הם לא יאהבו לשמוע את זה אבל זו האמת: סמוטריץ' ובן גביר לא יכולים לעצור את העסקה. טראמפ יכול, נתניהו יכול, חמאס יכול - סמוטריץ' ובן גביר לא יכולים.
מאז ניתקו גלגלי המטוס עם פמליית ראש הממשלה מהאדמה בדרך לארצות הברית, ניתק גם הקשר הגורדי בין נתניהו ושני השרים הבכירים שלו. הצוות הזה ששלח טייסים לאיראן למשימה היסטורית, שהחליט על מבצע הביפרים ההירואי, ששלח חיילים לקרב בעזה פתאום לא נספר. מי שהחליט על המהלך היו רק נתניהו ודרמר.
הנה פרט שמתפרסם כאן לראשונה: הפעם היחידה שנתניהו שוחח עם סמוטריץ' לפני מסיבת העיתונאים הדרמטית של טראמפ ונתניהו שבה הותנע מהלך הפסקת המלחמה היה רק עשר דקות לפני הנחיתה בוושינגטון. מאוחר מדי, לא היה לסמוטריץ יכולת אפילו קלה שבקלים להשפיע על המהלך. הוא נשאר עם הודעה ארוכה וזועמת ביום שלמחרת.
התמרון המדיני של נתניהו בשבוע האחרון משאיר מאחור את סמוטריץ' ובן גביר. הוא מעדכן אותם בדיעבד, מבקש סבלנות, משכנע, אבל לא סופר אותם כחלק ממקבלי ההחלטה. עוד מוקדם לומר מה הם יעשו אבל האפשרויות די ברורות: להישאר ולבלוע צפרדע ולהראות את החלקים הטובים שבעסקה או לפרוש מהממשלה. בשני המקרים נתניהו הוא המרוויח הגדול.
אם יישארו, הממשלה תמשיך לכהן וראש הממשלה ממשיך לעוד שנה משמעותית. אם יפרשו, נתניהו מתייצב לבחירות כמי שהלך עם עסקה שמרבית הציבור, כולל הימין יתמכו בה, פוצץ את בלון "השיקולים הפוליטיים" ועמד אל מול הצד "הקיצוני" של ממשלתו.
אם הימין ינצח אחרי הבחירות, סמוטריץ' ובן גביר הם עדיין השותפים הטבעיים. שמירת טינה היא לא שיטת עבודה בפוליטיקה, סמוטריץ' ובן גביר יודעים זאת. נתניהו בעמדת win win קלאסית. התמרון המדיני המוצלח יכול להפוך גם לתמרון פוליטי פשוט ונוח.