בית המשפט העליון קיבל לאחרונה את ערעורו של לוחם צה"ל לשעבר, שהוכר כהלום קרב ממבצע "צוק איתן", זאת לאחר שנגזר עליו מאסר בפועל בגין עבירה של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין.
בבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגזרו עליו 30 חודשי מאסר בפועל, לאחר שדקר את דודו בן ה-71 בגבו בעקבות סכסוך משפחתי על כלב שמכר לו. בתחילת ההליך קבעה חוות דעת פסיכיאטרית כי הוא כשיר ואחראי למעשיו, והוא שוחרר למעצר בפיקוח אלקטרוני. לאחר שחרורו השתלב בטיפול במסגרת עמותת "לא מפקירים פצועים בשטח", ובמקביל פנה למרכז חוסן והחל לקבל טיפול פרטני.
הצעיר, שמתגורר בעוטף עזה, הוכר כאמור כהלום קרב בעקבות חדירת מחבלים לבסיס נחל עוז ב-2014, במהלכה נהרגו חמישה חיילים. כמו כן, היה עד ב-7 באוקטובר לחדירת מחבלים לפרדס מאחורי ביתו, לקרב שניהלו מולם הכוחות ולהתרסקות מסוק צבאי בעקבות שיגור RPG. למרות זאת, החליט לא התפנות מביתו. במהלך ההליך הפלילי שהתנהל נגדו, לאחר שתקף את דודו, נקבע כי הוא לוקה במאניה־דיפרסיה ובפוסט־טראומה כתוצאה משירותו הצבאי, ואף אושפז בעקבות התקף פסיכוטי.
במהלך ההליך המשפטי בבית המשפט המחוזי, הגיעה עורכת הדין אלין שקאף, שייצגה את הצעיר מטעם הסנגוריה הציבורית, להסדר עם הפרקליטות, במסגרתו תוקן כתב האישום: עבירת החבלה בכוונה מחמירה הומרה לעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, עבירת החזקת הסכין נמחקה, ואף הושמט תיאור מאפייני הסכין, לנוכח העובדה שלא היה מדובר באירוע מתוכנן מראש וכי הסכין הייתה עמו לצורכי עבודה.
עורכת הדין שקאף טענה כי מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, פוסט־טראומטי, שנחשף במהלך שירותו הצבאי לחדירת מחבלים לבסיסו, וזו הסתבכותו הראשונה. במסגרת ההסדר נשלח הצעיר לשירות המבחן שהמליץ בשני תסקירים להטיל עליו צו מבחן ועבודות שירות לתועלת הציבור, לאחר שציין כי יש להעדיף בנסיבות העניין את שיקולי שיקומו על פני הטלת מאסר בפועל.
עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע בגזר דינו כי יש להטיל על הצעיר מאסר בפועל של 30 חודשים: "בביצוע העבירה פגע הנאשם בערכים המוגנים של כבוד האדם, שלמות הגוף, הזכות לאוטונומיה על הגוף, הביטחון האישי וגם הביטחון הציבורי. הנאשם ביצע מעשה אלימות חמור וקשה. זכותו של אדם לשלמות הגוף הינה זכות מקודשת, אשר אין להותיר פגיעה בה, אין לצמצם את חומרת הפגיעה בה, ויש להילחם בה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה. נסיבות ביצוע העבירה על־ידי הנאשם חמורות. אינני מוצא כי שיקולי שיקום בעניינו של הנאשם צריכים להביא לירידה אל מתחת למתחם הענישה. אינני מוצא הליכי שיקום משמעותיים או נסיבות המצדיקות ירידה מתחת למתחם".
בעקבות ערעור שהוגש על ידי הסנגוריה הציבורית לבית המשפט העליון, התקיים דיון שבמהלכו ביקשו השופטים מהממונה על עבודות השירות בשב"ס לספק חוות דעת בעניינו של הצעיר. בחוות הדעת נקבע כי הוא מתאים. השופטים, הנשיא יצחק עמית, גילה כנפי־שטייניץ ורות רונן החליטו להקל בעונשו של הצעיר, וקבעו כי יש לתת משקל לנסיבותיו האישיות ולטראומה שממנה הוא סובל, והמירו את עונש המאסר שהוטל עליו ל־9 חודשי עבודות שירות.