האם תכנית השלום בין ישראל לערבים, תביא שלום גם בין הישראלים?

תכנית טראמפ, שלה התחייב אמש גם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, סותמת את הגולל על חלום הכיבוש, הסיפוח וההתיישבות של הימין הישראלי.

אמנם נכון לשעה זו, בטרם ניתנה תשובה רשמית מחמאס, עדיין לא ברורים הסיכויים להתגשמותה וההערכה היא שגם אם יענה חמאס ב"כן, אבל...", ישיב נתניהו ב"אבל" משלו - שיגרור סבב שיחות נוסף וכך הלאה, אבל גם אם תימשך הלחימה במקביל למשא ומתן, נדמה שחלום ההתנחלות בעזה נגוז.

מפעל ההתנחלות, בין אם מהללים אותו ובין אם רואים בו את הסמן הימני (תרתי משמע) של הכיבוש, הוכיח עמידות מרשימה. אמנם בגוש קטיף נעקרה ההתיישבות היהודית לחלוטין, אבל בכל הקשור ליהודה ושומרון, היא הצליחה לשרוד לא מעט "תוכניות שלום", אם או בלי מירכאות. כך שסביר להניח שרוב ההתנחלויות יהיו חלק מכל הסדר עתידי, אם בכלל יהיה כזה.

האינסטינקט המיידי של הפרשנים המדיניים היה להניח שמפלגות הימין שמחוץ לליכוד - המכונות על שם העומדים בראשיהן "בן גביר וסמוטריץ'", יתנגדו לתכנית טראמפ ואולי אף יפרשו מהממשלה בגללה, מה שיעזור להן, ביחד ולחוד, לשקם את מעמדן בסקרים (נכון לעכשיו: עצמה יהודית של בן גביר נמצאת מעט מעל אחוז החסימה, הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ' נמצאת מעט מתחתיו) ולבדל את עצמן מהליכוד.

הנחת העבודה היא שמצב עניינים שכזה משרת הן את מפלגות הימין והן את נתניהו, שיוכל "להתמרכז" ולגרוף מנדטים חשובים שאיבד בכל הסקרים, כבר מאז המהפכה המשפטית וביתר שאת מאז 7 באוקטובר.

סמוטריץ' ובן גביר, מצידם, יוכלו לבדל עצמם כימין "אמיתי" - ואם יעברו שתי הרשימות (שבבחירות לכנסת הקודמת התמודדו ביחד. אופציה שנראית מעט לא מעשית כרגע, אבל עשויה להתממש אם הסקרים ימשיכו לקרב אותן לאזור הסכנה) את אחוז החסימה, ייתכן שיבטיחו לנתניהו לפחות את היכולת למנוע הקמת ממשלת מרכז-שמאל שלא תישען על קולות הערבים.

הנחת העבודה הזאת אינה מופרכת כמובן, אבל היא נשענת על אקסיומה אחת: שלמפלגות הימין אין אלטרנטיבה שלטונית זולת זו שיכול להציע להן רק בנימין נתניהו. לכאורה זה נשמע מאוד הגיוני, כי מה הן כבר יכולות לעשות, להצטרף לבלוק שכולל גם את יאיר גולןן?

ובכן, לגבי איתמר בן גביר והרשימה הגזענית שבראשה הוא עומד, זה בוודאי נכון. אפשר לקוות שלא יימצא בין מנהיגי המרכז-שמאל אפילו אחד שיהיה מוכן לשתף פעולה עם הכתם המוסרי הזה. אבל - וזה "אבל" גדול, לא בטוח שכך הם פני הדברים בקשר לסמוטריץ' והרשימה שנקראת "הציונות הדתית".

סמוטריץ' נמצא במצוקה, נוגע לא-נוגע באחוז החסימה, עלול לרדת בן לילה מרום מעמדו כשר האוצר ושר במשרד הביטחון למעמד של מובטל, שלא לדבר על צינור העברת הכספים שנקרא "המשרד למשימות לאומיות" (סטרוק). בהנחה שהוא פוליטיקאי חפץ חיים, הוא יהיה מוכרח למצב את עצמו מחדש.

כאשר בודקים מי המצביעים שעזבו את סמוטריץ', מתערער הרושם שהוא מתחרה בהכרח על אותו מאגר קולות שמזין גם את בן גביר. להפך: בכל הסקרים רואים ירידה בכוחה של "הציונות הדתית" (המפלגה, לא האוכלוסייה), במקרה שבו מתמודד נפתלי בנט.

למה? כי יש ציונות דתית פרגמטית, שרואה בחיבור עם בן גביר בבחינת כתם. שאוהדת את ההתיישבות ביהודה ושומרון, זוכרת בכאב את עקירת גוש קטיף - ועם זאת, לא בוער לה להתיישב מחדש בעזה. על אף שהיא דתית-אמונית, הפרגמטיזם שלה לא מאמין ב"כלכלה טובה בעזרת השם" שמבטיח שר האוצר. להפיך, הבידוד הבינלאומי שיש לו גם פן מסחרי, מפחיד את האוכלוסייה הזאת, רובה משכילה ומבוססת.

אז נכון שגם הרעיונות של יאיר גולן מפחידים אותם, אבל אלה של גדי איזנקוט קצת פחות, אלה של בנט (כל עוד לא יישען שוב על קולות הערבים) אף למטה מכך ואלה של ליברמן מקובלים עליהם ברובם. שתי המפלגות האחרונות עשויות (או עלולות, מבחינת סמוטריץ') לזכות בלא מעט קולות בקרב הציונות הדתית, מי שגדלו להורים מצביעי מפד"ל ובגרו בבני עקיבא.

תכנית טראמפ, גם אם תתקע בדרך למימוש (האופציה הריאלית יותר כרגע), מציבה גבולות ברורים לתהליך המדיני, גבולות שמקובלים על נתניהו ושמפלגות המרכז ישמחו לאמץ כקווים אפשריים למשא ומתן מדיני עתידי.

ברוח הזאת, בצלאל סמוטריץ' יכול לשנות כיוון ולהבהיר לנתניהו שהוא לא בכיס שלו. כלומר, ממשלה שתידרש למנדטים שלו (אם יעבור את אחוז החסימה), צריכה להבטיח שלא תלך אפילו מילימטר אחד שמאלה מתכנית טראמפ ותתרכז במהלכים פנימיים, למשל קידום השוויון בנטל, עניין חשוב מאוד למצביעי הציונות הדתית, אפילו באמצעים של "ייבוש" החרדים מתקציבים (מה שיבטיח לסמוטריץ' שמירה על הזרימה בצינור הכסף להתיישבות ביהודה ושומרון).

נכון שסמוטריץ' יצטרך לבלוע כמה צפרדעים, למשל בנושאי דת ומדינה (אבל יפוצה בנדיבות בחיזור מעמד רבני הציונות הדתית במוסדות הרבניים) או בצורת הצהרות על מחויבות לתהליך המדיני, אבל בקווי הייסוד של הקואליציה יוכלו להכניס גם הגנות על ההתיישבות - והרי סיפוח ממילא לא קורה אפילו במשמרת של נתניהו.

טועה מי שחושב שקרש ההצלה היחיד של סמוטריץ' הוא בבידול מהליכוד שייקח אותו חזק ימינה בתקווה שיצליח לקושש מספיק קולות מאנשי ימין קיצוני שלא מוכנים להזדהות עם בן גביר. להפך, יתכן שקרש הצלה גדול יותר נמצא לו דווקא בכיוון המרכז, בקרב הציונות הדתית התנועה, לא המפלגה.

הצגת נתניהו כשפוט של החרדים (שהרי ברור שכהונה נוספת שלו פירושה העברה של חוק ההשתמטות), הסכמה על סטטוס-קוו מדיני עם מפלגות המרכז והעלאת השוויון בנטל על ראש שמחתו, עשויות להחזיר הביתה לא מעט מנדטים שאבדו לו.

האתגר הזה אגב, מחייב לא רק את הציונות הדתית אלא גם את מפלגות המרכז/ימין מתון. ישאירו את פנטזיית השלום ליאיר גולן ושמאלה ויוכיחו שהן אינן פוסלות שותפות עם הימין המתנחלי. אם יצליחו שני הצדדים להלך על החבל הדק הזה, יתכן שליוזמת טראמפ עוד תהיינה השלכות לא רק על יחסי שלום של ישראל עם שכנותיה, אלא גם על שלום אמת בתוכה, דבר שציבור עצום, גם אם אינו חובש כיפה, מתפלל אליו בלב חפץ.