דובר צה"ל התיר הערב (ראשון) לפרסם כי רב סרן יניב קולא (26) ממודיעין, מפקד פלוגה בגדוד 932 של חטיבת הנח"ל, נהרג בתקרית ברפיח, כשמחבלים ירו לעבר חיילי צה"ל חרף הפסקת האש. יחד איתו נפל גם סמ"ר איתי יעבץ (21), לוחם בתוכנית "ארז" באותו הגדוד. בתקרית נוספת באותו המרחב נפצע לוחם מילואים באורח קשה. מניין חללי צה"ל מאז תחילת המלחמה עומד כעת על 918.
"כשנכנס לחדר כל האור היה עליו"
דודו, אבי קולא, מתאר את אחיינו יניב כילד מיוחד, כזה שכל מי שפגש אותו לא שכח אותו. "יניב היה ילד חמודות", הוא אומר בקול שבור. "הוא היה ילד שאמא שלו תמיד שמעה עליו איזה ילד יפה תואר יש לך. הוא תמיד היה הכי מוצלח בכיתה, מקבל מאיות, ילד מושלם. הוא היה מדריך בכיר בתנועת 'כנפיים של קרמבו', לא כל אחד היה יכול להתמודד עם אתגרים כמו שהוא התמודד. כשהוא היה נכנס לחדר, כל האור היה עליו. כולם נמשכו אליו היה לו קסם טבעי".
יניב, בן דגנית ואורן, אח לעידן ויובל, ובעלה של נטע, אהבת נעוריו, היה, לדבריו של דודו, אדם נדיר. "הוא היה מהחבר'ה הכי טובים שיש, ערכי, חדור מטרה, ציוני אמיתי. אדם ששאף למצוינות בכל מה שעשה, ומעל הכול ראה באדם ערך עליון".
מהישיבה אל הלחימה
אהבת האדם והמדינה ליוותה את יניב מילדות. הוא היה פעיל בבני עקיבא, התנדב ב"כנפיים של קרמבו", שם סייע לילדים עם צרכים מיוחדים, והפך למדריך נערץ בזכות חוש ההומור, הסבלנות והרגישות שלו. "הוא תמיד היה הראשון להתנדב, הראשון לעזור, הראשון לראות את מי שזקוק לתמיכה", אומר אבי.
לאחר שסיים את לימודיו בישיבה התיכונית "לפיד" במודיעין, יצא לישיבת ההסדר בחיספין, אך החליט לוותר על המסלול הדתי המקוצר ולשרת כלוחם מן המניין. "הוא רצה להיות חלק מהעשייה, להשפיע באמת. זו הייתה דרכו לא לדבר על ציונות, אלא לחיות אותה".
הוא התגייס לעוצבת הקומנדו, ובהמשך עבר לחטיבת הנח"ל. שימש כמפקד מחלקה, אחר כך כסגן מפקד פלוגה. "יניב היה לוחם מצטיין, דמות שקטה אך סוחפת. החיילים הלכו אחריו באש ובמים", מספר הדוד.
"אלה 70 הילדים שלנו"
עם פרוץ המלחמה, יניב חזר לשירות פעיל, ונטש את לימודיו במסגרת הצבאית. לפני כחודשיים בלבד מונה למפקד פלוגה בגדוד 932. "הוא מאוד שאף לזה", נזכר אבי. "כשהוא קיבל את המינוי, אשתו נטע עמדה לצידו והוא אמר לה: 'יקירתי, תכירי אלה 70 הילדים שלנו. מהיום נדאג להם'. זה היה יניב, מפקד שהחיילים שלו היו באמת הילדים שלו".
לדברי המשפחה, השירות הצבאי היה חשוב לו אבל המשפחה תמיד עמדה לפני הכול. "נטע הייתה אהבת חייו. הם הכירו כשהיו בני 16, כשהתנדבו בכנפיים של קרמבו. מאז לא נפרדו. הם גדלו יחד, התבגרו יחד, בנו חיים שלמים יחד".
אבי מספר כי מאחורי דמות הקצין הכריזמטי עמד אדם רגיש ואנושי להפליא. "הוא היה סופרמן. לא היה אתגר שהוא לא יכול היה לעמוד בו. אבל מאחורי השריון הזה היה לב ענק. הוא ידע להקשיב, לחבק, לשים לב לכל פרט קטן. גם כשהיה בעומס מטורף בצבא תמיד היה מתקשר לשאול מה שלומנו. היה מתעניין, שואל, מחבק. הוא גרם לכל אחד להרגיש חשוב". לדבריו, "הוא היה פשוט דמות מופת מנהיג טבעי, מחנך, אדם שבאמת האמין בטוב. לא דיבר על ערכים הוא חי אותם".
כשנודע למשפחה על נפילתו, העולם נעצר. "הודעתי לסבא ולסבתא, להורים שלי", משחזר אבי. "אמרתי לאמא שלי 'בואי תשבי על כיסא'. היא מיד שאלה: 'מה קרה ליניב?' היא הרגישה. זה חלק מהמחיר הכבד שאנחנו משלמים בארץ הזאת. אבל שום דבר לא באמת מכין אותך לרגע הזה".
לדבריו, יניב היה בן שמאמין באמת בדרכו. "אנחנו משפחה אידיאליסטית, ויניב היה הדמות הכי מובהקת של זה. הוא עשה כל מה שעשה מתוך אהבת האדם ואהבת הארץ. אנחנו גאים בו, אבל הכאב בלתי נתפס. אין נחמה".
לקראת סוף השיחה, קולו של אבי נשבר. "אם הייתי יכול לדבר איתו עכשיו, הייתי אומר לו: יניב, מאז ומעולם היית דמות של הערצה ומופת. אתה בשבילי סמל של אהבה, של מסירות, של אנושיות אמיתית. אני אוהב אותך מאוד, וכבר מתגעגע".
יניב קולא הותיר אחריו את אשתו נטע, הוריו דגנית ואורן, אחיו עידן ויובל, משפחה אוהבת ועשרות חיילים שראו בו אב, מפקד וחבר.