לכולם ברור שיש סיכוי לא מבוטל שחמאס שוב ייצא הסרבן, שבתוך 72 שעות החטופים לא יהיו פה ואז המלחמה תימשך. אם זה קורה והלחץ העולמי עבר מישראל לחמאס - דיינו. נתניהו עשה את העבודה.
אבל אם חמאס מקבל את ההסכם צריך לומר ביושר שהחגיגות והאופוריה מוגזמות.
נשים את שאלת פירוז הרצועה בצד, אפילו את שאלת המדינה הפלסטינית, מי יפרק את חמאס מנשקו? האם חייל אמירתי ירד אל מנהרות הטרור כדי לטהר אותם ולהרוס אותם? האם חייל מצרי ייכנס לבתי עזתים, יזיז את מיטות הילדים ויוצא משם את טילי הנ"ט ורובי הצלפים? האם אנחנו סומכים על תתי יצורי האנוש שרצחו בברוטאליות, אנסו באכזריות ושרפו משפחות וילדים שלפתע פתאום ילבשו לבן, יצעדו ברחובות חאן יונס וישימו את הנשקים שלהם במערום מסודר וישלחו עם סרט ורוד לטוני בלייר? מישהו חושב שאחרי ההסכם אנשי חמאס יסעו לאומן או ישטחו על קברות צדיקים ויעשו תשובה?
אם נשק יישאר ברצועה ביחד עם טרוריסטים של חמאס הטפטופים הידועים לשמצה יחזירו מהר מאד לשדרות וניר עוז. הסבב הבא מעבר לפינה.
מזכיר הממשלה יוסי פוקס נשלח אתמול להסביר בפוסט מנומק איך ההסכם מקיים את חמשת ההחלטות המרכזיות של המלחמה: השבת כלל החטופים החיים והחללים, פירוק חמאס מנשקו, פירוז הרצועה, שליטה ביטחונית ישראלית ברצועת עזה, ממשל אזרחי חלופי שאינו חמאס ואינו הרשות הפלסטינית. יכול להיות שברמת ניסוח ההסכם על הדף המילים צודקות, אבל רצועת עזה אינה דף, חמאס אינו עוסק בעריכת דין והשגת ביצוע ההסכמות הללו בשטח נראות קשות וכמעט בלתי אפשריות.
אפשר לומר שאחרי שנתיים של מלחמה בהסכם יש הישגים אדירים, בראש ובראשונה החזרת החטופים החללים בפעם אחת, בלי פעימות ובלי תנאים. ונכון שמול לחץ בינלאומי שמתהפך באחת על חמאס כולל ברכה של נשיא צרפת, זו תוצאה חשובה. ההסכם הוא לא הסכם רע, רק צריך להכניס אותו לפרופורציה.