המזכירה

בקזינו של עולם הקולנוע האמריקאי תוכלו למצוא את המהמרים הכבדים בדמותם של סרטי האולפנים ההוליוודיים, עם תקציבי ענק וקידום מכירות גרנדיוזי. בשולחנות הקטנים יותר יושבים סרטי הקולנוע העצמאי, הם מהמרים בסכומים קטנים, אבל גם הם מדי פעם יכולים לזכות בכל הקופה.

הקולנוע האמריקאי העצמאי מרשה לעצמו לטפל בנושאים שלא היו עוברים קריאה ראשונה ברוב האולפנים ההוליוודיים. תודה לאל על חופש ביטוי והפלורליזם שאמריקה מתגאה בו כל כך. "המזכירה" היא בעצם קומדיה רומנטית, רק שהרגעים הקומיים מאוד שחורים, והרומנטיקה מעוותת משהו על פי נורמות הוליוודיות קלאסיות.

מגי גילנהל היא אולי הדבר הכי מרענן בקולנוע האמריקאי של השנה שעברה. כאן היא משחקת את לי הולוויי, צעירה שהשתחררה ממוסד לחולי נפש בו היתה מאושפזת לאחר שנהגה לחתוך את עצמה במשך שנים ובאופן שיטתי. לי חוזרת אל חיי המשפחה הפלסטיים של המעמד הבינוני של אמריקה, אל אבא אלכוהוליסט ואמא נוירוטית שמחייכת על מנת להסתיר כאב.

בניסיון להתאים את עצמה לאורח החיים המנוון של העולם מסביבה, איתו היא אינה יכולה לתקשר, לי מוצאת עבודה במשרדו של אי אדוארד גריי (ג'יימס ספיידר, כוכב העל של סרטי האינדי), עורך דין אקסצנטרי ונוירוטי. לי חולקת איתו מערכת יחסים סאדו-מזוכיסטית ומאוד תראפויטית עבורה, בבחינת "לכל סיר יש מכסה". היא רואה בו את הדבר האמיתי היחיד בחיים מזויפים, והוא רואה בה מישהי שלידה הוא אינו צריך להתבייש בסטיות שלו. בעולם בו נורמות מכתיבות את סדר היום, שידוך בין דום לסאבית הוא שידוך מגן עדן.

בראיון המצורף לדי.וי.די, אומר הבמאי סטיבן שיינברג כי הוא מאמין שאנשים יזכרו את הסרט בתור "הסרט ההוא, שבו ג'יימס ספיידר נותן לבחורה ההיא מכות בתחת". אבל בסרט יש הרבה יותר מזה. חוץ מהאלמנט הסאדו-מזוכיסטי שמשמש רק כמטאפורה לצורך, שיינברג יצר סיפור אהבה שיכור וקומדיית מערכות יחסים שונה מאוד שקשה להישאר אדיש אליה.

הדי.וי.די עני למדי. כנראה עוד לא הגיע זמנם של סרטי אינדי, מוצלחים ככל שיהיו, לקבל טיפול הולם בתחום הקולנוע הביתי. אחרי הכל, זהו לא מייג'ור הוליוודי שיכניס מיליונים, אז אין מה להשקיע בו יותר מדי. בכל זאת צורפו לדיסק ראיונות עם שיינברג, גילנהל (אוי כמה שהיא לבבית) וספיידר (שמתגלה כמרואיין עילג משהו).

לא כולם מסתדרים עם סטיות מהנורמה, סיפור אהבה או לא סיפור אהבה. יש כאלה שתחביביה של המזכירה יהיו קצת בעייתיים עבורם כאלה שמוטב להם שיישארו עם מג ריאן וטום הנקס. המרקיז דה סאד כתב פעם: "אל תגידו שזה סוטה, תגידו שזה לא לטעמכם". זה יכול להיות סרט שיהיה לכם מתוק מאוד או ממש חסר טעם. לא תדעו אם לא תטעמו.