ראש השנה הראשון שלי: סיפורם של העולים החדשים שחוגגים חג ראשון בישראל

אלפי עולים חדשים יקבלו את פני השנה החדשה בישראל. צעירים ומבוגרים, יחידים ומשפחות - כולם בחרו לפתוח כאן פרק חדש בחייהם. חגי תשרי הקרובים הם לא רק תאריכים בלוח השנה אלא חוויה סמלית של התחדשות, חיבור ושייכות. עבור רבים מהם זהו ראש השנה הראשון בארץ, והחוויה מקבלת משמעות כפולה ולכולם יש חלום ציוני אחד ומשותף.

ג'ונתן ומרים אנגלר הגיעו באחרונה ממרילנד לישראל. החג הקרוב יהיה עבורם הפעם הראשונה שבה יחגגו את ראש השנה עם כל המשפחה בארץ. "זו לא רק התחלה חדשה", אומר ג'ונתן, "זה גם סגירת מעגל".

ההחלטה לעלות לישראל התגבשה לאורך שנים. אביו של ג'ונתן גדל בארץ, ומשפחתה של מרים מתגוררת כאן כבר עשרות שנים. ילדיהם חיו תמיד עם תחושת זיקה חזקה לישראל - למדו בבתי ספר יהודיים, ביקרו כאן בקיץ, והיה ברור שיום אחד גם ההורים יצטרפו.

הבן הבכור כבר עלה לפני ארבע שנים, התגייס כלוחם בעזה, וההורים מצאו עצמם טסים הלוך ושוב כדי ללוות אותו. "כשהבן שלך לוחם בשטח, אתה לא יכול להישאר אדיש", מספר ג'ונתן. "כל פעם שהוא חזר בריא, זה היה נס קטן". לאחרונה הצטרפו גם התאומים בני ה־18, שהחלו מכינות קדם־צבאיות. עבור ההורים זה היה רגע ההכרעה. "זה היה הזמן הנכון", אומר ג'ונתן. "אחרי שהילדים סיימו את הלימודים, ובצל המלחמה האחרונה, כבר לא יכולנו להמשיך לחיות רחוק".

כעת הם מתארגנים לחיים חדשים בתל אביב. הבנים עסוקים במכינות, והבן הקטן לומד עברית באולפן. מרים מחפשת עבודה כמנהלת פרויקטים, וג'ונתן, שעבד שנים כעורך דין, מתכנן לעבור להוראה. "לא שירתתי בצבא", הוא אומר, "אבל הוראה זו שליחות לא פחות חשובה. זו הדרך שלי לתרום". העלייה נעשתה בעזרת ארגון "נפש בנפש" ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל וג'ואיש נשיונל פאנד ארה"ב.

טליה ויעקב בורנשטיין, הורים לשלושה ילדים בני 7, 3 ושנתיים, עלו הקיץ מפלורידה. אחיה של טליה הקדים אותם בקיץ 2023, חודש בלבד לפני ה־7 באוקטובר - וכעת שתי המשפחות גרות זו לצד זו ברעננה. "לא רצינו לחיות עם ה'מה אם'," מספרת טליה. "מה אם היינו עולים? מה אם לא העזנו? בסוף החלטנו שזה הרגע הנכון, בעיקר בשביל הילדים".

בעלה יעקב, פסיכולוג, ממשיך לעבוד עם לקוחות אמריקאים דרך טלרפואה, ומתכנן להקים קליניקה גם בישראל. למרות שהילדים עדיין קטנים, הם מתחילים להתרגל למציאות החדשה. "כשאני רואה אותם שמחים," אומרת טליה, "אני יודעת שעשינו את הצעד הנכון".

סיפורם של הבורנשטיינים שזור במורשת משפחתית. סבא־רבא של טליה, בנקאי מווינה ערב השואה, מכר את רכושו והשקיע את כספו ברכישת קרקע חקלאית ברעננה. לימים הפכה הקרקע למתחם האוניברסיטה הפתוחה. כיום מתגוררים טליה ואחיה בדירות שנבנו על אותה אדמה. "זו סגירת מעגל מרגשת", היא אומרת.

טליה מתארת את המעבר מפלורידה כחציית גבול בין קהילה "מלאכותית" לקהילה טבעית. "בארה"ב אתה מנסה לבנות קהילה סביבך. כאן, הקהילה פשוט קיימת, והיא מחבקת אותך. במיוחד בתקופת החגים אתה יוצא לרחוב, שומע שופרות, רואה רימונים, וזה מורגש באוויר. אנחנו מאוד מתרגשים לחגוג את ראש השנה שלנו בישראל ובטוחים שהוא יהיה מיוחד במינו".

דוד וברברה לרנר עלו השבוע מלונדון לירושלים, ובכך הגשימו חלום ישן שנדחה שוב ושוב. דוד נזכר: "ב־1967, חודש אחרי מלחמת ששת הימים, ביקרתי כאן והבטחתי לעצמי שאחיה בישראל. אבל החיים התערבו. הילדים, ההורים שלנו, אחר כך הנכדה החדשה, תמיד היו סיבות טובות לדחות", אמר. לפני 14 חודשים, ביציאה מישראל אחרי ביקור, פנתה ברברה לבעלה ושאלה: "למה אנחנו שוב עוזבים?". ההחלטה התקבלה תוך עשר שניות - אחרי 37 שנים של דחיות. "אם היינו עוצרים לחשוב על זה, היינו מוצאים עוד סיבות טובות להישאר באנגליה", אומר דוד.

"העצה שלי למי ששוקל עלייה - אל תחשבו יותר מדי. פשוט תקשיבו ללב", הוסיף. הם מודים שהמעבר לא היה קל. למכור את הבית בלונדון, להיפרד מהמשפחה, להתמודד עם ביורוקרטיה ועם נהגים ישראלים. "אבל האמת? הכול היה הרבה יותר חלק ממה שציפינו. אנחנו מרגישים רצויים בכל מקום." השנה הם יחגגו את חגי תשרי בביתם החדש בירושלים, מוקפים חברים חדשים וישנים. בעיניים נוצצות אומר דוד: "מה לא היו נותנים סבי וסבתי למען הזכות לחיות בירושלים? עם כל הצרות - אנחנו כאן, וגם היא כאן. מדינת ישראל קיימת, ואנחנו חלק ממנה".

יבגנייה איוונוב, בת 31, עלתה השבוע מבלרוס לתל אביב עם בעלה ואמה. "החלטנו לעלות כדי להכיר את השורשים היהודיים של סבתא, וגם כי אנחנו אוהבים את ישראל", היא מספרת. "ברוסיה לא חגגנו אף פעם את ראש השנה. השנה זו תהיה הפעם הראשונה - ועוד כאן, בישראל. אנחנו נרגשים עד דמעות". עבור יבגנייה, החג הקרוב הוא שילוב של גילוי זהות, חיבור משפחתי ותחילת דרך חדשה. "זה לא רק שינוי מקום מגורים. זה להרגיש חלק ממשהו גדול יותר".

על פי נתוני משרד העלייה והקליטה, מאז ראש השנה 2024 ועד היום עלו לישראל 21,244 עולים חדשים, זאת למרות המצב הביטחוני המאתגר. העולים הגיעו ממגוון רחב של מדינות ויבשות: כ־80% מהם מרוסיה (9,282), ארצות הברית (2,910), צרפת (2,649), בריטניה (679) ואוקראינה (772).

בנוסף הגיעו עולים ממדינות נוספות בהן קנדה (355), ארגנטינה (242), דרום אפריקה (214), אוסטרליה (181), ברזיל (166), גרמניה (146) ומקסיקו (136). השנה נרשמה גם עלייה מעניינת ממדינות פחות צפויות - ממדינות אסיה, אמריקה הלטינית ואפריקה - בהן סין (11), הודו (11), יפן (4), ערב הסעודית (2), דרום קוריאה (2), אוגנדה (2) ומאוריציוס (2).

מרבית העולים בחרו להתיישב במרחב תל אביב (11,038), במקום השני מחוז הדרום (5,439), אחריהם מחוז חיפה והקריות (4,767), ולאחר מכן אזור נתניה והשרון (3,804). לירושלים הגיעו 3,123 עולים, לאזור חולון-בת ים-ראשון לציון-רחובות 2,223, לאשדוד ואשקלון 1,466, לבאר שבע והסביבה 850, לגליל העליון 847, לחדרה 654, לאילת 150, לפתח תקווה 281, לרמת גן 310 ולמודיעין-מכבים-רעות 263.

שר העלייה והקליטה, אופיר סופר: "העולים החדשים הם ביטוי עמוק לציונות ולאמונה בצדקת הדרך. הם בחרו לעלות לישראל דווקא בתקופת מלחמה, ואנו מקבלים את פניהם בברכה. משרד העלייה והקליטה מחויב להעניק להם את כל התמיכה בתעסוקה, בדיור, בלימודי עברית ובקהילה - כדי להבטיח קליטה קלה ומוצלחת".

מנכ"ל המשרד, עו"ד אביחי כהנא, הוסיף כי הממשלה קיבלה החלטה היסטורית להסרת חסמים ביורוקרטיים עבור בעלי מקצועות רישוי. "אם בעבר עולים מקצועיים נאלצו להמתין חודשים ואף שנים להכרה ברישיונותיהם, כעת הם יוכלו להתחיל את התהליך עוד לפני העלייה. המטרה שלנו היא לא רק לקלוט עולים, אלא להעניק להם תחושת בית אמיתית כבר מהרגע הראשון".

הרב יהושע פס, מייסד־שותף ומנכ"ל ארגון נפש בנפש, סיכם את תחושת ההתחדשות: "חגי תשרי מסמלים תקווה ותחילתה של שנה חדשה, במיוחד עבור העולים שבחרו להגיע לישראל דווקא בעת הזו. ההחלטה לעלות, על רקע האתגרים הביטחוניים והחברתיים, היא ביטוי עוצמתי של סולידריות ושל ציונות במיטבה. לראות אותם חוגגים את החגים הקרובים לראשונה בישראל - זו תזכורת מרגשת לכוחו של החלום הציוני ולרוח ההתחדשות שממשיכה לפעום בליבו של העם היהודי".

הסיפורים של משפחות אנגלר, בורנשטיין, לרנר ויבגנייה ממחישים שכל עלייה היא מסע אישי, אך גם חלק מסיפור לאומי רחב. חלקם מגיעים אחרי עשרות שנים של חלום, אחרים בעקבות טלטלה היסטורית, אך כולם שותפים לתחושת שליחות. בין אם יחגגו בירושלים, בתל אביב או ברעננה עבור כולם זהו ראש השנה הראשון בארץ ישראל. ראש השנה שבו הם לא רק מברכים על שנה חדשה, אלא גם על חיים חדשים.