שיעוריו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו ידועים ברחבי העולם היהודי. הם משלבים עומק של חסידות ומחשבה עם הדרכה מעשית לחיים מאוזנים וטובים יותר. בשיעורו השבועי לרגל חג הסוכות עמד האדמו"ר על מהותה של שמחה אמיתית, על כוחה של הסוכה ועל הדרך שבה ניתן להפוך את ימי החג למקור של השראה רוחנית לשנה כולה.
המשנה במסכת סוכה פרק שלישי משנה תשיעית אומרת: אמר רבי עקיבא, צופה הייתי ברבן גמליאל וברבי יהושע, שכל העם היו מנענעים את לולביהם, והם לא נענעו אלא בעת אמירת אנא ה' הושיעה נא. האדמו"ר שאל מה משמעות הביטוי צופה הייתי, וכיצד ייתכן שרבי עקיבא אומר שצפה בהם, והרי הם חיו בדור שלפניו.
כדי להבין זאת הביא הרב פינטו את דברי הגמרא במסכת סוכה, שם נאמר: אמר רבי יהושע בן חנניה, כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו. לדבריו אין הכוונה שלא ישנו בפועל, אלא שלא היו רגע אחד של בטלה. יש שני סוגים של ישנים, אמר האדמו"ר. יש אדם ששוכב על מיטתו וישן, ויש אדם שאינו עושה דבר והוא נחשב כישן. רבי יהושע בן חנניה אמר שמעולם בשמחת בית השואבה לא עלתה שינה בעינינו, לא התבטלנו אפילו רגע אחד, אלא היינו כל הזמן מחיל אל חיל בקדושה ובטהרה.
הרב פינטו הוסיף כי את הכוח של רוח הקודש הצדיקים היו שואבים משמחת בית השואבה. בירושלמי נאמר שיונה בן אמיתי היה מעולי הרגל ונכנס לשמחת בית השואבה, ושרת עליו רוח הקודש. הנביא יונה לא היה בעל מדרגה מיוחדת שזיכתה אותו ברוח הקודש, אמר הרב פינטו, אלא משמחת בית השואבה בלבד, מהשמחה הגדולה שהייתה בבית המקדש, משם ינק כוחות רוחניים עצומים.
על פי זה ביאר האדמו"ר הרב פינטו את דברי רבי עקיבא. צופה הייתי פירושו שרבי עקיבא, בשעה שהיה שמח בשמחת בית השואבה, ראה ברוח הקודש את רבן גמליאל ורבי יהושע מנענעים בלולב ובאתרוג רק בעת אמירת אנא ה' הושיעה נא. מי שיודע לשמוח בקדושה יכול להשיג בכך דרגות של רוח הקודש.
הרב פינטו הוסיף יסוד חשוב. כאשר אדם יושב במקום של ליצנות וקלות ראש, הוא יורד ברוחניותו. גם אם הוא עצמו במדרגה גבוהה, די בכך שיישב ליד אדם שמחשבותיו אינן טהורות כדי להישאב מהן. מחשבות הן כמו ציפורים, הן עפות מגינה לגינה, מראש לראש. אם אתה יושב ליד אדם שמחשבותיו שליליות, הציפורים שלו עלולות לעוף אליך.
על כן הזכיר את דברי חז"ל במסכת אבות: התרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע. לדבריו, כאשר אדם נמצא במקום שיש בו קלות ראש, הוא מפיל כל חלקה טובה. כך גם הסוכה. הסוכה היא צלא דמהימנותא, צל האמונה, מקום של קדושה. מי שנכנס אליה בטהרה ובכוונה אמיתית יכול לעלות בה לדרגות רוחניות גבוהות.
בזמן רבי עקיבא כבר חרב בית המקדש, אך הרב פינטו הסביר כי גם אז הייתה השמחה שלו שמחה אמיתית של קדושה. רבי עקיבא שמח שמחה לשם שמיים, שמחה טהורה, ובזכות זה זכה לצפות ברוח הקודש.
לדבריו, האדם היושב בסוכתו בקדושה ובטהרה יכול אף הוא לינוק משם רוח הקודש. יונה בן אמיתי זכה לכך מחג הסוכות. הפסוק ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך נאמר שלוש פעמים על חג הסוכות, כנגד שלושת האבות וכנגד שלוש הדפנות של הסוכה. מי ששמח באמת בשבעת ימי הסוכות שואב שמחה לכל השנה כולה.
הוא השווה זאת לשבוע השבע ברכות של חתן וכלה. אם הם שמחים בשבוע הזה, הם נושאים שמחה לכל חייהם. כך גם בחג הסוכות, השמחה שבו מזינה את כל השנה כולה.
בהמשך שיעורו עמד האדמו"ר הרב פינטו על מסר נוסף שמלמדת הסוכה: החיים עצמם הם חיי עראי. הגמרא אומרת במסכת סוכה כי התורה מצווה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. לדבריו, כל השנה האדם חי בתחושת קבע וביטחון מדומה. הקב"ה רוצה שנרגיש את הארעיות שבחיים, שנצא מדירת הקבע שהיא הבית שלנו ונשב בדירת עראי כדי להבין שאין לנו שליטה מוחלטת על גורלנו.
אחרי שעברנו את ראש השנה ויום הכיפורים, בהם נשברנו והתקרבנו אל הבורא, בא חג הסוכות ללמד אותנו להפסיק להאמין בכוחי ובעוצם ידי, להבין שהחיים הם מסדרון זמני, פרוזדור שמוביל לטרקלין הגדול.
כדברי המשנה במסכת אבות: התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין. וכן נאמר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
הרב פינטו סיים את דבריו ואמר: האדם צריך לזכור תמיד מאין בא ולאן הוא הולך. כשאדם חי כך, בהכרה של ארעיות ושל תלות בבורא, הוא חי בשמחה אמיתית. זו השמחה שחג הסוכות בא להנחיל לנו, שמחה הנובעת מענווה, מביטול, ומההבנה שכל רגע הוא מתנה.