בסיפור הילדים המוכר, לוקח פיטר פן את וונדי הרחק הרחק אל 'ארץ לעולם לא', שם קורים דברים דימיוניים ובלתי אפשריים. עם קצת דימיון מפותח וקישור מאולץ אפשר לקבוע שמחנה 'תבץ' הוא סוג של 'ארץ לעולם לא' של העולם החרדי.
אי שם הרחק הרחק מבני ברק וירושלים, קורים דברים מהאגדות. הרשי, חסיד בלונדיני, עם 11 אחים ואחיות, בעל פאות מסולסלות ומבטא יידשאי כבד, לובש אפוד, נשק, כפפות שחורות עם ווסאח של לוחמי סיירות וצועק "אש, אש, אש!!" או "הסתער!".
אי שם, הרחק הרחק במחנה תבץ, מוישי פישר, אברך ליטאי מבית שמש, אב לשישה ילדים, נמצא בעיצומו של קורס מ"כים, ועושה הכל כדי להיות המפקד של מחזור הגיוס החרדי הבא שיבוא לחטיבת החשמונאים.
הצטרפנו אליהם לתרגיל המדמה הסתערות ולוחמה בשטח בנוי. חלקם כבר היו בעזה, חלקם חוזרים לשם בקרוב.
מראה של בסיס חרדי, עמוס בחורים חרדים עם זקנים, כיפות שחורות ופאות מסולסלות הוא מראה מהאגדות. הוא ממלא את הלב, מעניק אופטימיות ובעיקר מוכיח שזה אפשרי - אפשר להיות חייל חרדי. הצבא התעשת, עזב את הרצון ל'כור ההיתוך', והקים מקום שסותר אחת ולתמיד את טענת "אי אפשר להיכנס לצבא חרדי ולצאת חרדי".
הרשי בן 24, גר בירושלים בדירה של חיילים חרדים בודדים, הוא הרביעי מתוך 12 ילדים, ומשתדל לבוא לבקר מדי פעם את ההורים "אבל בלי סממנים של הצבא".
זה קשה להם?
"זה מאתגר אותם. הם רוצים שאני אבוא, אבל בלי הנשק ובלי הדברים של הצבא". הרשי מדבר על השירות הצבאי עם ברק בעיניים של תלמיד ישיבה שפיצח סוגיה, "אני בתחושה של שליחות ואתגר גדול, אני לא מכיר את כל הצבא אבל מהניסיון שלי חד משמעית אפשר להיות חרדי בחשמונאים. אתה מקבל את כל המעטפת מבחינה דתית, זה לא פחות מישיבה, יש זמני תפילות כמו שצריך, אומרים סליחות, שעות לימוד, שיעורי תורה. לכל פלוגה יש רב. מבחינת כשרות אני הכי רגוע בעולם, מדי פעם בימי חמישי יש אפילו צ'ולנט, סיר ענק במרכז הפלוגה, תור כמו בצ'ולנטריה בישיבה. בשבתות יש אווירה מיוחדת, כולם לובשים בגדי שבת, כל אחד לפי המנהג שלו. יש כאלה עם קאפטה, שטריימל, בקיצ'ס, עניבה ופראק, כולם ביחד בבית הכנסת באווירת שבת, שרים 'לכה דודי' של קרליבך, זה כמו בישיבה".
מה הדיון הציבורי על חוק הגיוס עושה לכם?
"לי זה מאוד כואב, אני חושב ומאמין שלומדי התורה צריכים ללמוד תורה, מי שלא לומד צריך למצוא לו את הדרך להתגייס. השיח יותר קשה, אני כן יודע שחייל שנכנס לפה חרדי יוצא חרדי לא פחות. אולי אפילו יותר".
משה פישר, בן 34 מבית שמש, נשוי פלוס שישה, התגייס אחרי 7 באוקטובר. "הייתי אברך, ישבתי ב'כולל' ולמדתי, אבל הרגשתי שאני חייב לעשות משהו. אתה רואה אנשים נלחמים, נהרגים, הנטל נופל על כל עם ישראל והרגשתי שאני חייב להיות חלק. לשמחתי אשתי מאוד תומכת למרות שזה לא קל בכלל עם שישה ילדים בבית, יש לה רוח גדולה וחזקה והיא מבינה את החשיבות והצורך. היא לקחה על עצמה עול מטורף, היא הלוחמת האמיתית".
על קורס המ"כים הוא מדבר עם ניצוץ בעיניים. "לא האמנתי שאגיע לזה, הולך מעולה ברוך השם, אווירה מיוחדת, מקום מדהים, זכות גדולה שאולי אזכה לפקד על חבר'ה שבאים לחטיבה. זה לבנות קומה חדשה ברוח של עם ישראל".
ואיך המשפחה מגיבה?
"זה מורכב, אני חוזר הביתה ומחליף את המדים. זה נחשב סוג של פרובוקציה להסתובב עם מדים בשכונה חרדית. קורה שצועקים ברחוב, אני לא מתרגש מזה". גם פישר מסכים שניתן להיות חרדי על מלא ובו זמנית להיות גם לוחם על מלא. "הנה, זה קורה עכשיו בחטיבה הזאת, אפשר להיות חרדי ולהישאר חרדי. אנחנו צריכים להוכיח את עצמנו, לתת את כל כולנו. זה מקום שמתעלים בו רוחנית, נכנסים חרדים ויוצאים יותר חרדים ממה שהיו, אני מרגיש שאני מתחזק פה מאוד".
גם לדברי פישר האווירה סביב סוגיית הגיוס לא מסייעת להעלות את מספר המתגייסים. "כשאתה מסתובב ברחוב אתה קולט שיש עוד חרדים שיכולים להתגייס, שהם לא מוצאים את המקום שלהם בבית המדרש, אבל לצערי האווירה מקשה על זה. הפתרון הוא לעבוד בשקט, לעבוד חזק ולהוכיח את עצמנו".
מג"ד החשמונאים הוא סא"ל עמרם חיון, לוחם עז שהיה סמח"ט דרומית בעזה. בחור חסון עם זקן עבות, כריזמה מתפרצת ושפה ציורית. "קורס מ"כים לחרדים זה אירוע מעניין. איך נראית מנהיגות חרדית? איך מייצרים מ"כ חרדי ירא שמיים שיודע להניע את האנשים נכון, מתוך יראת שמיים, מתוך שיח תורני? את זה אנחנו בונים עכשיו".
יש הבדל בין מ"כים חרדי ללא חרדי?
"כן. האומנות שכוללת מנהיגות והובלה דומה, מ"כ חרדי צריך להוביל נוער חרדי, עם תפיסות וגישות מסוימות להילחם מתוך שליחות. המ"כ החרדי בא מתוך עולם הלימוד. הוא יכול ללמוד נורא מהר. יש לנו חבר'ה מסיירות שבאים לעשות הכשרות ואומרים שמה שהם למדו בשבוע - פה לומדים ביומיים. למ"כ החרדי יש יכולת חקר ולמידה גבוהים מאוד".
למרות ההצלחה של אנשי החטיבה להרים בסיס חרדי מלא-מלא, מספרי המתגייסים לא עולים. לאחרונה דיווח נציג צה"ל בוועדת חוץ וביטחון כי בשנת 2024 התגייסו 2,940 חרדים לצה"ל. אמנם מדובר בעלייה משנים קודמות, אז עמדו המספרים על כ-1,800 מתגייסים בשנה, אך הנתון עדיין רחוק מהיעד שהוצב לשנת 2024 - 4,800 מתגייסים, ורחוק מאד מהצורך של צה"ל באלפי לוחמים נוספים.
לדברי מג"ד החשמונאים המספרים הם לא האירוע המשמעותי בשלב הזה. "להסתכל על הכמות זה לא רציני, אני מסתכל על האיכות והאיכות גבוהה, מקצועית ואנושית. אנחנו מקבלים נוער חרדי איכותי מאד ואנחנו בונים אמון עם הציבור החרדי, וזה לוקח זמן. לוקח לפחות חמש שנים לבנות אמון עם החברה החרדית שיראו שיש פה ארגון שגם מאוד רוצה את החרדים, וגם מאפשר להיכנס חרדי ולצאת חרדי. חמש שנים זה מינימום לבניית אמון".
מה עושה השיח הציבורי לחטיבה?
"אנחנו משתדלים לא להתייחס לזה, משתדלים לא להיגרר לשיח הבועט והמפלג הזה. צריך להבין, אנחנו הולכים להילחם בחזית ואי אפשר לצאת למשימה כזאת עמוקה וחשובה מתוך כפיה, אם מישהו עומד מאחוריך עם רובה או סנקציות זה מייצר שיח לא נכון. אי אפשר לדחוק אנשים לעשות שליחות".
מה צריך לעשות כדי להביא עוד חיילים?
"להמשיך במשימה של חשמונאים, להמשיך לבנות אמון, להיות חטיבה חרדית עם כל המשמעויות הכרוכות בזה, שמביאה ללוחם החרדי את כל התנאים שהוא צריך. אם זה יימשך ככה כמו היום זאת תהיה אחת מהיחידות המובילות בצבא".
יש ניואנסים חרדיים ששמורים רק לחשמונאים?
"היה חייל שדיבר בצורה לא נקיה, קיבל אזהרה ולאחר מכן הורחק. פה לא מדברים בשפה לא נקיה. חיילים מגיעים רק עם סמארטפון מסונן ומפוקח. מ"כ בטירונות עושה חברותא עם חייל".
מה אוכלים בשבת?
"יש צ'ולנט וסחינה, יש דגים, גפילטע וחריימה, קיגל וגם קומפוט מדי פעם".
סמל ש' - החייל שניטרל את המחבלים בפיגוע בירושלים
בבסיס אנחנו פוגשים גם את סמל ש', שהיה שותף לנטרול של המחבלים מהפיגוע בקשה בירושלים שבו נרצחו שישה אנשים.
אתה מעכל?
"כן, יום אחרי כבר חזרתי לכאן לבסיס להמשיך להכשיר את החרדים ללחימה, צה"ל זו מכונה משומנת שאי אפשר לעצור".
יכול לשחזר את מה שקרה בפיגוע?
"עמדתי בצומת ושמעתי יריות, אנשים התחילו לברוח והיו צעקות 'פיגוע'. הייתי בצד השני של התחנה והתחלתי לנוע נגד הזרם. זיהיתי את המחבלים לפי נשק הקרלו, שלא מזוהה עם אוכלוסיה אזרחית יהודית. היו שם עוד אנשים עם נשק וחיסלנו איתם בעוד התקרבות קטנה".
מה קורה בשניות שלאחר מכן?
"אני בודק שהנשק במצב תקין, שלא יהיה פליטת כדור, מטפל בפצועים, מה שאפשר. מוציא את הטלפון ואמא שלי באיזשהי נבואה מתקשרת אליי. אמרתי 'אני בפיגוע, חיסלתי שני מחבלים אני מאמין שאתעכב במשימות שהיו לי לעשות באותו היום. שלחתי הודעה לארוסתי שהכל בסדר, שאתעכב והלכתי למשטרה לעדכן וזהו".
ואיך אתה היום?
"לצערי הייתי כבר בפיגועים קשים, במסגרת של מד"א יצאנו לכמה פיגועים. הייתי בזירות פיגועים ביישוב עלי, אני קצת מתורגל. עד כמה שאפשר, הכל בסדר".