשוי להוביל להפחתה בחלקו של בן הדוד הנאשם באותו מקרה אונס. בית המשפט קבע כי ניסיונות ההגנה לקעקע את מהימנות המתלוננת, בין היתר באמצעות עדותה של זוהרה, נדחו, תוך קביעה ששברי ההקלטות הערוכות שהציגה העדה אינם מבססים מצע עובדתי ממנו ניתן להסיק כי המתלוננת העלילה על הנאשמים עלילת שווא או כי גרסתה שקרית. עדותה של זוהרה נמצאה מניפולטיבית ומוטה ולא זכתה לכל אמון. הרכב השופטים קבע כי בניגוד לרושם המהימן שהותירה עדות המתלוננת, עדויות הנאשמים היו רוויות סתירות והסברים חסרי היגיון שהותירו רושם שלילי ביותר.
השופטים קבעו כי עדותו של מלול לא הייתה מהימנה, אבל ציינו כי אין די בשקרי נאשם על מנת להרשיעו. במקרה זה לא נמצאו די ראיות התומכות בגרסת המתלוננת בכל הנוגע באירועים, ולצד זאת, הובאו ראיות חיצוניות אשר הותירו ספק בכל הנוגע למעשיו בדירה. לבסוף הוא זוכה מחמת הספק מעבירת אינוס והורשע בעבירה של שיבוש מהלכי חקירה, שעניינה מחיקת תכנים רלוונטיים מתוך מכשיר הטלפון שלו.