אמו של אלון אהל: "הוא ראה איך עם ישראל נלחם עבורו, זה נתן לו כוח לשרוד"

יומיים לאחר שחרורם מהשבי לאחר 738 ימים, משפחות החטופים מסרו הערב (רביעי) בזו אחר זו הצהרות מבתי החולים. בהן, סיפרו בין היתר על שעברו יקיריהן בשבי, והודו לדרג המדיני ולכוחות הביטחון.

"אלון ראה בשבי איך עם ישראל נלחם עבורו, ראה תמנות של אנשים זרים שהוא לא מכיר מחזיקים את תמונתו. זה ריגש אותו ונתן לו כוח לשרוד בשבי", מסרה אמו של אלון אהל, עידית. "השבוע, שנתיים של תקוות הפכו סוף סוף למציאות. זכינו לחבק שוב את אלוני שלנו. הוא חזר אלינו, מסרה, והוסיפה: "אלון ספג את גלי האהבה בהשתאות. זמן קצר לאחר המפגש הראשוני איתו, אלון התיישב בחדר שלו וניגן בפסנתר בבית החולים. אחרי למעלה מ-700 ימים בדממת מנהרות. מנגינתו חזרה להדהד".

"אלון חזר מותש מתקופה ארוכה ובלתי נתפסת", אמרה. "אבל הוא משתפר ומתחזק מיום ליום. ידענו תמיד שיש בו את הכוחות הנפשיים להחזיק מעמד, אבל עוצמותיו התעלו מעל לכל מה שיכולנו לדמיין.אלון שרד כשהוא פצוע בעין ימין כתוצאה מהרסיסים שספג בזמן השבי. הוא נתפר בצורה רשלנית כשהרסיסים עדיין בגופו, ועקב כך הוא סובל מכאבים בראשו. ביומיים האחרונים הוא עובר סדרה של בדיקות מקיפות של הצוות המסור בביה"ח".

"אנו שואבים עידוד רב מהרופאים, הם מאמינים שניתן יהיה לשפר משמעותית את הראייה שלו בעין הפגועה", הוסיפה האם. "העסקה לשחרור החטופים הצילה, אני אגיד את זה שוב, העסקה הצילה את חייו ואת חיי כל החטופים - ולעד נודה לכל מי שגרם לה לצאת לפועל. מעל כולם, תודה לחיילי צה"ל בסדיר ובמילואים, לשוטרים וכוחות הביטחון ולבני משפחות המשרתים", אמרה.

"תודה להמוני השותפים לדרך שאיפשרו לנו להפיץ את סיפורו של אלוני בעולם, אני מבטיחה שנמצא את הדרך להודות לכולם באופן אישי, אנחנו לא שוכחים את המשפחות השכולות והפצועים בנפש שפגשנו בימים האחרונים, המחויבות שלנו לעשות כל שניתן כדי להביא את כל החללים לגבורה, לכם העם שלנו, שעמדתם שבוע אחרי שבוע ברחובות בכיכרות ובצמתים, ולכל מי שפתח בפנינו את דלתם וליבם", הוסיפה. "הייתם האור בקצה המנהרה שלנו ושל אלוני בזכותכם באמת לא היינו לבד. ברשותכם מילה אישית לסיום: בלילה הראשון בשבעה באוקטובר החלטנו כמשפחה שלא נישבר בשום מצב, קובי רונן וענבר ואני יצאנו מהמיטה כשבחוץ עדיין לילה, החזקנו ידיים ישבנו על ספסל, המתנו לשמש שתעלה, לזריחה. ידענו שאם יש זריחה, יש עתיד. מאז, לא הפסקנו להאמין שאלון חוזר. השאלה המרכזית ששאלנו את עצמנו זה לאיזה בית הוא חוזר, זו שאלה שהעסיקה אותנו גם עכשיו, היא צריכה להעסיק את כולנו".

במהלך השבי היו יחד עם אהל גם אלי שרעבי ואליה כהן, אלא שלפני שמונה חודשים אל השתחררו ועד לחודש שעבר היה אלון אהל לבד. בחודש שעבר צירפו אליו את גיא גלבוע דלאל. למרות התקופה הקשה מנשוא בשבי חמאס, אלון אהל חזר במצב רוח מרומם והחל להצחיק את הסובבים אותו.

בהצהרת אביו של איתן מור, צביקה מור, זה הודה לרבים על חזרת בנו מהשבי לאחר שנתיים. "באותו שמחת תורה, למרות שיכל למלט עצמו מהמקום, איתן הגיבור שלנו נלחם להציל את אחיו ואחיותיו - בנים ובנות שלא הכיר - מטבח וודאי עד שנחטף באותו היום בשעה 12:30 בידי אזרחים עזתים חמושים בסכינים וגרזנים", אמר.

"אנחנו מחבקים חיבוק חם ואמיץ את המשפחות השכולות מהמלחמה, משפחות הגבורה, הורים, אחים, האלמנות היקרות והיתומים האהובים שהקריבו את היקר להן מכל עבור העם והמדינה. לאורך המלחמה השתדלנו מאד לגמוע מרחקים כדי להגיע ולנחם אתכן בשעתכן הקשה. אנו מבקשים להודות לממשלת ישראל ובמיוחד לראש הממשלה מר בנימין נתניהו על הנהגת המדינה בתקופתה הקשה. אנו רוצים להודות לאשת רה"מ הגברת שרה נתניהו על התמיכה במשפחות השכולות והחטופים. אנו מבקשים להודות למתאם השבויים והנעדרים תא"ל במיל. גל הירש על מסירות הנפש 24/7 במשך שנתיים למען החטופים ומשפחותיהם, על הסבלנות והזמינות לכל שאלותינו וצרכינו. תודה למתנדבים הרבים שלנו שהתמידו איתנו מידי שבוע. אתם אפשרתם לנו את הבמה החשובה וההיסטורית הזו ברגעים ההיסטוריים של עם ישראל".

"אדוני רה"מ אל תשקוט ואל תוותר עד שאחרון החללים שלנו חוזר אלינו לקבורה. משמים ניתנו לך התפקיד וההזדמנות להפוך את הקערה על פיה ולהראות לכל העולם כי מעתה אין ולא יהיה שום הסכם ונורמליזציה עם ארגוני טרור. מכאן ואילך, החוק היחיד מול ארגוני הטרור הוא שאין חוק. איננו מקדשים את המלחמה וההרג אך אם קמים להורגנו, אנו נשכים להורגם. הכל מותר והכל נכון, כולל הפרת הסכמים, כדי להגן ולשמור על חייהם של אזרחי ישראל כי רב שבענו בוז. רה"מ העם כולו מאחוריך כל הדרך להשמדת האויב.

תודה אחרונה למשפחה שלי שכאותו ברוש לבדו איתן, עמדה בחוסן מופלא מתוך מוח שליט על הלב. לילדים שלנו רוני ואליה, יאיר, שירה, נועם, רועי, הללי ואוריה - אתם הכוח שלנו. ואחרונה חביבה רעייתי אפרת תודה לך בשמי ובשם הילדים ובראשם איתן על שהחזקת את כולנו בשנתיים האלה באהבה, במסירות וברגישות. את עלית על כולנה. אפרת והילדים, בזכותכם איתן חוזר לבית יציב וחסון, חם ואוהב".

בהמשך, ענה צביקה מור לשאלת וואלה. "מתחילת המלחמה הפכת לדמות בולטת בשיח הציבורי סביב הדרך שבה מתנהלת המלחמה וההתמודדות עם משבר החטופים. האם אתה רואה את עצמך לוקח חלק פעיל יותר בזירה הציבורית או הפוליטית בהמשך?", נשאל, ומור השיב: "אני לא יודע. אני רוצה לעזור לעם ישראל. אני כיום מרצה במכללה ורוצה לעזור לעם ישראל, אני מאמין שאמצא את המקום המתאים. עדיין לא קיבלתי הצעות".

בועז מירן, אחיו של עמרי מירן הודה גם הוא לכוחות הביטחון והדרג המדיני. "מעבר לחובה המוסרית להחזרת כל החטופים, הדבקות בהשלמת ההסכם וביצועו תבטיח לישראל שנים רבות של בטחון, יציבות ושקט לאורך גבולותיה", המשיך. "הכדור אצלך ראש הממשלה, עמוד בכל יעדי המלחמה שאתה הצבת:
שחרור כל החטופים פירוז הרצועה מנשק כולל השמדת מנהרות ואמצעי ייצור, והורדת חמאס מהשלטון בעזה כך שבשום קונסטלציה חמאס לא חוזר להיות ריבון ולנהל אותה ולעולם לא תישקף סכנה מעזה לאף ישוב ואזרח במדינת ישראל. זה ייקרא נצחון מוחלט".

עוד הוסיף כי "עמרי בסדר, בהתחשב במקום ממנו שב מצבו טוב מאוד, גופנית ומנטלית, קיבלנו חזרה את אותו אח שנלקח מאיתנו.שמחתי לשמוע מאחי על איך ששמר על זקיפות קומתו תרתי משמע במנהרות נמוכות וגם אל מול יצורים שפלי רוח שהחזיקו בו והפגין מולם, נחישות, עוצמה ועמידה על עקרונותיו וערכיו".

לשאלת וואלה, אמר: "עז א-דין אל-חדאד אמר - אני אעניש את אבא של איתן מור, שלא רוצה את בנו בבית".

טל קופרשטיין, אביו של שורד השבי בר קופרשטיין: אתמול בר שוחרר מהשבי - והחזיר לנו את החיוך. בר, בני הבכור, הוא גיבור אמיתי. הוא הציל חיים בנובה, ודאג לאחרים עד שנחטף. אני גאה בו מאוד. אנו מבקשים כעת, עם שובו של בר, לאפשר לו מרחב נשימה. ומצפים לשובם של כל החטופים החללים. עם ישראל חי".

שורדת השבי שרון אלוני קוניו - אשתו של שורד השבי דוד קוניו: "אני רוצה להתחיל ממשפט שחיכיתי שנתיים להגיד אותו: אמה ויולי, אבא בבית!!! זה הערב השלישי ברציפות שדוד שלי, אהבת חיי, זוכה לחבק את אמה ויולי לפני השינה. הם אפילו נרדמים ביחד. אני מביטה מהצד וחיוך ענק ענק לא יורד לי מהפנים. אמה ויולי, הילדות הגיבורות שלי, קיבלו את אבא בחזרה. יותר הן לא צריכות לשאול אותי האם אבא בטוח יחזור, האם אבא עדיין חי. הוא פה! הוא חי! והוא אבא מדהים שהן זכו בו בחזרה. ואני, אין מאושרת ממני שקיבלתי את אהבת חיי. זה הולך להיות מסע שיקום ארוך שלנו כמשפחה. מאז שחזרנו בעצמנו מהשבי, לא התחלנו את תהליך השיקום, חיכינו לדוד. הרגשנו שלא נוכל להשתקם בלעדיו. ועכשיו הוא כאן, ועכשיו אפשר להתחיל לרפא את הכאב יחד".

אני רוצה לפנות מכאן למשפחות ששילמו במלחמה הזאת את המחיר היקר מכל. הילדים שלכם, הם הגיבורים שלנו לנצח. הילדים שלכם יהיו בליבי ובלב כל עם ישראל, לעולמי עד. הם הגיבורים שבזכותכם מדינת ישראל תשוב לאיתנה".

שורדת השבי ארבל יהוד - זוגתו של שורד השבי אריאל קוניו: "אחרי 738 ימים אינסופיים, אריאל שלי ודוד אחיו בבית. אני נרגשת ומוצפת מאוד. אריאל ודוד כאן. הם שרדו תופת והחזיקו מעמד בזכות התקווה לחזור שוב לחיקנו, לחזור הביתה. ניתן היה להחזיר אותם מזמן. ההסדר שהביא לשחרורם בחיים, יכול היה להציל עוד נפשות רבות. בזמן שאנחנו כאן זוכים לחבק את אהובינו, ישנן עשרות משפחות שלא יזכו לרגע הזה. ירדן, דנה, עופרי וכל המשפחה לעולם כבר לא יזכו לחיבוק האוהב של שירי, אריאל וכפיר, ולצחוקם המתגלגל בשבילים ובמדשאות. אלעד השכן שלי, עודד ליפשיץ וחיים פרי, אוהד יהלומי, מצגר, קופר, מונדר ואיציק אלגרט. כרמל, אלכס, אורי, הירש, עדן, אלמוג ויגב. ועוד רבים שנחטפו בחיים והושבו אל משפחתם מאוחר מידי. ניתן היה להחזיר אותם חיים.

הסיוט המתמשך הזה יסתיים רק כשכולם יושבו אל משפחותיהם לקבורה ראויה. נמשיך במאבק עד שאחרון בני הערובה יהיו איתנו. בבית. לא נוותר על אף אחד מהם".

סילביה קוניו - אמם של שורדי השבי דוד ואריאל קוניו: "עם ישראל היקר, הילדים שלי בבית!!!! לפני שנתיים, בבוקר אחד, נעלמה לי חצי משפחה. שני ילדים שלי, שתי כלות שלי, ושתי נכדות נעלמו מעל פני האדמה. העולם קרס עליי ועל משפחתי ברגע אחד. במשך שנתיים לא נשמתי. שנתיים שהרגשתי שאין לי אוויר. והיום, אני עומדת כאן מולכם ורוצה לצרוח מאושר: דוד ואריאל שלי כאן!!!!. המשפחה שלי שוב שלמה. חזרתי לנשום. הם יפים, הם מדהימים, הם מחייכים, ואני לא מפסיקה לבכות מאושר".

עוד הוסיפה כי "ברגע הזה אני בעיקר רוצה לשלוח חיבוק ענק למשפחות השכולות, אתם בליבי לתמיד.
הילדים שלכם גיבורים. ודבר אחרון: המאבק עוד לא נגמר. ישנם עוד חטופים חללים שעוד לא חזרו להיקבר בארץ ישראל. המאבק ימשיך. עד שאחרון החטופים החללים יזכה לקבורה ראויה ולמשפחותיהם יהיה קבר להגיע אליו. נמשיך יחד, עד החטוף האחרון".

קובי כלפון - אביו של שורד השבי שגב כלפון: "שגב שוב בידיים שלי, בחיבוק של המשפחה שלנו. לזה התפללנו, נלחמנו, צעקנו, שנתיים שלמות. אני רוצה להביע תודה עמוקה לחיילי צה"ל וכוחות הביטחון הגיבורים שנלחמו למען השבת שגב הביתה, ולפצועי ונכי צה"ל - מי שאין ספק שהקריבו רבות. חשוב לזכור בשביל עם ישראל זה עוד לא נגמר, בשביל משפחות החטופים - המשפחה הגדולה שלנו, זה לא נגמר. תמונת הניצחון היחידה שלנו תהיה רק כאשר נשיב את כל החטופים החללים לקבורה ראויה בארץ הקודש".

ג'ולי קופרשטיין - אמו של שורד השבי בר קופרשטיין: "כמה חלמתי על הרגע הזה, לעמוד כאן ולומר תודה. לזכות לראות את בר שלי יחד עם תשעה-עשר החברים שלו זה הנס הכי גדול שיש.ברגע הגדול הזה אנחנו זוכרים את המשפחה המורחבת שלנו. מחבקים את המשפחות שקיבלו את ילדיהם לקבורה, וכמובן ממשיכים להתפלל ולעשות הכל עד שכל החטופים יחזרו לישראל".

רוחמה בוחבוט - אמו של שורד השבי אלקנה בוחבוט: "בשבח והודיה לבורא עולם אלקנה שלנו בבית. שנתיים של סיוט שאי אפשר לתאר במילים הסתיימו להם, ועכשיו, מתחיל פרק חדש של שיקום והבראה. וכמו שאי אפשר להסביר אפילו לא יום אחד מהשנתיים האלה שעברנו, אי אפשר להסביר את התחושות שיש לנו עכשיו עם שובו הביתה. תחושות של לידה מחדש ושל גאולה פרטית וכללית כאחד".