הגיע הזמן להסיר את "טבעת החנק המדינית"

חג שמחת תורה הפך השנה למועד מיוחד לעם ישראל: החג המסמל את סיום מחזור קריאת התורה, סימל השנה גם את סיום המלחמה והתחלת הטיפול בטראומה של טבח 7 באוקטובר. לצד רגשות העצב והשמחה נוכח התמונות של חזרת החטופים החיים והארונות המכוסים בדגל המדינה - ישראל יכולה להרים לראשונה את הראש ולתכנן את נתיב היציאה מהמלחמה. במהלך המלחמה ישראל פירקה את "טבעת האש" שאיראן עמלה לייצר במשך עשורים סביב ישראל. אך מחוץ לשדה הקרב, נוצר סחף מדיני שגרר את ישראל ל"טבעת חנק מדינית" - דווקא אחרי הישגים צבאיים דרמטיים מול חמאס, חיזבאללה ואיראן. סיום המלחמה לא יביא לסיום "טבעת החנק" שנועדה לפגוע בישראל, אך הפעם בכלים "רכים". יש כאלו המעריכים שאחרי כניסת עיתונאים ומשפטנים בינלאומיים לעזה - מצבה של ישראל רק יוחמר.

מחקר שביצענו ב"מיינד ישראל" מראה כי מאז תחילת המלחמה ישראל חווה את המפולת המדינית הגדולה ביותר מאז הקמתה. ישראל נפלה ממעמד בינלאומי גבוה - בזכות ביטחון, טכנולוגיה וחוסן כלכלי וחברתי - אל תוך מציאות של סחף מדיני נגדה ובעד הכרה במדינה פלסטינית. המשך הסחף יגבה מחיר אדיר מישראל.

מעבר לאמברגו נשק, פגיעה בחופש הפעולה הישראלי, בכלכלה, במפעלי הספורט והתרבות ובאקדמיה הישראלית ואף ביכולת של כל ישראלי וישראלית לטוס לחו"ל, הסחף המדיני צפוי להקשות על ישראל להמשיך ולפעול נגד מאמצי חמאס להתעצם מחדש, לשמר חברה משגשגת ובעלת חוסן לאומי גבוה מול האתגר הפלסטיני, שלא ייעלם בסוף המלחמה.

חשוב להדגיש זאת - המפולת המדינית שישראל חווה איננה תוצאה של מערך הסברה חלש בלבד. ההסבר עמוק בהרבה: אין לישראל אסטרטגיה מדינית. אין מדיניות חוץ מתפקדת. המערכת המדינית מסורסת ואיננה מסוגלת להציע מענה אמיתי לאתגרים שהמדיניות הנוכחית עצמה מייצרת.

בישראל יש נטייה לזלזל בנכסים מדיניים, אך האמת שמדובר בנכס אסטרטגי לכל מדינה. מדיניות חוץ נכונה יכולה לשמש קו הגנה ראשון עוד לפני שימוש בכוח צבאי, לצמצם את הנטל על הצבא, למנף הישגים צבאיים ולעיתים אף להחליף אותם בהישגים מדיניים, ובעלות כמעט אפסית. מדיניות חוץ כושלת יכולה להביא לשחיקה עד כדי נטרול מקורות העוצמה של מדינה - חוסר יכולת לשמר עליונות צבאית וטכנולוגית, כלכלה משגשגת וחברה מלוכדת וחסונה.

הכשלון המדיני של ישראל מתעצם לנוכח ההצלחה המדינית של טורקיה וקטאר המובילות את אג'נדת האחים המוסלמים באזור. שתי המדינות הללו השכילו למנף את היחסים הטובים של אמיר קטאר, אל-ת'אני, ונשיא טורקיה ארדואן עם נשיא ארה"ב טראמפ.

מעבר למטוסים המתקדמים שארדואן חפץ לקבל מארה"ב וערבויות ההגנה החזקות שקיבלה קטאר מטראמפ, שתי המדינות הצליחו לשדרג את מעמדם באזור במסגרת פסגת השלום של טראמפ.

ראוי להזכיר שלפני כשנה ממשל ביידן ביקש למנף את סיום המלחמה להסכם חבילה בין ארה"ב-ישראל-סעודיה, כולל הטבות היסטוריות לסעודים ושדרוג דרמטי ביחסים עימם. האמירויות היו אמורות להוביל את תכנית היום שאחרי בעזה. בפסגת שארם המדינות הללו הפכו לשחקניות משנה ולכן לא שלחו דרג בכיר כשאר המדינות.

זוהי התפתחות שלילית לישראל - מי שלא רצה את ארדואן ברמת הגולן צפוי לקבל אותו בעזה בצורה של השפעה, קידום האידיאולוגיה של האחים המוסלמים ואף שליחת כוח צבאי לגבול ישראל.

זהו מחיר הכישלון המדיני של ישראל. כדי לתת מענה לציר האחים המוסלמים, ישראל צריכה לייצר מחנה חליפי שיספק לטראמפ נכס שאחרים לא יוכלו לספק לו. בנאום בכנסת התייחס טראמפ לחשיבות פיתוח יכולות בתחום הבינה המלאכותית. זה משהו שהוא לא יוכל לקבל מקטאר וטורקיה, אבל כן מישראל.

לשם כך על ישראל לגבש אסטרטגיית יציאה מדינית מהמלחמה. מדובר בתוכנית פעולה שמטרתה לצמצם הסיכונים הנוגעים לתהליך סיום המלחמה תוך יצירת מציאות המשרתת את האינטרס הישראלי ככל שאפשר.

מהלך זה מקובל בתחום הצבאי, אך נוכח מצבה העגום ישראל מחויבת לגבש גם אסטרטגיית יציאה מדינית.

אין מדובר רק בצורך מדיני או אזורי, אלא בדרך של ישראל לזכות חזרה במקומה הטבעי במשפחת העמים. מי שמחוזר כיום בעולם הם הישראלים ולא מדינת ישראל, שהפכה לסוגיה שבמחלוקת. הישראלים שמחוזרים בעולם יתקשו להישאר בישראל וישראל תיוותר ללא הון אנושי, ללא נכסים וללא שותפים.

אסטרטגיית היציאה המדינית צריכה להוציא את ישראל לכיוון של שיקום שותפויות נבחרות, חיזוק עוצמתה, עצמאותה והאטרקטיביות הישראלית בארה"ב, באזור, באירופה ובאסיה, בדגש על היכולות הטכנולוגיות הישראליות.

כצעד ראשון, על ישראל לפרוץ את הסכמי אברהם לעולם המוסלמי: לקדם נורמליזציה עם אינדונזיה - המדינה המוסלמית הגדולה בעולם, ולחבר את אזרבייג'ן לשותפות האזורית עקב מיקומה האסטרטגי במרכז אסיה ובסמוך לאיראן. יש לשאוף לשלב גם את סומלילנד - מחוז של דמוקרטיה יציבה בסומליה שהכריז על עצמאותו, אך לא זכה לתמיכה בינ"ל. על ישראל לדחוף ביחד עם ארה"ב לקמפיין הכרה בעצמאותו בתמורה להכנסתה למעגל הנורמליזציה עם ישראל.

מהלך זה יאפשר לישראל להקים בסיס צבאי בקרן אפריקה - נקודה אסטרטגית הצופה על הכניסה הדרומית לים האדום ומקרבת הטווח מול החות'ים.

במקביל, על ישראל לקדם הסדרי ביטחון ואף צעדי נורמליזציה עם סוריה, לבנון וסעודיה במסגרת אחת, תוך מינוף האינטרס הסעודי במדינות הללו והאינטרס של המדינות הללו לזכות בתמיכה מהעולם המוסלמי.

כצעד שני, על ישראל לחתור לכינון ברית טכנולוגית עם ארה"ב שייעודה להפוך את שתי המדינות למובילות במחשוב מתקדם: בינה מלאכותית, קוואנטום, שבבים ואנרגיה. מדובר בנכס האטרקטיבי ביותר בפוליטיקה הבינ"ל כיום ולישראל יש מה לתרום ולחזק כך את האטרקטיביות שלה.

חשוב לחבר את היכולות הטכנולוגיות הייחודיות של ישראל עם ההשקעות בתשתיות והאנרגיה באמירויות ובסעודיה כדי לייצר אקוסיסטם טכנולוגי שיהיה אטרקטיבי לארה"ב - כמשקל נגד לאטרקטיביות של קטאר וטורקיה. השותפות הטכנולוגית תהווה אקסלרטור כלכלי וגם מדיני - ותאפשר האצת הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה.

לבסוף, יש למנף את סיום המלחמה לחיזוק היחסים עם שלוש השותפות החשובות ביותר לישראל כיום: גרמניה - בת הברית התומכת ביותר באירופה, הודו - המעצמה העולה באסיה, ואיחוד האמירויות - השותפה המובילה של ישראל באזור.

בימים הקשים ביותר בתחילת דרכה של מדינת ישראל לא היה ברור אם המדינה היהודית תוכל לשרוד בסביבה עוינת, במערכת בינ"ל המחזרת אחר הנפט הערבי וכאשר למדינה החדשה לא היה הרבה מה להציע לעולם. אך ההנהגה הישראלית בראשות בן גוריון התעקשה להציב חזון של מדינה חזקה, בעלת שותפויות אסטרטגיות ותרומה לעולם המערבי.

כיום מצבה האסטרטגי של ישראל בכל אחד מהפרמטרים הנ"ל טוב בהרבה מהמצב לאחר הקמתה. נדרשת הנהגה המסוגלת ומחויבת להציע חזון ומדיניות התואמים את הפוטנציאל האדיר הטמון במדינת ישראל ובעם.

הכותב הוא סגן נשיא מיינד ישראל