אביו של אביתר: "הוא נראה טוב, מחכה לראות אותנו"

738 ימים אחרי שנחטף ממסיבת הנובה, הרגע שבו אביתר דוד שב לישראל הפך לבוקר שלא ישכח. בבית חברים קרובים בהוד השרון התקבצו מאז אתמול בבוקר וחבריו דרוכים מול המסכים, מנסים לנשום בין הדיווחים. רגע אחרי שצפה בבנו לראשונה מאז שנחטף, אמר אביו לוואלה: "התחושה לא מוכרת. דמיינתי את זה שנתיים. ידעתי שזה יקרה, בלי אמונה אי אפשר לעשות שום דבר".

"הוא נראה טוב, יחסית למה שהיה קודם בסרטון הנוראי. הוא נראה טוב, מחכה לראות אותנו. הוא מדבר לעניין, הייתה אופטימיות לראות אותו ככה. התקווה הייתה כל הדרך. הוא ילד חזק, ילד שיודע להתמודד עם קשיים. יש לנו עוד דרך עד שנגיע הביתה, הוא צריך לעבור שיקום. מכאן נעבור לבילינסון, שם יש צוות רופאים מצוין והכול מתוקתק. יש שם צוות רפואי ברמה גבוהה מאוד. לא נדבר איתו ולא נציף אותו, ניתן לו זמן ואם בכלל להתבטא. ממש תודה לכם", הוסיף אביו.

בינתיים, בבית שבהוד השרון, החברים לא עוזבים את המסכים. רבים מהם היו עם אביתר במסיבת הנובה, חלקם חולצו תחת אש. מאז אתמול הם לא ישנים רק מחכים לרגע שבו יראו את חברם שוב.

יל הדוק, חברו הקרוב של אביתר, מתקשה למצוא מילים: "אנחנו מחכים לאביתר יותר משנתיים וזו התרגשות שקשה לתאר. לא עבר יום בלי שחשבנו עליו. מאתמול אני מדמיין שהוא יודע שהוא הולך לחזור הביתה, שמתרגשת בו הרגשה מטורפת ואני משתתף בהרגשה הזאת. רק רוצה שיחזור כבר, שיחבק את המשפחה שלו. התגעגענו מלא, אוהבים אותו כל כך".

שגיא סלע, חבר נוסף, הוסיף: "מאוד מרגש היה לראות אותו. מחכה כבר לראות אותו באמת, לא רק על המסך. מת להגיד לו כמה אני אוהב אותו ולהחזיר אותו לחבורה. הוא היה חסר לי מאוד. היום קיבלנו אותו במתנה ברוך השם".

ניב כהן, חבר נוסף מהחבורה, סיפר: "בסרטון שחמאס פרסם הוא נראה מאוד רזה, ועכשיו הוא נראה הרבה יותר טוב. הוא חזק נפשית, אדם עם שלווה ולב ענק. הוא היה הפסיכולוג שלנו, העוגן שלנו. חיכינו לחזרה שלו, מחכים ומצפים לחבק אותו כבר. מעכשיו אנחנו נהיה העוגן שלו. אין מילים להסביר את ההתרגשות, כל החברים ישנו פחות משעה ביום בשבוע האחרון. אנחנו מאמינים שהוא יתאקלם מהר ויחזור לעצמו".

טל רוסק, חבר ילדות, הוסיף: "ההתרגשות בשיאה. אני מת לראות אותו. הדמעות בעיניים כבר כמה ימים. מחכה לראות אותו כדי שהרגש יתפרץ. כל כך מתרגש שהוא פה ואני לא יכול כבר לחכות. ההמתנה בלתי נסבלת, אבל ההתרגשות כמו שלא חוויתי בחיים. מחכה לומר לו כמה אני אוהב אותו".

רועי דרוקמן, חבר נוסף, סיכם את ההרגשה: "ההתרגשות מטורפת. ההמתנה אליו מרגישה כמו נצח. מת לראות אותו בזרועות של אבישי וגליה. אחרי שנתיים של סבל סוף סוף הוא ימצא קצת שקט ויחזור למשפחה שלו. זה אושר טהור".

שעות של מתח, תפילות ותקווה התנקזו לבוקר אחד, בוקר שבו חלום של שנתיים הפך למציאות.