מאות בני אדם הגיעו היום (שישי) כשהם לבושים בורוד ללוות את החטופה החללה ענבר הימן בדרכה האחרונה. מאות התקבצו בראשון לציון שם החל מסע ההלוויה, ועשרות נוספים עמדו בצידי הדרכים בדרך לבית העלמין ירקון שם תיקבר.
בין המשתתפים בהלוויה, הנשיא יצחק הרצוג, שר המשפטים יריב לוין, חבר הכנסת גלעד קריב וגל הירש מתאים השו"ן. גם מישל אילוז, אביו של החלל החטוף גיא אילוז שגופתו חזרה ונקברה השבוע, הגיע לכבד את משפחת הימן ברגעיה הקשים. אביו של החטוף החלל איתי חן, שגופתו עודנה מוחזקת בידי החמאס הגיע גם הוא ללוות את ענבר הימן בדרכה האחרונה.
הזמרת דניאלה ספקטור, שהייתה אהובה מאוד על ענבר, הגיעה לכבד במסע ההלוויה ושרה לכבודה את השיר: "כל הדברים היפים באמת".
נשיא המדינה יצחק הרצוג פתח את מעמד ההספדים: "ענבר האהובה והיקרה החטופה האחרונה ששבה אלינו הנה כמילות השיר נאספת ושבה אלינו בתום תשרי אחרי שנקרעת מאיתנו בתשרי, כולנו כאן מלווים את המשפחה האצילית כדי להעניק לך סוף סוף מנוחה". הוא המשיך: "איך קרה לנו שככה נעשה לנו באדמת ישראל בבית שלנו. שנתיים ימים שהשאלות האלה לופתות את הלב ולא מרפות שנתיים שהיום הנורא מלווים את כולנו".
"אבל עכשיו כשאת כאן שגם אחינו האהובים חזרו אלינו משבי החמאס אולי אפשר קצת לנשום", המשיך הנשיא. "כמובן עלינו לזכור היטב שהמשימה לא תמה עד שאחרון החטופים ישובו לאדמת המולדת לא ננוח ולא נשקוט". הוא המשיך והזכיר את המשימה שעליה עומלים רבות: "נמצאות כאן משפחות חללים שטרם שבו ואני מדגיש כולנו איתכם ואני יודע שפועלים בכל דרך להשיבם גם בשעה זו ממש באמצעות צוותי המשא ומתן".
נשיא המדינה ספד לענבר תוך תיאור של האדם שהיתה: "ענבר הייתה פייטרית לוחמת גם ביום הנורא ההוא ענבר הגיעה לפסטיבל הנובה כדי לתמוך ולהושיט עזרה ענבר נלחמה בהם כמו גיבורה". בפנייה למשפחתה אמר הנשיא: "יפעת וחיים היקרים ועידו לכל אורך ימי המערכה ממש מימיה הראשונים זכינו להכיר אתכם לימדתם אותנו מהי אהבת אם ואב וכמה תעצומות נפש היא מוציאה מהאדם. אני מבקש לומר לכם היום גידלתם בת לתפארת שובת לב טובת לב אמיצה ורבת יופי וכך היא תיזכר לנצח בתולדות העם והארץ".
"במעמד הזה כנשיא מדינת ישראל אני מבקש מכם וממך ענבר ומכל חללנו החטופים סליחה", סיים הנשיא את דבריו. "סליחה שלא היינו שם עבורכם סליחה שלא הצלחנו להציל. סליחה שלקח לנו זמן רב כל-כך להשיב אתכם אלינו. נוחי על משכבך ענבר אהובה ויהי רמון שבתום תשרי יתנו לך סוף סוף מנוחה אמיתית מנוחת עולמים".
יפעת הימן, אמא של ענבר: "לא האמנתי יפה שלי, שאחרי שנתיים בסוף תחזרי אלינו, חיכינו חודש ועוד חודש עברה עסקה ועוד עסקה, ובסוף באת כי את האחרונה. בגלל שאת אישיות שעוזרת לכולם שפשוט חיכית שכל אנשי נובה יבואו ואת בסוף את היית האחרונה". האם השכולה המשיכה: "יפה שלי, מההריון ידעתי שאקרא לך ענבר אבן חן יקרה שלי. איך אמא נפרדת מהבת שלה אחרי שגידלה אותה 27 שנה. איך מגדלים ילדה מוארת ויפה שתמיד שמה את עצמה בסוף וגם לי עזרת ותמיד אמרת לי אמא תעשי מה שטוב לך".
"היינו יושבות לקפה עם טלפונים בצד ואת אמרת לי שזה זמן אמא", סיפרה האמא. "סיפרנו את הסודות הכי כמוסים אחת לשנייה. את הבת שלי וגם החברה הכי טובה שלי ובזכותך אני השלמתי עם אחיך ואנחנו בקשר הכי טוב".
"איך אמא קוברת את הבת שלה שהיא כל כל אוהבת", אמרה האם בדמעות. "ילדה שתמיד ראתה את הטוב באדם, ותמיד היו לה חברים, איך ילדה כזאת טהורה וזכה נשארת רק 27 שנה?". האם הכואבת מספרת: "נדרתי נדר יפה שלי מהשביעי באוקטובר שאת תחזרי הביתה. אחרי שנתיים ארורות שבת אלינו הביתה ואני אוכל סוף סוף לנשק את הארון שלך ולהיפרד ממך אפילו שאני לא מעכלת שאת כאן. נוחי לך מלאכית ורודה שלי אני מבטיחה לך שלא נשכח אותך אף פעם ותמיד תהיי בזיכרוננו שנראה שקיעה ורודה". האם סיימה בהבטחה: "אני מבטיחה לך שתהיה לך מצבה ורודה כמו שהבטחתי, שאוכל לדבר איתך ואוכל לשים נר ופרח אוהבת אותך תמיד לתמיד אמא".
חיים, אביה של ענבר: "איך אבא אמור להספיד את הבת שלו? את הילדה? הרי זה נוגד את הטבע, ילדים קוברים את ההורים שלהם ולא להפך. איך אני יכול להיפרד ממך כשאני מרגיש אותך כאילו שאת בחיים?". המשיך האב בדמעות: "תודה על המתנה שהשארת לי על כך שאת חיה בתוכי. היית ילדה של נתינה אין סופית ילדה של חופש אור ואהבה. אני זוכר את הטיולים בשבת שהיינו רוכבים באופניים בפרדסים מאחורי הבית, זוכר שהייתי עושה לך קוקיות ולוקח אותך לגן, את החיבוק החזק שלך, אני זוכר כל רגע ילדה יפה שלי".
"אבל אף אחד לא הזהיר אותנו שלקבל מתנה יקרה כמוך זה יהיה רק ל-27 שנים", המשיך האב הכואב. "אילו רק ידעתי הייתי מנצל כל רגע וכל שניה איתך. גם כשהתגייסת בחרת לעשות שירות משמעותי כלוחמת, ואת בדרכך ובנחישות שלך הצלחת לשכנע אותנו והתגייסות לקרקל כלוחמת ומפקדת תמיד ידעת לראות את הטוב והאור באנשים מילאת את העולם". האב התנצל בפניה על שלא הצליח להשיבה: "אני מצטער כל כך שלא הייתי שם בשבילך סליחה. ילדה שלי שלקח לנו כל כך הרבה זמן להחזיר אותך. תודה על כל מה שהיית בשבילנו".
האב סיים וקרא לשחרור שאר החטופים החללים: "שם בעזה יש עוד 19 חטופים חללים המאבק עוד לא תם עד שאחרון החטופים ישובו לקבורה, ניאבק לחזרתם עכשיו יותר מתמיד. כשמחזירים חלל אנחנו מצילים חיים מצילים חיים של המשפחה, אני מבטיח שאבוא כל יום להיות איתך".
אחיה ספד לה: "אחותי היחידה, כל דמעה כל צחוק כל לחישה שהשארת מאחור אלו דברים שחקוקים לי בזיכרון. את הרבה יותר ממשפחה עבורי, איך דאגת שלא אפספס את ערב שישי עם ההורים". הוא המשיך: "המום אני כותב. לעולם לא חשבתי שאוכל לכתוב סיפור או בכלל את המילים האלו אבל בזכותך אני מעז, היית כל כך ססגונית ומלאת צבע כשאני סוגר את העיניים אני חולם עלייך, אני מרגיש אותך.
"כתבת לי פעם לא לפחד להיות מי שאני", המשיך האח בדמעות. "אי אפשר לדבר עלייך בלשון עבר, כי ברור לי שאת איפשהו במרחק לא גדול מפה ואולי במימד אחר. הלב שלי התנפץ ואני חי בין השברים, אני כנראה בפעם השנייה עם חולצה קרועה עלייך", פרץ האח בדמעות כאב. "אני רוצה לרקוד איתך אז תחכי לי אני אגיע מאוחר ולא מוקדם לא באמצע ולא בסוף, אין דרך אמיתית לסיים את דבריי כי לא ניתן לתאר את הכאב תודה באבי", סיים האח.
נועם אלון, בן זוגה של ענבר ספד: "רציתי לדבר איתך כי לא ראיתי אותך יותר משנתיים, אני מצטער כל כך שזה מה שקרה לך זה לא מגיע לאף אחד אבל בטח לא מגיע לך. אני והמשפחה שלך רק רוצים שזה יהיה אחרת". הוא המשיך: "לא רציתי לדבר יותר מדי גם ככה זה קשה לי ואני לא רוצה לספר את יודעת ואני יודע מי היית. רציתי להגיד לך תודה שהיית בחיים שלי, למדתי מה זה לאהוב באמת והכל בזכותך".
"רציתי לבקש ממך סליחה שלא יכולתי לעשותו משהו אחר", אמר בכאב. "הלוואי שהיה לך סוף אחר ושזה לא היה נגמר ככה. וסליחה שזה לקח כל כך הרבה זמן. אני לא רוצה שיזכרו אותך בדרך שסיימת את החיים שלך זה לא הוגן את בן אדם חי אני רוצה לזכור אותך כמו שהיית לפני השביעי באוקטובר כמו שהיית לפני, החיים שלך היו מלאים ומרגשים, ידעת לחיות יותר מכל אחד אחר וחיית את החיים שלך במורה מדהימה וככה אני רוצה לזכור אותך כבן אדם שהיית אני אף פעם לא אשכח אותך".
ענבר הימן, בת 27 מחיפה, נחטפה ממסיבת הנובה ברעים. ביום יום, הייתה סטודנטית לתקשורת חזותית וגם אמנית גרפיטי מוכרת בסצנה העולמית והבינלאומית. כדי לעורר מודעות לחטיפה, משפחתה וחבריה השיקו קמפיין ארצי ובינלאומי עם הסלוגן freepink, ורתמו אמני גרפיטי בארץ בכל העולם לצייר על קירות וברשתות. למסיבה ברעים היא הגיעה בתפקיד "הלפרית", מתנדבת בצוות סיוע למבלים שחשים ברע וזקוקים לתמיכה.
ב-16 בדצמבר הותר לפרסום כי ענבר נרצחה בשבי חמאס. הימן היא האישה היחידה שנותרה בשבי וגופתה הוחזרה אמש כחלק מעסקת החטופים. לאורך כל זמן שהותה בשבי, משפחתה נלחמה עבורה ולא הפסיקה עד לרגע שבו זכו לחלוק לה כבוד אחרון.