יומיים עברו מאז שרועי שלו, ניצול מסיבת הנובה ובן זוגה של מפל אדם שנרצחה באירועי 7 באוקטובר, שם קץ לחייו. אביו, רונן שלו, מספר בכאב על הבן שאיבד, ועל שברון הלב של המשפחות שממשיכות לשלם את המחיר.
"לא ציפינו שזה יקרה," אומר אביו. "הוא היה הילד הכי שמח בעולם. היו לו עליות וירידות כמו כל אחד שסובל מפוסט טראומה. היו לו שינויים דרסטיים במצבי רוח, בהפרשים של שעות. הוא טיפל בעצמו, אבל לא מספיק. היה חסר את הרצון שלו". הוא הוסיף: "חשוב להסביר לשורדי נובה-זה חייב לבוא מהם. רועי האמין שהוא יכול לטפל בעצמו, ובדיעבד אנחנו מבינים שזה לא עובד. חייבים להיות מטופלים, גם אם חושבים שאפשר לרפא את עצמך או להתמודד עם כל דבר. חייבים לקבל את הטיפול הזה".
רונן דיבר גם על מקומן של המשפחות במאבק הזה. "המשפחות הן הקורבן לכל האובדנות. הן משלמות את המחיר ואמורות לטפל בשורד". הוא המשיך ותיאר את ההתמודדות: "הוא לא היה במוסד סגור או מטופל, והמשפחות צריכות את התמיכה כדי להבין שהן צריכות לדחוף אותו לטיפולים ולא להרפות. ולא משנה מה המצב שלו, אם זו טראומה קלה או קשה, אפילו אם הוא ברח לפני שהתחילו שם יריות, כל הניצולים סובלים מפוסט טראומה. לא משנה מה החומרה, היא יכולה להתפרץ בכל זמן".
האב מודה שגם הוא עצמו תוהה אם היה יכול לעשות יותר. "אני לא יודע אם הייתי יכול לעשות יותר, אבל אם זה לא בא ממנו הרצון ללכת לטיפול לא יעזור כלום, חייבים להסביר להם שהם חייבים את הטיפולים, גם אם הם חושבים שהם לא צריכים".
ואז הוא חוזר לערב האחרון. "חצי שעה לפני שהוא הלך ישבנו ואכלנו ארוחת ערב ביחד, רק אני והוא, והכול היה רגיל. הוא היה כבוי מאוד כבר ארבעה ימים, מיום לפני האזכרה של מפל ברעים". הוא מספר: "ב-7 לחודש נסענו לרעים והיה לו מאוד קשה, הוא התפרץ שם וזה המשיך אחרי זה. ביום חמישי הייתה האזכרה של מפל והוא לא הגיע. שלחו לו הודעה כי לא רצו ללחוץ עליו, ידעו שהוא במצב לא טוב בימים האלה. אבל לא ראינו בזה משהו חריג זה משהו שקורה מדי פעם, ובטח שיכול לקרות ביום הציון לטבח. זה הציף אותו, וככל הנראה יצר טריגר", שיתף האב.
הוא משתתק לרגע, ואז מוסיף: "רועי היה ילד של החיים. ילד של חברים ומסיבות טבע, המון שמחת חיים. נורא אהב להכיר אנשים חדשים ונגע בהמון אנשים בכל מקום שהיה. הוא היה השראה להרבה ניצולים ששרדו את הנובה". האבא סיפר על דמותו: "הוא עשה מסעות הסברה בחו"ל וחיזק המון אנשים אבל מסתבר שגם החזק יכול ליפול, והוא לא באמת חזק".
ואז רונן נוגע בכאב העמוק ביותר זה שחוזר שנה אחרי שנה: "אמא של רועי גם כן התאבדה בעקבות האירועים ועדיין לא הוכרה". רונן סיפר על המאבק מול המדינה: "אנחנו נלחמים על זה שהמדינה תכיר בה ונעשה הכל כדי שזה יקרה. גם ליאור, אחות של רועי, הייתה במסיבה בנובה. היא הצליחה להגיע לפטיש וחולצה על ידי רמי דודיאן. היא מטופלת, היא עברה קצת פחות גיהינום ממנו, אז היא גם במצב קצת יותר טוב", סיפר.
רועי הותיר אחריו את אביו רונן, אחיו עידו ואחותו ליאור שקיבלה את הבשורה הקשה בעודה בחו"ל. הלווייתו של רועי תתקיים מחר בבית העלמין בכפר יונה.
"אנחנו נשארנו כאן עם החור הגדול הזה," מסכם האב. "הוא חיזק אחרים, דיבר על תקווה, על החיים, אבל בתוכו היה מרוסק. וצריך להגיד את זה בקול רם: גם החזקים נופלים".