שוב חלפה לה שנה מדממת על מדינת ישראל, כאשר בצד הצלחות צבאיות חווים אנו רשימת נופלים ארוכה המכאיבה ללבו של כל אזרח. מעבר לכאב נורא זה מדממת המדינה במחלוקות פנימיות הקורעות את החברה ופוגעות בחוסנה להתמודד עם כל הקשיים. מחלוקות שכבר מזמן אינן דיונים לגופו של עניין אלא פגיעות והתייחסות אישית מזלזלת לגופו של אדם. כך שמצד אחד אנחנו רואים רעות בין חיילים שמסכנים את חייהם עבור חבריהם ועבור כל אזרחי המדינה, ומאידך ביטויי גנאי שלעתים גולשים גם לאלימות פיזית (מתונה - עדיין) ואיבה בין חלקים שונים בחברה.
יום הכיפורים הוא יום תזכורת שנתית לומר לנו - צאו מזה. מסורת ישראל רואה בכולנו אחים, גם אם מתווכחים. לשנים עשר שבטים מחולק עם ישראל, אבל כולם בני יעקב ועל כולנו מוטלת החובה להישמע לקריאתו של יוסף - "את אחי אנכי מבקש". מותר להתווכח, אבל חובה להעריך את הזולת ולהבין שאף לשני ישנה דעה. אחדות נדרשת - לא אחידות.
יום הכיפורים הוא יום צום. יום מחילה וסליחה. אבל בתפילה אנחנו מוצאים הגדרה מהותית ליום - "יום שימת אהבה ורעות. יום עזיבת שנאה ותחרות". יום אחד בו מנסים קצת להיות אחים ורעים. בתקווה ובניסיון להמשיך זאת גם בימים הבאים.
מדי שבת אומר אני פסוקים מתהילים, "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו". הפסוק שואל שאלה רטורית, וכי מי לא חפץ בחיים ואינו רוצה לאהוב את ימיו. אבל ייתכן שאם נפסק את הפסוק בדרך אחרת נמצא הדרכה כיצד באמת לאהוב את הימים שלנו. "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים? לראות טוב!" תראה טוב, ואז יתברר לך שאפשר לאהוב את ימיך, תראה טוב מסביבך ואז תהנה מהם.
כמה קל להסתכל על חלק הכוס הריק ולהתלונן. אנשים נהנים לראות שחור מול העניין ולקטר. כמה טוב להסתכל על החלק המלא של הכוס. להחליט שזו לא רק חצי הכוס המלאה, אלא הרבה יותר מחצי.
יש לנו מדינה שמתמודדת עם קשיים שאף מדינה אחרת לא מכירה, ועומדת באתגרים. יש לנו עם שכששומע על טבח ומחבלים ורקטות בלתי פוסקות רץ בהמוניו לתוך האש, או מתאמץ להגיע לארץ ולהשתתף בלחימה, לשבת עם אחים ואחיות במקלט או בממ"ד. אבל להיות כאן, ולא בשום מקום אחר. יש לנו ארגוני מתנדבים לכל צורך שהוא. כל פרסום שהוא על מצוקה נענה בתרומות מיידיות. כל כך הרבה אור יש לנו. אז נכון יהיה להפנות אליו את המבט ולא לשקוע רק בקשיים.
נכונים הדברים במישור האישי, כפי שלימדו חכמים "הוי דן את כל האדם לכף זכות". נכונים הדברים במישור הציבורי והכללי. כי רק אם נחפש אור, נוכל לאסוף כוחות לתקן ולהאיר גם את הפינות החשוכות.
טוב יהיה אם נדע לסלוח. טוב יותר יהיה אם מלכתחילה נראה טוב אצל הזולת. תחשוב טוב יהיה טוב אינה רק סיסמא. זו יכולה גם להיות דרך חיים.
הכותב היה הרב הראשי לישראל