אשרינו שזכינו. אתמול, מעל דוכן הכנסת, הואיל ראש הממשלה בנימין נתניהו בטובו, נדיבותו ורוחב ליבו המפורסמים, להכיר ביצחק עמית כנשיא בית המשפט העליון. היינו כחולמים. דמעות בעיניים וריקודים המוניים ברחובות. קבלו אותו, את המנהיג המאחד, את המבוגר האחראי, את האב המחבק של כולנו.
אומנם הוא עשה את זה לאחר שהנשיא הרצוג, בדרך מאוד לא הרצוגית, התפוצץ מעל הדוכן, אחרי שהבסטיונר אמיר אוחנה, כהרגלו, לא הסכים להוציא מפיו את הצירוף "נשיא בית המשפט העליון". ואומנם, הוא הוסיף הסתייגות: "זאת עובדה", הכריז נתניהו על היותו של עמית נשיא העליון, "אבל אמרתי והוספתי, אני ראש ממשלת ישראל, אלה שרי ממשלת ישראל, גם זו עובדה!".
זה תמיד יגיע אליו. לא חשוב איזה אסון האיש הזה ימיט על מדינתו, על סביבתו, על היקום כולו, בסוף זה יתנקז לתלונה כלשהי על עוול כלשהו, שנגרם - ניחשתם נכון - לו.
מישהו מערער על היותו של נתניהו ראש הממשלה? מישהו לא קורא לו "אדוני ראש הממשלה?", הרי גם יריביו הגדולים ביותר לא מעיזים לפקפק בעובדה שנתניהו נבחר לראשות הממשלה. אתם זוכרים מה הוא ואנשיו עשו לנפתלי בנט לא מזמן, לאחר שהכנסת אישרה כחוק את ממשלתו? איך הם לא הסכימו לקרוא לו "ראש הממשלה"? איך הם לא נתנו לו לדבר מעל הדוכן, איך הם צרחו וגידפו וקיללו לאורך כל הנאום הראשון שלו, וגם הבאים בתור? וכל זה, על שום מה? על שבנט העז להקים ממשלה, במקום נתניהו.
הטענה הייתה שהוא "גנב את הבחירות". ובכן, זה פייק. הטענה הייתה ש"יש לו רק שישה מנדטים". אבל נתניהו הציע לו באותם ימים ממש להיות ראש ממשלה איתו, ברוטציה. אז מה, עם נתניהו אפשר להיות ראש ממשלה עם שישה מנדטים ועם לפיד לא? והטענה השלישית הייתה שהוא הפר הבטחה לא לשבת עם מנסור עבאס.
אה, ונתניהו מה? הרי מי שניסה לשבת עם עבאס היה נתניהו. זה לא היה חשאי, זה היה גלוי לגמרי. כל העולם, רבניו ושופרותיו ניסו להכשיר את המהלך הזה. אחד, סמוטריץ', התעקש להכשיל אותו. אז מה שמותר לנתניהו, אסור לבנט.
עכשיו הוא מתלונן ומדגיש ש"אני ראש הממשלה". נו, מישהו אמר שלא? תחת התואר הזה הוא מקבל כאן כבר שנות דור את ההחלטות החשובות ביותר, שחלק גדול מהן הובילו אותנו לאסונות הגדולים ביותר. הוא מפליג במטוס נהנתנים יקר להחריד, שנרכש ונבנה במיוחד לפי מידותיו, ובעיקר מידות רעייתו, מרבה לבלות סופי שבוע מפנקים בבירות חשובות (שאין בהן הסכם הסגרה), מארח נשיאים ושועים, חותם על הסכמים ומשקר את שקריו הרגילים, הכל תחת הטייטל של ראש הממשלה.
בשביל מה הוא צריך לכרוך את ההכרה ביצחק עמית בהכרה בו? זה ברור: כי בסוף - הוא המקופח. הוא הנרדף. הוא האנדרדוג. זה הקמפיין. הדיפ סטייט רודף אותו, נעבעך. איש שרודף את אזרחי מדינתו כבר שנות דור מדחי אל דחי.
הכל מתוזמר ומאורגן. אם נתניהו היה רוצה, אמיר אוחנה לא היה משפיל את נשיא בית המשפט העליון מעל הדוכן. נכון, גם לאוחנה יש צרכים. הוא יצטרך להתמודד בפריימריז, וכדי להתקדם במעלה הסולם הכל כשר. לא נותרו כאן פרות קדושות. לא נותר כאן מוסד ממלכתי אחד על תילו. הממלכתיות הישראלית נראית כמו ח'אן יונס. מטאפורית, כמובן. הקואליציה עברה עליה עם צי של דחפורים, ולא השאירה אבן על אבן.
זה החל בתקופת חקירות נתניהו, כש"טיפלו" במשטרה, עוד לפני שנחטפה על ידי בן גביר. משם עברו הלאה. אתם מכירים את הרשימה. אין כללים, אין קווים אדומים. אם צריך להגיד ש"הייתה בגידה", אז אומרים. אם צריך להאשים ראשי ארגונים ביטחוניים בכך ששיתפו פעולה עם האויב, אז מאשימים. אם צריך להתנפל על ארגוני מחאה אזרחיים שהצילו את המדינה בשעותיה הקשות ביותר, כשהממשלה התגלתה במלוא אפסותה, אז מתנפלים.
המטרה הייתה ונשארה לשרוד בשלטון. לדחות את הבחירות. לא להקים ועדת חקירה ממלכתית, חלילה. אותה ועדה בדיוק שאותו נתניהו בדיוק דרש להקים ב־2022, בגלל האירוע המגוחך של "פרשת הרוגלות". אז לא הייתה מחלוקת. היה קונצנזוס. עכשיו פתאום אין לו אמון בבית המשפט העליון.
מציעים לו שגם המשנה לנשיא העליון, השופט הימני־שמרן־דתי־מתנחל נועם סולברג, ישתתף בקביעת הרכב הוועדה. זה לא מספיק. אין בעולם הרכב שיכול לזכות את נתניהו וממשלתו מאסון 7 באוקטובר, מסיבה פשוטה: זו הייתה המשמרת שלהם. זה ככה פשוט. הם יודעים את זה.
הכל מסך עשן. החיים שלנו נראים כמו שכר הדשא בבלומפילד נראה אתמול דקות לפני המשחק שלא שוחק: עשן סמיך וכבד שמקשה על הראייה. הם עושים הכל כדי שלא נראה שחמאס על הרגליים, חי, בועט, יורה ושולט בעזה. הם עושים הכל כדי שלא נדע שארגון ה־IHH, שמוגדר "ארגון טרור" אפילו בוויקיפדיה, הארגון ששיגר לכאן את המרמרה בזמנו, פועל עכשיו בתוך עזה בסמכות וברשות.
הם עושים הכל כדי שלא נבחין שהם ממשיכים לגרור רגליים עם חוק הגיוס ומנסים לקמבן קומבינה נוספת, גם אחרי מה שקרה למדינה ולצה"ל, וגם אחרי הנטל הלא אנושי שהוטל על הסדירים והמילואימניקים.
הם מייצרים כל יום סקנדל אחר, והם מתכוננים להגיש סדרה חדשה נוספת של חוקי הפיכה משטרית כדי להעביר אותם במושב הזה, כי זו הדרך שלהם להביא איחוי, ריפוי ופיוס, אחרי הגיהינום שהם עצמם הביאו עלינו.
זוהי חבורה משולחת רסן וחסרת כל בושה. מהנאום הגזעני, המחריד ועמוס הגידופים ומילות הגנאי שנשא אתמול דודי אמסלם נגד חברת הכנסת מירב בן ארי, דרך הפוקדים וחברי המרכז שהשתלטו על מקומותיהם של אנשי סגל א' בפתיחה החגיגית של מושב הכנסת, דרך העברתו השערורייתית של צורי סיסו, מנכ"ל הליכוד לשעבר, לתפקיד קונסול ישראל במיאמי.
הסיסו הנ"ל יודע אנגלית כמו שנתניהו יודע לשלם. התאמתו לתפקיד אפסית. כאיש פוליטי, כדי למנות אותו צריך להוכיח "כישורים עודפים". ובכן, יש לו כישורים עודפים, ועוד איך. הוא, למשל, יידע לטפל בישראלים החיים במיאמי. כאלה שזקוקים לסיוע, לוויזת עבודה, למעטפת מדינתית, לטיפול פרטני. למילוי מקומו מונה דוד שרן, מי שעומד לדין פלילי בעצם הימים האלה. מפלגת פשע חטפה את ישראל. נקווה שאפשר יהיה לשחרר את החטופה לפני שתגווע בשבי.