בית המשפט המחוזי בחיפה גזר על ראפע אסלאן, בנו של איש העסקים "פייסל הגדול", שש שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי של 150 אלף שקלים למשפחת המנוחה, ועוד 100 אלף שקלים לכל אחד משני הנפגעים - בגין התאונה הקטלנית שבה נספתה סרן עמית איטח ז"ל, מקיבוץ אדמית, בת 20 במותה. הפרקליטות ביקשה לגזור עליו עונש שבין שש לתשע שנות מאסר.
בחקירתו במשטרה ובבית המשפט טען עורך הדין המושעה ראפע אסלאן כי לא נהג ברכב. הוא דבק בחפותו ושתק לאורך כל הדרך, וכשהואיל סוף סוף לפתוח את פיו בבית המשפט לפני כמה חודשים - נתן גרסת בדים, החוזרת על הטענה שאחיו נאסר היה הנהג. בתום שמיעת הראיות הרשיע אותו השופט אמיר טובי בגרימת מוות ברשלנות, הפקרה, שיבוש הליכי משפט ועוד. במקביל, בהליך נפרד בבית משפט השלום, הורשע אחיו נאסר אסלאן גם הוא בשיבוש הליכי חקירה.
לאחר ההרשעה פיטרה המשפחה את הסנגורים שייצגו אותו, וגייסה למשימה את עורכי הדין ציון אמיר, ירום הלוי, תמי אולמן ושאדי סרוג'י. הם צפויים לערער על גזר הדין ועל הכרעת הדין - בדגש על ההרשעה בעבירת ההפקרה.
ההתנגשות החזיתית המחרידה אירעה על כביש 899, סמוך למושב יערה, לפני יותר משלוש וחצי שנים - מעט אחרי חצות הלילה שבין ה־5 ל־6 בפברואר 2022. שעה קלה לאחר מכן הופיע האח נאסר אסלאן במרכז הרפואי לגליל והציג את עצמו כנהג הרכב שהתנגש חזיתית ברכב שבו היו עמית המנוחה ושני חבריה - צנחנים בשירות סדיר מקיבוץ אילון - שנפצעו באורח קשה. לאחד מהם נקטעה רגל והוא נותר נכה בשיעור מאה אחוזים לשארית חייו.
אלא שבמהלך החקירה עלה חשד במשטרה כי ראפע אסלאן, אחיו של נאסר, הוא זה שנהג ברכב, וכי האח נאסר לא רק שלא נהג - אלא כלל לא היה ברכב, ולקח את האחריות על עצמו כחלק ממזימה שנועדה למלט את אחיו מן הדין, עורך דין בהכשרתו. בינתיים נמלט ראפע לג'נין, שם שהה כחודש, ורק לאחר מכן הסגיר את עצמו למשטרה בליווי עורכי דינו. המזימה לא נכשלה לחלוטין: אמנם הועמד לדין, אך לאחר חודש כבר לא ניתן היה לקבוע אם צרך אלכוהול או סמים טרם התאונה.
השופט אמיר טובי כתב בהחלטתו: "העבירות חמורות, אך חומרתן אינה מתמצה רק בפגיעות במנוחה ובפצועים, אלא גם בהתנהלות הנאשם מאז התאונה ולמעשה עד היום. הוא עמד והתבונן מבלי לנקוף אצבע, כאילו דבר אינו נוגע לו. בעיניי זהו חטא מוסרי. יתרה מזו - אז כבר נרקמה המזימה: תוך פחות מחצי שעה כבר התייצב האח עם הגרסה השקרית. רק אחרי חודש חזר מג'נין, וגם אז בחר להתבצר בשתיקתו. הוא עמד מול המשפחה בקור ובאטימות. זכותו של כל נאשם להילחם על חפותו, אך הוא צעד במסלול של בחירה - הימלטות, שתיקה וגרסת בדים. לא מדובר בהפקרה קלאסית שבה הנהג בורח ונמלט; הוא נשאר במקום, אך ההפקרה - במדרג הבינוני עד הנמוך - מתבטאת בכך שלא הגיש עזרה".
עורכי הדין ציון אמיר וירום הלוי שנכחו בהקראת גזר הדין בחרו שלא להגיב.