8 בני אדם נהרגו בתאונות דרכים במהלך החג, נתון שמצטרף ל-344 הרוגים בכבישי ישראל מתחילת השנה, בהם 26 ילדים. לצד המספרים הקשים, בבתי המשפט ממשיכים להישמע תירוצים שחוזרים על עצמם: נהגים המנסים להסביר את מעשיהם, לעיתים בתירוצים קלישאתיים, שבמקום להקל עליהם רק מחמירים את מצבם.
"לא ראיתי את הרמזור", "רק שלחתי הודעה קצרה", "חשבתי שאספיק לפני שהרכב יעבור", או "הילד היה חגור, כנראה החגורה לא עבדה", אלו רק חלק מהנימוקים שמובאים שוב ושוב בפני שופטי התעבורה.
עו"ד זמיר עזריה, מומחה לדיני תעבורה, מזהיר: "בית המשפט לא מקבל תירוצים אלא בוחן את רמת הזהירות של הנהג. כשנהג מודה שכתב הודעה בזמן נסיעה הוא למעשה הודה בעבירה. גם אמירה כמו 'לא ראיתי את הרמזור' נחשבת כהודאה ברשלנות. במקום לנסות להצדיק את עצמם, נהגים לעיתים רק מספקים ראיה נגדם".
לדבריו, נהיגה בשכרות היא העבירה החמורה ביותר: "החוק קובע מינימום פסילה של 24 חודשים ועונשים נלווים. גם אדם ללא עבר, שמודה בנהיגה בשכרות, צפוי כמעט אוטומטית לפסילה לשנתיים. במקרה של עבירה חוזרת הענישה מחמירה משמעותית וכוללת מאסר בפועל או בעבודות שירות ופסילה ממושכת יותר".
הנתונים היבשים מחזקים את חומרת המצב: באוגוסט האחרון נהרגו 38 בני אדם ב-35 תאונות קטלניות זינוק של 35% לעומת השנה שעברה. בסך הכול נפגעו באותו חודש 962 בני אדם. המאזן השנתי צפוי להסתיים ביותר מהרוג אחד ביום, מה שמעמיד את ישראל על מסלול לשיא שלילי.
עו"ד עזריה מסביר כי גם האקלים הציבורי משפיע על השופטים: "כשיש גל של תאונות קטלניות, גם השופט, שהוא קודם כול בן אדם, מושפע מהנתונים הקשים והענישה נוטה להיות מחמירה יותר".
לדבריו, התירוצים הנפוצים כוללים "המעורב השני נסע מהר מדי", "הוא הגיע בהפתעה", "לא נתן לי זכות קדימה", או בעקיפות "הוא לא נתן לי להשלים את העקיפה". במקרים מסוימים, כאשר מתעורר ספק אמיתי, בית המשפט יכול אף להקל בסעיף האישום או לזכות. אולם ברוב המקרים, התוצאה היא פסילה: "על אי מתן זכות קדימה יש פסילה של שלושה חודשים לפחות, גם אם לא נגרמה חבלה של ממש. עם זאת, עבר נקי יכול לסייע בהסדר מקל מול התביעה".
כך למשל, הוא מתאר תיק שבו ייצג נהגת מקרית אונו שפגעה בהולכת רגל במעבר חצייה. "השופטת שטרן הסתפקה ב-14 ימי פסילה בלבד בשל ותק נהיגה של כמעט 40 שנה והיעדר עבר תעבורתי. הנפגעת לא נפצעה פציעה קשה, מה שהשפיע על חומרת הענישה".
במקרה אחר, בראש העין, נהג דרס בשוגג את בן אחיו בן ה-5 בעת שחנה בחצר הבית. "מדובר בטרגדיה קשה. בבקשה חריגה הצגתי כי הילד היה נמוך מהבאג של הרכב ולכן לא ניתן היה לראותו. השופט קיבל את עמדתנו וביטל את הפסילה", סיפר.
עזריה מדגיש כי במקרה של תאונה קטלנית, גם אם הנהג לא אשם במאת האחוזים, רישיונו יישלל באופן מנהלי לשלושה חודשים. "הכלל המשפטי ברור כל אדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו. גם הולך רגל שהתפרץ לכביש שלא במעבר חצייה נלקח בחשבון".
הוא מסכם: "הטעויות הנפוצות של נהגים הן הודאות פזיזות בניסיון להצטדק. אם אתה אומר לשוטר 'נסעתי לאט', בבית המשפט יאמרו לך: 'אז למה לא בלמת בזמן?'. דווקא הטענה הזו עלולה להוביל להרשעה. ההמלצה שלי להישאר רגועים, לא למהר להודות, ולהתייעץ מייד עם עורך דין ובוחן תנועה מוסמך. לפעמים הנתונים עצמם יוכיחו שהנהג לא אשם".