עם תחילת המערכה וההתקפות על העורף הישראלי באמצעות טילים וכלי טיס לא מאוישים, הרחיבו באמ"ן את פעילות איסוף המודיעין נגד הח'ותים והרחיבו את בנק המטרות. גורם המצוי בפעילות, אמר כי "לקח זמן להרים את התהליך. גם חטיבת ההפעלה של אמ"ן הגיבה באיטיות לא אופיינית".
בנק המטרות גדל והתחלק לשתי משפחות עיקריות: כלכליות - כמו נמלים ומאגרי נפט, וצבאיות - כמו מפקדות, מחסני נשק, אתרי ייצור, בסיסים וחמ"לים. תחילת המערכה כללה תקיפות אוויריות שהוגדרו כפורצי מעטפת מבצעית מבחינת היכולות של צה"ל, ונרשמו הצלחות. לפי מקורות, היו תקיפות עמומות שעד היום בישראל לא לקחו עליהן אחריות. אחרי התקיפות האוויריות הצטרפו אל המערכה גם כוחות חיל הים, חרף הטווח הגדול מחופי ישראל.
בהתאם להערכות המצב באמ"ן, התקיפות הסבו נזק גדול מאוד לממשלת ח'ותים ברמה של יכולת לספק רק 60% מהצרכים של האוכלוסייה - והתהליך הגביר את הלחץ של האזרחים על הממשלה. גורם המצוי בפרטים אמר כי "סוגיה זו התגלתה כבטן רכה עבור הח'ותים".
לצד התקיפות והניסיונות לבצע סיכולים ממוקדים נגד בכירי הממשל החו'תי והצבא, סביר שהחלה להיווצר תחושת ניצודות בקרבם. חרף זאת, יצא צה"ל למתקפה על הח'ותים פחות מ-24 שעות מהתקיפה על העיר אילת, לאור יום, ונגד מטרות צבאיות. מתקפה שגבתה את חייהם של יותר מ-50 חיילים חו'תים.
במערכת הביטחון מעריכים כי מדובר במערכה מתמשכת שבשלב זה הח'ותים מוגדרים כזירה משנית. אך בדומה לזירה הצפונית אותה הגדיר הדרג המדיני כזירה משנית עד נוצרו הזדמנויות מבצעיות כמו נגד חיזבאללה, כך גם ניתן להעריך שזה עניין של זמן שתימן תהפוך לזירה עיקרית. זאת, עד כדי רמה של מבצע רחב היקף, מתמשך ואינטנסיבי באיכות של מבצע עם כלביא. בשלב הזה במערכת הביטחון שבעי רצון מהלחץ בו מצוי הממשל החות'י, ובמקביל נערכים לתקיפות נוספות. זאת, בצל ההערכות לפיהן החות'ים ימשיכו לשגר טילים וכלי טיס בלתי מאוישים.