"מלחמת נצח": על החיבור בין דוד זיני, הרב טאו ומכינת עלי

זה מתחיל מול חומות ירושלים בירושלים. האלוף במיל' דוד זיני, מועמדו של ראש הממשלה נתניהו לתפקיד ראש שב"כ, עומד מול קהל של קצינים ותלמידי ישיבה ומספיד את רבו, הרב יהושע צוקרמן: "אנו כאנשי עולם המעשה… ידענו שאנחנו לא מבינים. אבל הרב צוקרמן הוא יודע, מכח ידיעתו אנו חיים". כך, במילים מעטות, זיני מציב את עצמו "איש המעשה" שמבטל דעתו בפני דעת הרבנים - אנשי הרוח המכוונים את הדרך. מכאן נפרשת התמונה.

סביב מינויו השנוי במחלוקת של זיני לתפקיד הרגיש עולות לא מעט טענות וחששות לגבי שורשיו העמוקים בחוגים משיחיים הקוראים להקמת מדינת הלכה, מה שמעורר שאלות קשות על עתיד הדמוקרטיה וזהות הארגון. כשאשתו, חותנו ומוריו הרוחניים מקדמים חזון שמערער על ערכי הדמוקרטיה הישראלית - האם שב"כ יוסב לכלי לקידום מדינת הלכה? בכתבה המובאת לפניכם ננסה להתחקות אחר שורשיו של זיני, והתורה ממנה ינק.

במרכז הזירה ניצבת ישיבת "הר המור" של הרב צבי ישראל טאו, ענף בתוך זרם מאמיניו של הרב קוק. כאן מתגבש הרעיון הגדול: הפיכה דתית במדינת ישראל, המצויה בעיצומו של תהליך גאולה, ויעדה הסופי הוא הקמת מדינת הלכה על כל שטחי הארץ המובטחת.

לרעיון הזה יש שתי ידיים:

היד הפוליטית: מפלגת "נעם", שמסמנת את בג"ץ כ"דיקטטורה אנטי־דמוקרטית שרומסת את רצון העם".

היד הביצועית: "ישיבות הקו" והמכינות, ובראשן "בני דוד" בעלי.

ב־2019 כתב הרב טאו את "האומץ לעצמאות", שם תקף את "התרבות המערבית החולה" ודיבר על "בעלי צווארון לבן" (דיפ סטייט) שמכוונים את המדינה מאחורי הקלעים בלי מנדט מהעם. "כל מעשיהם נעשים מבלי שהם קיבלו לכך מנדט משום גורם, ודאי לא מן העם. האם מישהו בחר בהם?! הייתכן כדבר הזה במדינה דמוקרטית?! האם זה הגון לגנוב כך את לב העם!". כך מצוירת דמוקרטיה ליברלית - כעיכוב על מימוש חזון התורה.

ליבת המאבק של "חצר טאו" בישראל הליברלית נעוצה גם באופן הפעלת כוחות הבטחון וצה"ל בפרט. לשיטתה, צה"ל הוא צבא הכיבוש של העם היהודי וייעודו לכבוש את כל שטחי הארץ המובטחת.

רבו של זיני ומצפונו הרוחני, הרב יהושע צוקרמן, מציב את כל ההיסטוריה, מהשואה ועד המבצעים בעזה, כחוליות בתהליך אלוהי שמאיץ את הגאולה. הוא מדבר על "קדושת הציונות" ועל תפקיד אחד של הציונות: לכבוש את כל הארץ כדי שאפשר יהיה "להחיל את התורה במלואה", בדרך לגאולה.

עוד הרחיב צוקרמן על המבט המשיחי המשלים לפיו כל התהליכים ההיסטוריים כולם, אינם אלא השגחה אלוהית שמקדמת את הגאולה ובכלל זה גם כל המלחמות, האסונות, הטרגדיות והמשברים שעבר העם היהודי. כך "השואה" שהובילה להקמת המדינה, כך כל מלחמות ישראל כולן, משחר ההיסטוריה היהודית עד ימינו, הן מלחמות למען האל ובשמו, והן בבחינת אירוע ניסי שמאיץ את תהליך הגאולה.

על מלחמת יום הכיפורים הוא כותב: "מלחמת יום הכיפורים של עם ישראל משיחית היא… התכנסות פנימה אל העומק כדי לאגור כוחות לפני הפריצה הגדולה".

ועל "צוק איתן": "כמה שהמלחמה הזו נכפתה עלינו זה רע, אבל היא גורמת לגלות בנו כוחות שלולי המלחמה אולי היה לוקח עוד 50 שנה". זהו המצע הרעיוני שעליו זיני עומד.

האלוף זיני הכריז על אמונתו העמוקה במשנת צוקרמן רבו, באותו הספד שבו הביע נאמנות לדמותו. זיני ציטט את דברי הרב קוק לפיהם: "..וצריכה ארץ ישראל להיות בנויה, וכל ישראל יושבים עליה מסודרים בכל סדריהם: מקדש ומלכות, כהונה ונבואה, שופטים ושוטרים וכל תכסיסיהם, אז חיה היא תורה שבעל פה בכל זיו תפארתה, פורחת ומעלה ניצה, ומתחברת לתורה שבכתב בכל שעור קומתה. בגלות נפרדו התאומים...".

הוא השלים את החזון, בקביעה: "הקדוש ברוך הוא משיב אותנו בתשובה, זה רק השאלה אם להצטרף למהלך".

את אותו מבט משיחי בדיוק, פרש זיני בהספד שנשא ביום הזיכרון לחללי צה"ל החרדים. זיני קשר קשר היסטורי, גאולי-משיחי, בין חללי צה"ל לבין 24 אלף תלמידי רבי עקיבא שנהרגו במרד בר כוכבא, ולוחמי הלח"י אליהו חכים ואליהו בית צורי, שהועלו לגרדום לאחר שהתנקשו בחייו של הלורד מוין. לשיטתו - הרוח המשיחית שפעמה ברבי עקיבא כשהכריז על בר כוכבא כמלך המשיח, היא הרוח המשיחית שפעמה בעולי הגרדום, והיא הרוח שפועמת היום בחיילי צה"ל.

להוכחת טענתו בדבר קדושת מלחמתם של בר כוכבא ועולי הגרדום, מוריד זיני את השמיים לארץ, ומצטט את המסורת לפיה גופותיהם של תלמידי רבי עקיבא לא הסריחו במשך שבע שנים עד שהובאו לקבורה. התערבות ניסית זו מוכיחה לשיטת זיני את העמדה לפיה: "אל תטעו לחשוב שרבי עקיבא טעה בתמיכתו בבר כוכבא", זאת למרות שמרד בר כוכבא הוביל את העם היהודי לאחד האסונות הכבדים שידע מעודו. אותו נס נעשה לשיטת זיני גם בגופותיהם של עולי הגרדום שנשתמרו למעלה מ-30 שנה עד שהובאו לקבורה בארץ.

זיני, אם כן, מאמין כי לוחמי צה"ל הם חוליה בשרשרת לוחמי העם היהודי, שמשחר ההיסטוריה היהודית לחמו את מלחמות האל למען הגשמת החזון המשיחי. הוא גם מאמין כי ראוי ונכון ומוצדק למסור את הנפש עבור מלחמות האל, גם כשהסיכויים לנצח בהן אינם גבוהים, שלא לומר אפסיים, ממש כמו מרד בר כוכבא.

על אותה עמדה בדיוק חזר זיני בהספד שנשא לזכרו של אל"ם יהונתן שטיינברג, מח"ט הנח"ל שנפל ב-7 באוקטובר: "אי אפשר שלא לחשוב על יהונתן ומלחמתו בצבא הפלישתים. אותם פלישתים שבאו להחריב את מלכות ישראל אז, הם אותם פלישתים שעושים הכל כדי שלא נהיה כאן". הנה כי כן, נאמן לתפיסת עולמו, שוב קושר זיני קשר של מלחמת דת גאולית בין העבר להווה. בפועל, חוזר זיני על עמדת "חצר טאו" כפי שנמסרה מפיו של טאו עצמו: "התושבים פה, הרוצים לשלול את זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל קוראים לעצמם פלשתינאים... שם זה של הפלשתינאים הוא אותו השם של הפלישתים... אותו התפקיד שמילאו הפלישתים בעבר על במת ההיסטוריה, בזמן התנחלות ישראל בארצו והקמת מלכותו, אותו התפקיד ממלאים היום הפלשתינאים, הניאו-פלישתים, הפלישתים של האידנא".

על המבט המשיחי הזה חזר זיני כשקבע, על פי דיווחים: "אני נגד עסקאות חטופים, זו מלחמת נצח". רוצה לומר - מלחמת עזה היא מלחמת גאולה שמטרתה להשיב לעם היהודי את השליטה בעזה, ולייהד אותה. משכך, כל עסקת חטופים שתעצור את המלחמה, עומדת בסתירה למטרתה ולתכליתה של "מלחמת הנצח".

כך גם האמירה המיוחסת לזיני לפיה "דיקטטורה של מערכת המשפט שולטת בישראל" מיישרת קו עם המבט המשיחי של "חצר טאו" שמזהה בישראל הליברלית ובשלטון החוק ונציגיו, את אויב החזון המשיחי. זאת מהטעם שאלה עוצרים בעדם מלשנות את שיטת המשטר בישראל מדמוקרטיה מהותית לדיקטטורת רוב משיחית, בדרך למדינת ההלכה הנכספת.

מכל האמור לעיל עולה כי זיני מחוייב לרוח המשיחית מבית מדרשה של "חצר טאו", לפיה שלטון החוק הוא דיקטטורה של מערכת המשפט, וכל מלחמות ישראל כולן הן "מלחמות נצח" למען האל ובשמו, וכל מטרתן לקדם את הגאולה. והכל מתכנס לאמונה של זיני כי מדינת ישראל שרוייה עמוק בתוך תהליך גאולי בלתי נמנע, שסופו הקמת מדינת הלכה שתשתרע על כל שטחי הארץ המובטחת, בדרך לגאולת העולם, וזו תכליתה.

כדי להבין כיצד רעיון הופך כוח, נגיע אל "בני דוד" בעלי. לצד המייסדים, הרבנים אלי סדן ויגאל לוינשטיין, ניצב גם חותנו של זיני - הרב אליעזר קשתיאל. השלושה מזוהים עם "חצר טאו" ותומכים במפלגת "נעם"; סדן מעיד שטאו הוא מורו הרוחני וכי בעצת טאו הקים את המכינה.

המטרה המוצהרת: מהפך חברתי־אמוני שיוביל להחלת התורה כחוקת המדינה. לשיטה הזו הם קוראים "שיטת אלקנה": הקמת גרעינים תורניים והתנחלות ביישובים חילוניים כדי לייצר רוב תומך; תפיסת עמדות מפתח בצבא ובשירות הציבורי ליצירת "מסה קריטית".

סדן מתאר את התוצאה: "בין חמשת אלפים לששת אלפים בוגרים… בצבא, בשב"כ, במוסד ובמגזר הציבורי". באתר המכינה מודגשת גם העדפה למינוי "אנשי שלומנו" למוקדי כוח. נוסף לכך דווח (על ידי בן כספית) שסדן היה מהממליצים למנות את זיני למזכיר הצבאי של נתניהו - קו שממחיש את השזירה בין חינוך, כוח אדם והנהגה.

כאן נכנסים שיעוריו של הרב קשתיאל, חותנו של זיני. כאן הם מובאים כלשונם:

היררכיה חברתית: "ציבור" = "צדיקים, בינונים ורשעים". האנלוגיה: כמו שביין השמרים הגסים חיוניים אך מקומם בתחתית החבית - כך "הרשעים" (מי שאינם שומרי מצוות) צריכים להיות "שקועים בתהום החיים".

דמוקרטיה: "וכי יעלה על הדעת שבגלל הדמוקרטיה… הרשע והצדיק שווים?" האידיאל: "נכון, הקול שלו שווה יותר מהקול שלי… אני מבטל דעתי לפניו".

חקיקה דתית: "חובה הלכתית גמורה… אם אתה לא עושה את זה אתה עובר עבירה". זו "אהבה אקטיבית" שמצילה אדם מן העבירה.

חופש ביטוי: "ביהדות מצד האמת אין חופש ביטוי. אין חופש מחשבה… חופש הדעות יהיה שונה כשזה מעודד בגידה, יעצרו את זה".

המסר המצטבר ברור: החלפת ערכי הדמוקרטיה בהנהגה הלכתית, עם בכורה לאנשי הדת.

קשתיאל מציב יעד למדינה: "באנו לכאן בשביל השראת השכינה… בית המקדש… לקיים את כל הש"ס… לחיות את החזון של אברהם אבינו". מכאן האזהרה: "לאומיות חילונית זה דבר מאוד מסוכן… אדם יכול להיות לאומי בלי תורה… הציונות החילונית עלולה להרוס את הזהות שלנו".

ובלי יראת שמיים? "אין פה בני אדם… עדיין חיי בהמה שוררים שם… גם אם יש תחבורה, בריאות, משפט, חינוך ואמנות - זה עדיין בהמה." ההצלחה, לשיטתו, היא להגיע ל"קומת האדם" דרך התורה.

בשיעור על "עמוד ענן" קשתיאל קובע: "עיקר ערכו של צה"ל… בתור צבא הכיבוש. זה צבא כיבוש". לא רק תגובה לירי: "גם אם לא היו יורים עלינו כדור אחד… היינו מחויבים לפתוח במלחמה כדי לכבוש את ארץ ישראל".

למען הסר ספק, לא מדובר בדוגמאות קיצוניות - זו משנת חצר טאו. גם בגזרת הצפון - "מן הדין… חייבים לכבוש לפחות עד ביירות. מינימום". ובהקשר עקרוני יותר: "הגיע הזמן לעשות מלחמת עמלק… יוזמים תהליכים… מצד שם השם" - גם אם אין אינטרס ביטחוני־מדיני; זה "מלכות שמיים".

בדו־שיח בכיתה, כשנשאל על רפורמה, קשתיאל עונה: "לא רק שלא - יותר גרוע: אנטי־ציונית… אנטי־לאומית." השתתפות בחתונה רפורמית? "כמו להצטרף לארגון אנטי־ציוני… לך ל'שוברים שתיקה'… זה בגידה". כך מצויר גבול חד בין "יהדות" לבין "זרמים תרבותיים של יהודים".

עוד ציטוטים קשים שמובאים כאן: "כן, אנחנו גזענים… יש גזעים… יש להם בעיה גנטית… הם לא יודעים לנהל מדינה… הכיבוש עשה להם טוב". והמסקנה המפורשת: "בואו תהיו עבדים שלנו, יהיה לכם הרבה יותר טוב".

כך מנוסחת הצדקת השליטה - לא רק בשם הארץ המובטחת, אלא גם "לטובת" הנשלט.

על מצעדי הגאווה: "תועבה… זה פוגע בנושא הלאומי".
על נשים בתפקידי אש: "זה לא מתאים לנפש שלהן להרוג… היא לא בנויה לזה… הגברים הם המפסידים, כי יש מחבל שלא ירו עליו".
על התרבות המערבית בכלל: "מזוהמת, חשוכה, טמאה… אין שם טיפת אמת… זה טומאה… זיהום… חושך".

כך נבנית תמונת עולם שלמה: זהויות, מגדר ותרבות - כולם מוכפפים ליעד הגאולי.

אל המערך הזה מצטרפות גם המילים של רעיית האלוף, נעמי זיני, בספר "בונותקומה - שיחות לאשת החייל בשעת מלחמה". היא כותבת: "באנו לכאן כדי לחוות חיים ממלכתיים שלמים עם ממשלה 'צדיקה', צבא 'צדיק', 'כלכלה צדיקה'… על פי הטוב והצדק האלוקיים… על הדבר הזה אנחנו מוכנות למסור את הנפש".

על המלחמות: "מלחמות ה' - דרכן מופיע הטוב האלוקי בעולם". על עזה: "אנחנו בלידה לאומית… עם ישראל נולד מחדש".

ועל מעשה המלחמה עצמו: "חייל הנלחם צריך לכוון שהוא מקיים את מצוות השם… להרוס בתים בעזה זו מצווה, לחסל מחבלים בעזה זו מצווה… צריך גם לרשת וליישב".

גם לנשות החיילים יש שליחות: "אנחנו עושות את דבר ה'… שותפות במלחמות ה'" - וכך מרגיעים ילדים מודאגים: באמונה, בייעוד, ב"זכות שאבא עוסק במצווה הזו".

ועל עסקאות חטופים: "לא להישאב ל'עסקת חטופים עכשיו'… זו תפיסה שמערערת את כל עמוד השדרה". כך, בבית עצמו, מצטיירת אותה תמה מרכזית: מלחמה כמצווה, מדינה ככלי למימוש חזון הלכתי, והווה שנקרא לפרש אותו כשלב בגאולה.

כשמניחים זה לצד זה - את הציטוטים של זיני, את משנת הרב צוקרמן, את "האומץ לעצמאות" של טאו, את שיטת "אלקנה" בבני דוד, את שיעוריו של קשתיאל ואת ספרה של נעמי זיני - מתקבלת תמונה קוהרנטית:

מדינת ישראל נתפסת כמצויה בתהליך גאולי שחותר למדינת הלכה.

שלטון החוק נתפס כמנגנון זר ועוין, עד כדי "דיקטטורה", שמפריע למהלך.

מלחמות ישראל מוגדרות כ"מלחמות ה'", כחלק מ"מלחמת נצח", שאינן נעצרות בעסקאות ובפשרות.

החינוך והפריסה, דרך מכינת "בני דוד" בעלי, מכוונים ליצירת רוב תרבותי ומסות כוח במערכות המדינה.
זהו הקו הישיר שמחבר בין האמירות, האנשים והמוסדות. זהו החוט: אמונה, חינוך, משפחה, פוליטיקה - כולם מגויסים לפרויקט אחד.

יש שיראו בזה אמונה פרטית לגיטימית. אחרים יראו כאן תוכנית סדורה לשינוי פני המשטר. הדברים מוצגים כלשונם, כפי שנאמרו ונכתבו: זיני עצמו, צוקרמן, טאו, קשתיאל ונעמי זיני. השאלה שנשארת פתוחה: האם זה עתיד רצוי למדינה יהודית־דמוקרטית או צעד אל עבר מדינת הלכה?