המשא ומתן לשחרור החטופים ולהפסקת המלחמה שהתנהל על אדמת מצרים חיזק את מעמדה האזורי של קהיר והעניק רוח גבית לנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, שמצליח למצב את מדינתו כגורם משפיע במזרח התיכון. התהליך המדיני מציב את מצרים בעמדת זינוק להשתלב ב"יום שאחרי" ברצועת עזה כשבמקביל, נמשכת מגמת ההתחמשות שמוביל א-סיסי בשנים האחרונות.
נשיא מצרים מוביל חמישה שינויים מרכזיים בבניין הכוח של הצבא המצרי בשנים האחרונות:
- חיזוק מאסיבי של חיל השריון המצרי שבא לידי ביטוי גם בעסקה של חמישה מיליארד דולר עם ארצות הברית, השבחה של טנקים קיימים ושדרוג שאר כוחות היבשה - כולל רכש טילים ותחמושת מונחית.
- התעצמות משמעותית של כוחות בחצי האי סיני, אומנם למלחמה בטרור, אך יש הטוענים כי ההתעצמות הצבאית באזור חורגת מהנספח הצבאי בהסכם השלום. מדובר בעיקר על הצבת טנקים וכוחות ובניית תשתיות כמו כבישים, בונקרים, בסיסים, מנחתים ופיתוח שדות תעופה קיימים.
- גיוון מקורות הרכש וריבוי הספקים כדי לא להיות תלויים במדינה אחת שעלולה להטיל עליה אמברגו במצב של מתיחות מדינית.
- בניית כוח ימי בים אדום, בים התיכון ושל חיל האוויר. למרות שבשנים האחרונות ביחס לסוף העשור הקודם קיימת ירידה, ממשיך הממשל המצרי לרכוש מטוסים וצוללות, ולקלוט אל שורותיו קורבטות.
- הקמת מחלקות חי"ר קלות, שלפי הפרסומים במצרים, אמורות במצבי חירום להגן על המשטר והמשך השליטה בכלכלה ובפוליטיקה המקומית.
במערכת הביטחון סרבו להתייחס לסוגיות אלו בצורה ישירה אך אמרו כי מתקיים דיאלוג בנושא מול מצרים וארה"ב.