טראמפ הבהיר השבוע, לאחר פרסום תוכניתו לסיום המלחמה, כי הוא יקבל מחמאס רק תשובה של "כן" או "לא" - אבל בפועל, ארגון הטרור חמאס פרסם אמש תשובה עם הסתייגויות ותנאים רבים, כשהשורה התחתונה של התשובה היא: חמאס רוצה להבטיח את קיומו באמצעות דיאלוג פנים-פלסטיני על עתיד הנשק שלו ועל ניהול הרצועה - גם אם המחיר יהיה שחרור של כל החטופים תחילה.
בואו ננסה לפרק את התשובה שהעביר אמש חמאס למתווכות ולנשיא טראמפ וגם את ההתבטאויות של בכירי הלשכה המדינית של חמאס שבאו לאחר מכן - אז חמאס מחלק את תשובתו ל-3 חלקים: החלק הראשון עוסק בנכונותו לשחרר את כל החטופים תחילה, אך הבהיר כי הדבר תלוי בהפסקת המלחמה ונסיגה מלאה - או כפי שנכתב בתשובה: "כשיתאפשרו התנאים בשטח לתהליך חילופי האסירים".
בכיר הלשכה המדינית של חמאס, מוסא אבו מרזוק, נשאל אמש במהלך ריאיון לערוץ אל-ג'זירה הקטארי האם חמאס יוכל לשחרר את החטופים בתוך 72 שעות, ולכך ענה בהצבת תנאים והסתייגויות: "מדברים על מסירת החטופים החיים והחללים בתוך 72 שעות, כשבאופן כללי אף אחד לא יכול למצוא את גופות החללים בזמן זה. לכן, מסירתם בתוך 72 שעות הוא עניין תיאורטי". גם בכיר נוסף בלשכה המדינית של חמאס, אוסאמה חמדאן, הגיע לאולפני ערוץ Alaraby TV בקטאר על מנת להבהיר את תשובת חמאס - וכך התייחס לסוגיית שחרור כל החטופים: "צריך שיתקיימו צעדים ביטחוניים וצעדים בשטח בכדי להוציא את החטופים. לכן, הדבר מצריך מו"מ בכדי להסדיר אותו. אנחנו רציניים בכדי לסיים עניין זה בהקדם, אבל זה מצריך הסכם. במקביל, ישנם אסירים פלסטינים שצריכים להשתחרר וצריך להתקיים מו"מ על המספרים והשמות". אם כך, חמאס מוכן לשחרור של כל החטופים - זאת בתנאי שהמלחמה תיפסק וכוחות צה"ל ייסוגו; לא ברורה מידת הנסיגה, אך ייתכן שחמאס ידרוש נסיגה משמעותית עד מלאה.
הסוגיה השנייה אליה התייחס חמאס בתשובתו אמש היא סוגיית ניהול הרצועה. בניגוד לתוכניתו של הנשיא טראמפ - שם דובר על גוף בין-לאומי שיוקם לאחר סיום המלחמה לניהול הרצועה עד שהרשות הפלסטינית תוכל לקבל לידיה את המושכות ברצועה אם תבצע רפורמות מקיפות ויסודיות - חמאס מקבל רק גוף פלסטיני שינהל את הרצועה ב"יום שאחרי". כך נכתב בהודעת חמאס בהקשר ניהול הרצועה: "חמאס מדגיש שוב את הסכמתו להעביר את ניהול הרצועה לגוף פלסטיני המורכב מגורמים עצמאיים (טכנוקרטים) - זאת על בסיס הסכמה לאומית-פלסטינית ובהסתמך על סיוע ערבי ואיסלאמי".
כאמור, חמאס מעוניין בוועדה של טכנוקרטים פלסטינים, אשר תקבל לידיה את ניהול הרצועה לאחר המלחמה - וכך הבהיר אוסאמה חמדאן את ההתנגדות לכוחות בין-לאומיים שינהלו את הרצועה: "לא נקבל שמי שינהל את ענייני הרצועה יהיה גורם שהוא לא פלסטיני. סוגיית כניסה של כוחות זרים וניהול זר של הרצועה - הן סוגיות שאף פלסטיני לא יקבל אותן. לכן, אמרנו שהשלב הראשון הוא נסיגה ישראלית ולאחר-מכן גוף לאומי-פלסטיני עצמאי ינהל את ענייני הרצועה - כשסוגיות עתידיות תצרכנה דיון במסגרת לאומית נרחבת. לאף אחד אין את הזכות לענות עליהן לבדו, בין אם חמאס או אחרים - אלא במסגרת לאומית נרחבת, כשלנו תהיה עמדה חיובית ואחראית במסגרת שכזו". גם אבו מרזוק הביע את התנגדות חמאס לגורמים בין-לאומיים שינהלו את הרצועה: "שום חלק מהעם הפלסטיני בשום מקום לא יסכים למנדט, כשהפעם האחרונה שזה היה הייתה ב-1917 עם בריטניה הגדולה. האם עכשיו נחזיר את המנדט בדרך זו או אחרת?" - אך מאוחר יותר בריאיון היה פחות נחרץ, כשהתייחס לדרישה של חמאס לנהל מו"מ על כל סעיפי התוכנית: "לא ניתן ליישם את התוכנית ללא מו"מ. למשל: בתוכנית נזכרו כוחות או"ם שייכנסו לרצועה - אז אילו מדינות ירכיבו כוחות אלו ומי יחליט על כוחות אלו, לדוגמה: האם זו תהיה מועצת הביטחון של האו"ם? מהן הסמכויות של כוחות אלו? מה הגבולות הגיאוגרפיים בהם יפעלו? יש שאלות רבות הזקוקות לפירוט".
בסוגיה זו חמאס מתחיל לדרוש שכל צעד הקשור ל"יום שאחרי" יגיע באמצעות הסכמה לאומית-פלסטינית, כלומר: שגם לחמאס יהיה בו חלק. בעבר, כשמצרים ניסתה לתווך בין חמאס לרשות הפלסטינית בסוגיית "היום שאחרי" - על עניין ועדת הטכנוקרטים כמעט והושגה הסכמה, אבל גם בעניין זה הצדדים הגיעו לחילוקי דעות, כשכנראה חמאס ידרוש שלא תהיה הגבלה על חברי ועדת הטכנוקרטים מבחינת השתייכותם לארגון פלסטיני כזה או אחר - מה שעלול עדיין להעניק זיקה מסוימת של חמאס לניהול הרצועה.
סוגיות פירוק הארגון מנשקו והגליית בכירי חמאס, שהוזכרו בתוכניתו של הנשיא טראמפ - הן הסוגיות שהכי מעניינות את חמאס ולכן גם ההתייחסות אליהן בתשובת הארגון הייתה התייחסות מעורפלת: "סוגיות אחרות בתוכנית טראמפ הקשורות לעתיד רצועת עזה ולזכויות העם הפלסטיני - קשורות בעמדה לאומית כוללת ותתבססנה על החוקים וההחלטות הבין-לאומיות ויידונו באמצעות מסגרת לאומית-פלסטינית כוללת, שחמאס יהיה חלק ממנה ויסייע עם כל האחריות". חמאס דורש שהדיון על עתידו ועל הנשק שלו ייעשה באמצעות דיאלוג פנים-פלסטיני. על בסיס ניסיונות העבר הרבים של מתווכות שונות להגיע להסכמה ממשית כלשהי בין חמאס לפת"ח, למשל, דיון שכזה עלול לקחת זמן רב, ונראה שחמאס, באמצעות דרישה זו, רוצה לקנות זמן לשרידותו.
בריאיון שלו לערוץ אל-ג'זירה הדגיש אבו מרזוק כי חמאס ימסור את נשקו רק לכשתקום מדינה פלסטינית, וטען בקור רוח שחמאס אינו ארגון טרור: "חמאס עצמו הביע מוכנות לכך לכשתקום מדינה עצמאית ריבונית, אז חמאס לא יהיה תנועה מזוינת וימסור את נשקו למדינה זו. יש סעיף המדבר על כך שרצועת עזה תהיה נקייה מטרור. אנחנו מסכימים על כך, אבל האם חמאס הוא ארגון טרור או לא? חמאס הוא תנועת שחרור לאומי ולא ארגון טרור. רק ישראל וארה"ב מחשיבות את חמאס כארגון טרור, כשאחרים לא מחשיבים את חמאס". גם אוסאמה חמדאן הדגיש בריאיון ל-Alaraby TV הקטארי שחמאס לא יוותר על נשקו מהר כל כך ושחמאס ימשיך להתקיים גם לאחר סיום המלחמה: "העמדה שלנו ברורה: כשתקום מדינה פלסטינית, אז טבעי שנשק ההתנגדות יהיה נשק המדינה, אשר תהיה מסוגלת להגן על העם שלנו ועל הזכויות שלה. אני אומר בבירור - חמאס הוא חלק בלתי-נפרד מהעם הפלסטיני, ובעבר ישראל ניסתה להרחיק את הפת"ח, את 'החזית העממית' ובמשך שני עשורים גם אותנו - והיא לא הצליחה בכך".
אבו מרזוק די סיכם במהלך הריאיון לאל-ג'זירה את המטרות של חמאס, שלדבריו הושגו עם תוכניתו של הנשיא טראמפ: "תשעת הסעיפים הראשונים בתוכנית של הנשיא טראמפ מעניינים את חמאס - כשמדובר בהפסקת המלחמה, סיום הכיבוש, הענקת סיוע לעם הפלסטיני וביחד עם מסירת השלטון לוועדת טכנוקרטים מהיום הראשון לסיום המלחמה - כשמקור הסמכות שלה היא הרשות הפלסטינית". חמאס רוצה להרחיק כמה שיותר את הדיון על עתידו, על הנשק שלו ועל הגליית בכיריו - גם אם הדבר תלוי בוויתור על ה"קלף" הכי חשוב עבורו עד כה, החטופים. חמאס מבין שעם המבצע הנרחב של צה"ל בעיר עזה, לאחר ניצול כל הקמפיינים שהרים בכדי להשחיר את שמה של ישראל בעולם ובעקבות הלחץ של המדינות הערביות והאיסלאמיות - לא נותרה לו יותר מדי ברירה, אלא לקבל את תוכניתו של הנשיא טראמפ.
חמאס יעשה הכל למען הישרדותו כארגון וכאידיאולוגיה, ולכן, גם לכשיגיע סיום המלחמה והחטופים והחטופה ישובו, מי לשיקום ומי לקבורה - על ישראל לדרוש ערבויות ליישום שאר חלקי התוכנית, מאחר שכבר מעכשיו נראה שחמאס שולל, גם אם לא במפורש, סעיפים מסוימים בהסכם שחשובים גם הם.