בעיתונות הערבית מתפרסמים בימים אלה ראיונות עם ערבים ממדינות שונות שהתנדבו להילחם נגד כוחות הקואליציה בעיראק, ושבו לארצותיהם בעקבות נפילת המשטר. מכון המחקר "ממרי" מפרסם את העדויות מדיווחי העתונות הערבית.
ח.ע, מתנדב תימני שחזר לצנעא מעיראק דרך דמשק אמר ל"אל-חיאת": "בגדד לא נפלה; היא נמסרה לידי הכוחות הפולשים בפעולה מעוררת תדהמה. בשעה שאנו לחמנו כקבוצות בשכונותיה של בגדד, ביקשו מאיתנו העיראקים לעזוב את השוחות, להשליך את הנשק ולחזור למקומות מהם באנו. המשימה שלנו היתה לשרוד בחיים מתוך תקווה לחזור למולדתנו, לאחר שחשנו שהישארותנו בעיראק הפכה לנטל כבד על העיראקים המתמוטטים מול גייסות הפולשים.
עזבתי יחד עם קבוצה של תימנים את צנעא כשבוע לפני המלחמה. היינו חמישה אנשים, וסיכמנו להתנדב לג'יהאד כדי להגן על עיראק ועל האומה הערבית והאסלאמית. במטוס, התוודענו לארבעה אנשים אחרים שנסעו לאותה המטרה. לאחר מסע לילי במכונית, הגענו בבוקר לבגדד. נסענו למלון 'אל-סדיר' שם קבלו את פני המתנדבים הערבים בכירים עיראקים. מייד נשלחנו למקום בקרבת בגדד כדי להתאמן בשימוש בנשק.
היו שם מאות מתנדבים ערבים סורים, מרוקאים, אלג'יראים, פלסטינים, לובים, ירדנים, מצרים, מהאמירויות, וממדינות ערביות נוספות, שלא הספקתי להכיר. האימונים במחנה לא היו טובים ולא מאורגנים, למרות שהבכירים העיראקים קיבלו אותנו בסבר פנים יפות. לאחר יומיים, קבלנו נשק, תחמושת ורימונים. חילקו אותנו לקבוצות בשכונות שבפאתי בגדד, אל-כות, ואזורי הצפון בכביש למוסול. אלא שמרבית הקבוצות שלנו הוצבו מסביב לבגדד במתרסים ובשוחות שהוכנו עבורנו מראש.
העיראקים אמרו לנו שקיים צפי לפעולת הנחתה אמריקאית באזורים אלה ועלינו להילחם בהם. הם אמרו לנו: 'אנו נפגיז אותם, נבקיע פרצות בשורותיהם, ונכין עבורכם את הדרך".
"חשנו שאנו לבד במערכה"
מתנדב אחר, ס.א.ע, סיפר: "הפצצות המטוסים והטילים על בגדד היו כבדות. לא דמיינו את האינטנסיביות ואת ההרס האלה. ארבעה ימים לפני נפילת בגדד, התחלנו לחוש שהתותחים העיראקים, מטולי הקטיושה, טילי הקרקע-אוויר, ואפילו הטנקים שהוצבו מתחת לעצים ובכניסות לשכונות המגורים שעל גדת החידקל, יורים באיטיות רבה וללא כל יעילות. לשווא, ניסינו להדוף את הפולשים עם הנשק הקל שברשותנו".
מתנדב תימני אחר, ס.מ.נ, סיפר: "העיראקים לחמו בחירוף נפש בקרב על שדה התעופה של סדאם. האמריקאים נעו תחת מטרייה אווירית של מטוסי קרב, מסוקים, והפצצה קשה בטילים ופצצות ענקיות. זה היה מחזה הלקוח מהגהנום. מאות עיראקים ומתנדבים ערבים מתו מות קדושים. לאחר מכן, נישבו מאות לאחר שהתחמושת שלהם אזלה והטנקים האמריקאים צרו עליהם. הצלפים היו יורים על כל עיראקי שהיסס להסיר את בגדיו ולא ציית מילה במילה להוראות הכניעה שניתנו בשפה האנגלית".
המתנדב התימני, נ.א. הוסיף: "בבוקר יום שלישי (8 באפריל) הייתי יחד עם קבוצה של מתנדבים ערבים בשכונת אלאעט'מיה. היינו חמישה וההפצצות האמריקאיות סביבנו ובקרבתנו היו קשות. איש מהמתאמים העיראקים לא בא אלינו. חשנו שאנו לבדנו במערכה ושבעליה (העיראקים) נטשו אותה. חיכינו שעות. הדבר היחיד שעניין אותנו זה להגן על עצמנו.
"בלילה, נעלמה ההתנגדות העיראקית והרחובות התרוקנו מכל נוכחות צבאית או ביטחונית. הטנקים והכלים ננטשו בעמדותיהם על כל ציוד הקרב שבהם והשתרר שקט, כאילו המלחמה הסתיימה והעיר התרוקנה מתושביה. כשעלה השחר של יום רביעי, פגשנו כמה תושבים אחוזי תדהמה. אחד מהם צעק לנו: 'הם נכנסו לבגדד והרגו את סדאם. הם הרסו את הצבא שלו והם בדרכם אליכם'".
אחד המתנדבים מלוב, טארק, אמר שהמצב בעיראק מידרדר מאוד עם התפשטות הביזה, ללא התערבותו של איש, לנגד עיני הכוחות האמריקאית "שנראה שהדבר היחידי שמעניין אותם זה להבטיח את שדות הנפט מבלי להתעניין בשמירה על התשתית בעיראק".