דרמה בבית המשפט המחוזי בחיפה: הרכב של שלושה שופטים זיכה פה אחד את אדי קצורה, בן ה-53 מקרית מוצקין, שהואשם ברצח המזעזע, קבורתה בחיים של הנערה יעל-ליטל מלניק בת ה-17 מאור עקיבא, לפני ארבע שנים. הוא זוכה מעבירת של רצח בכוונה תחילה בנסיבות מחמירות של אכזריות מיוחדת, הורשע בעבירה פחותה בחומרתה של גרימת מוות ברשלנות והורשע בריבוי עבירות בעילה של מי שהייתה קטינה מתחת לגיל 18, תוך ניצול יחסי מרות, ובהפרת הוראה חוקית, בכך שהפר ביודעין במשך מספר חודשים הוראות של צו הרחקה ממנה, שניתן כחצי שנה קודם לכן על ידי בית משפט לבקשת סבתה, לשם הגנה עליה.
השופטים בראשות אב בית הדין השופט יחיאל ליפשיץ, השופטת גלית ציגלר והשופט שמואל מנדלבום שכתב את הכרעת הדין, ציינו כי לכל הפחות הוטל ספק סביר בטענות הפרקליטות. "בפני בית המשפט נדונים לא פעם המקרים הלא סבירים והפחות שכיחים בספקטרום ההתנהגות האנושית", העירו, "המקרה שלפנינו, בו 'הנחת המוצא' הייתה כי המנוחה והנאשם ניסו לאתר במשך שעות מקום לבצע הליך של קבורה, מדגיש זאת".
בהכרעת הדין הארוכה והמנומקת של 370 עמודים הם הפנו בין היתר לקשיים ראייתיים וכן לחוות דעת רפואית שהגיש עורך הדין יניב מנור המייצג את קצורה מטעם הסנגוריה הציבורית. בהתאם לחוות הדעת, קיימת אפשרות ולפיה מותה של המנוחה נגרם עקב תאונה על פי התרחיש הבא - נשימתה של המנוחה באמצעות הצינור גרמה לעלייה ברמת הפחמן הדו-חמצני בגופה, הכרתה התערפלה, וכתוצאה מכך היא שאפה בטעות חול וחצץ שחדרו לדרכי נשימתה וגרמו למותה.
עם זאת, הדגיש הרכב השופטים כי "אין בזיכויו של הנאשם מעבירת הרצח כדי להפחית מחומרת מעשיו ולשחררו לחלוטין מאחריות למותה של המנוחה". הם ציינו כי "מעשיו ומחדליו אפשרו את ביצוע ה'טקס' שהוביל למות המנוחה". הם גם דחו את בקשתו של הסנגור לשחרר את קצורה לחלופת מעצר, מיד עם הקראת הכרעת הדין וידונו בכך רק בעוד חודשיים.
זה לא ממש ניחם את משפחתה ומקורביה של יעל-ליטל המנוחה שישבו בספסלי הקהל כמו בכל אחד מעשרות הדיונים בארבע השנים מאז הטרגדיה. אחותה וסבתה פרצו בבכי למשמע הזיכוי וההסבר המדעי האפשרי שהעלה ספק אצל השופטים. "בטעות?", חזרה ומיררה בבכי האחות רות.
"ארבע שנים אני רציתי לראות שהוא מקבל מה שצריך, אבל היום המשפט היה לא צדק בשביל ליטל וקצורה לא מקבל מה שמגיע לו", אמרה לודמילה הסבתא שגידלה את שתי הבנות, "אין צדק בשביל ליטל שכבר ארבע שנים היא לא בחיים ואין צדק, אין צדק".
קצורה, גרוש ואב לשני ילדים בוגרים, הכיר את מלניק כשטופלה בראשית 2021 בבית החולים "מעלה כרמל" בטירת כרמל, בו עבד כאח. היא פיתחה רגשות רומנטיים כלפיו, יצרה עמו קשר למחרת שחרורה בתום האשפוז הארוך והשניים החלו להתרועע. סבא וסבתא שלה, אצלם גדלה, התנגדו לקשר החריג. לבקשת סבתה הוציא בית משפט כנגד קצורה צו הרחקה ממנה. היא אף הושמה על ידי גורמי הרווחה בהסכמתה בפנימית "עדן" בקיבוץ כרמיה, לאור היותה בסיכון, בין היתר על רקע הקשר עם קצורה.
אלא שיומיים לאחר מכן, בשעות הבוקר, כבר ניתנה לה חופשת סוף שבוע מהפנימייה והיא יצרה עמו קשר טלפוני וביקשה להגיע לביתו. חרף קיומו של הצו, הוא נעתר לבקשתה, והיא נסעה אליו במקום לחזור לבית סבתה. בעקבות דיווח של הסבתא על היעדרותה, הגיעו שוטרים לביתו של קצורה. משלא נענו לדפיקותיהם על הדלת הם עזבו את המקום. קצורה ומלניק עזבו את הדירה במטרה לחמוק מהשוטרים ואת שארית הלילה עשו בשיטוט ברחובות הקריות, וכהרגלם בחדשי הקשר האסור, בשיחות נפש.
האירוע הטראגי אירע כמה שעות אחר כך, בבוקר שבת ה-2 באוקטובר 2021. על פי כתב האישום שהגישה התובעת עורכת הדין מאיה חזן-דהאן, ראש צוות בפרקליטות מחוז חיפה, המגולל את הנסיבות הלא רגילות, יעל מלניק בת ה-17 נכנסה אל קבר שכרתה שעה קלה קודם לכן עם אדי קצורה, הכניסה צינור לפיה ואחזה בו בשתי ידיה, על מנת שתוכל לנשום. השעה היתה 08:22, ועל פי כתב האישום "לאחר הליך ממשי של שקילה", בו גיבש קצורה החלטה להמית אותה, ובכוונה לגרום למותה, הוא עשה זאת לאור יום, בשטח פתוח, הנצפה על ידי עשרות דירות במגדלי מגורים הסובבים אותו ושבמרפסותיהן בשעה זו נוהגים לשתות קפה של שבת בבוקר. הם אכן נצפו, מרחוק, על ידי כמה שכנים ועל ידי שומר אתר הבנייה שהתעניין בביקור החריג וטיפס לקומה הרביעית של בניין כדי לתצפת עליהם.
התביעה טענה כי בזירה החשופה לעין כל והנצפית כל כך, באמצעות את חפירה, כיסה אדי קצורה באופן מלא את גופה ואת פניה של הנערה בחול וחצץ בעודה בחיים, הוציא את הצינור מפיה, ובמשך מספר דקות מנע ממנה לנשום ולצאת מהקבר, ובכך גרם למותה. לאחר מכן עזב את המקום, הלך לביתו, הלך לישון והתעורר כמה שעות אחר כך כששוטרי תחנת זבולון נקשו על דלת הדירה אחרי דיווח של השומר העירני שאחרי שראה מה שראה הגיע לנקודה וגילה את הגופה טמונה-לא-טמונה בעפר הקבר המאולתר והרדוד.
החדשות המחרידות אודות "נערה שנקברה בחיים" טלטלו את המדינה. קצורה הובא כבר אותו ערב להארכת מעצר ראשונה. החקירה שהוטלה על היחידה המרכזית של מחוז חוף ארכה עד להגשת כתב אישום למעלה מ-60 יום, יותר מפי שניים מהניתן בדרך כלל. ראש צוות החקירה המיוחד רפ"ק תומר קסלסי (שאחרי החקירה הזו עזב את המשטרה ופנה לעריכת דין) שהיה נחוש להעמיד את קצורה לדין בגין רצח, כינה אותו "מקרה אחר, שונה, ראשוני לכל הנוגעים בדבר". נשיא בית המשפט המחוזי דאז, השופט ד"ר רון שפירא, הפך החלטה לשחרורו, ציין כי הוא "רואה דברים אחרת", וקבע כי "מדובר באדם בוגר המודע למצבה של קטינה הנותנת בו אמון ומשתף איתה פעולה באירוע שבסופו של דבר מוביל למוות".
ימים אחר כך הוגש כתב האישום החמור לבית המשפט המחוזי שבמקביל נעתר לתובעת חזן-דהאן והותיר את קצורה במעצר עד תום ההליכים ולמרות ששופט המעצרים השופט ניצן סילמן היה ראשון לזהות את "חולשת הראיות לכאורה להוכחת עבירת רצח בכוונה", הוא לא שיחרר אותו. ערר של הסנגוריה הציבורית לבית המשפט העליון נדחה על ידי הנשיא דהיום, השופט יצחק עמית.
"המלכה שלי מתה, ומאשימים אותי ברצח שלה", אמר אדי קצורה בראיון בלעדי לוואלה, מכלא צלמון. על קיום הריאיון הוא הושלך אחר כך לצינוק. אחר כך הועבר לכלא שאטה, בית סוהר ברמת בטחון מירבית. מהכלא, הוא נתן את גרסתו: "לא היה רצח", הדגיש שוב ושוב ואף שלל מניע, "יעל מלניק היא האהבה הגדולה של החיים שלי ומותה הוא הטרגדיה הגדולה של החיים שלי", אמר בראיון, "צוות החקירה בנה קונספציה, ונתנו לזה כותרת ודבקו בזה ולא מוכנים להודות שטעו. המשטרה עוד לפני שהאשימה אותי במשהו כבר עשתה מסיבת עיתונאים, הם אמרו שזה רצח אכזרי ושהרוצח נתפס. התקשורת שחוגגת על זה מאז יצרה בצידו השני של המסך מיליונים של אינקוויזיטורים והם הכניסו גם את המשפחה שלה לשנאה לא מוצדקת כלפיי. העניין פה הוא שלא היה רצח בכלל".
הסניגוריה הציבורית, בניגוד לסנטימנט בציבור, זיהתה כי מדובר במקרה שאין לו תקדים בארץ ואולי אף בעולם, והתייצבה בנחישות מהרגע הראשון להגנתו של אדוארד קצורה. עורך הדין אלון נשר, סגן הסניגורית הציבור המחוזית, היה מעורב אישית בשלב המעצר יחד עם הסניגור עורך הדין בוריס שרמן שבינתיים התמנה לכהונת שופט בית משפט השלום בחיפה ועורך הדין יניב מנור, ראש תחום ערעורים שרקם את קו ההגנה, חקר בספרות המקצועית, גייס מומחים בארץ ובעולם ונותר ללוות אותו בתיק. בתום שלב ההוכחות הוא נותר מאמין בחפותו של קצורה, ואף יותר מאי פעם.
ההגנה טוענת כי עם כל הכאב על אבדן חייה של הנערה הצעירה, אין מדובר ברצח אלא לכל היותר בתאונה מצערת שאף לה לא יכול היה קצורה לצפות שכן כגרסתו של קצורה, מלניק כשהיא במצב ישיבה, דחקה בו להותיר אותה במגרש וללכת הביתה כשתוכניתם היתה שהיא תיסע בגפה לבית הסבתא והסבא. על פי גרסת ההגנה, שהתקבלה כאפשרות שלא הופרכה, מותה נגרם מחנק לאחר ששאיפת פחמן דו חמצני דרך הקנה ששימש כשנורקל המאולתר הביאה לאיבוד הכרתה. ההגנה טענה לפגמים בחקירה, לזיהום הזירה, לכשלים באיסוף ראיות בשטח וכי לא רק שהראיות נסיבתיות - גם אין מניע.
"מדובר בטרגדיה קשה וכואבת, אך חשוב להדגיש כי לאדוארד לא הייתה כל כוונה לגרום למותה של יעל", מסר הסנגור, עורך הדין יניב מנור, "אדוארד כואב את מותה הטראגי. לאורך כל הדרך טענו לחפותו מעבירת הרצח והצגנו ראיות פורנזיות שחיזקו את עמדתנו. אנו מברכים ומודים על החלטת בית המשפט לקבל את טענותינו ולזכות את אדוארד מעבירת הרצח בנסיבות מחמירות אחרי ארבע שנות מאבק".
גזר הדין יינתן רק לאחר שבחודש דצמבר ישמעו הטיעונים לעונש.
עורכת הדין סא"ל (מיל.) אפרת נחמני-בר, המלווה את משפחת מלניק עם עורכת הדין אל"מ (מיל.) שרון זגגי פנחס, התובעת הצבאית הראשית לשעבר, ביקרה את הכרעת הדין של הרכב השופטים: "יש כאן בלבול טראגי בין המושג 'ספק סביר' למושג 'ספק כלשהו'. מה שהיה חסר לנו זה מתן משקל מכריע, מהדהד לעובדה שמדובר בנאשם ששיקר שוב ושוב לשאלה מה הוא עשה שם, מה הוא חשב שהוא עושה, למה הוא התקשר מיד לחברה שלו לשעבר אחר כך, למה הוא לא בדק מה שלומה. כל הדברים האלה היו צריכים להוביל למסקנה שהספק שנוצר מכל מיני תרחישים תיאורטיים על תקלת נשימה עצמית הוא לא ספק סביר. המשקל הזה לא ניתן ולטעמנו זה מצדיק ערעור".
"אנחנו נבקש מהפרקליטות לערער", עורכת הדין הוסיפה. "לכל הפחות הייתה צריכה להיות כאן עבירה של המתה בקלות דעת. הוא היה פזיז לגבי האפשרות שהוא משאיר מישהי כל כך מורכבת, אחרי לילה שלם, אחרי שיש לו התקף קנאה כלפיה, אחרי שיש לו מניע כלפיה ומשקר ולא משתף פעולה. זה נראה כמו ברוז. זה הולך כמו ברוז. הוא לא נתן לזה הסבר. ואין פה ספק סביר. כך לטעמינו. לא כל ספק הוא ספק סביר. ואנחנו מקווים שהפרקליטות תערער ושצדק יעשה על מלא בערכאת הערעור".
התובעת מאיה חזן דהאן, מנהלת מחלקה בפרקליטות מחוז חיפה, בהתייחסותה להכרעת הדין המזכה את קצורה מהעבירה החמורה בספר החוקים, הדגישה בדבריה כי "בית המשפט קבע שאין בזיכוי הזה כדי להפחית מאחריותו למותה ומחומרת מעשיו". היא אמרה כי "חשוב לציין שכתב האישום בתיק הזה הוגש לאחר חקירה מקיפה, מורכבת וממושכת, שלוותה על ידי פרקליטות המחוז ולאחר שחומר הראיות נבחן ביסודיות".
מה הלאה? "אנחנו מחזיקים היום את ידה של משפחת מלניק ואנחנו בימים הקרובים נלמד את הכרעת הדין ואת הנימוקים שעומדים בבסיסה ונשקול את עמדתנו ביחס להגשת ערעור".