משפחות אנגרסט, צנגאוקר, אילוז וברסלבסקי, שבני משפחתם עדיין שבויים ברצועת עזה, מפגינים החל מהלילה (שלישי) סמוך לבית נתניהו בקריאה להשבת יקיריהם. הבוקר, קראה לציבור ענת אנגרסט, אמו של החטוף מתן אנגרסט, להגיע לתמוך.
"נקים עיר של אוהלים, עד שראש הממשלה יפסיק את המלחמה", מסר מישל אילוז, שבנו גיא חטוף בעזה. "שמענו את הקריאות - שרק בלחץ נחזיר חטופים. זה או שכובשים את עזה עם המגן האנושי של החטופים, או שרוצחים אותם או שמכריעים את החמאס. זה נראה למישהו הגיוני שאני צריך להילחם כמעט שנתיים על קבר לבן שלי? כל הלילה התחננו שמישהו יבוא לדבר איתנו".
"בעקבות ההחלטה של ראש הממשלה לכבוש את עזה גם במחיר הקרבת היקרים שלנו, ביניהם הבן שלי - 48 חטופים בסכנת היעלמות", הוסיפה ענת, אמו של מתן. "אני קוראת לכם - החלטנו לכבוש פה את רחוב עזה. המשפחות כאן הכי קרוב לבית שלו. הוא כבר נמלט על נפשו לפנות בוקר. בואו תהיו איתנו, תראו מה הולך פה. לאט לאט מתקבצים ובאים. הפעם אנחנו לא זזים מכאן - אנחנו רוצים להחזיק מעמד לפחות עד ערב החג. הוא מתהדר בהרמות כוסית ובשגרת החטופים שהוא הרגיל אותנו אליה, ואנחנו אומרים - עד כאן. אנחנו הולכים לעצור את מעגל הדמים לחטופים וללוחמים שלנו בעזה. בואו תהיו איתנו".
כמו כן, הבוקר התארח נדב רודאיף, בנו של החטוף החלל ליאור רודאיף שמוחזק בשבי בעזה, בכנס הבינלאומי השנתי של המכון למדיניות נגד טרור (ICT) באוניברסיטת רייכמן. "אבא הסתכל עלינו ואמר לנו, 'אם אי פעם אני נחטף, ואני מת, אל תתאמצו', אז הייתה לנו צוואה באיזשהו מקום", אמר.
הדברים נאמרו במסגרת פאנל בנושא "קולותיהם של החטופים ששבו ומשפחות החטופים", בו השתתפו בין היתר גם אחיהם של זיו וגלי ברמן המוחזקים בשבי בעזה, וקית' סיגל, חטוף שחזר לאחר 484 ימים בשבי בעזה.
"7 חודשים ראשונים לא ידענו שום דבר לגבי אבא ומה עלה בגורלו, הייתה תקווה מאוד מאוד קטנה, אבל לצד התקווה הקטנה הזו גם היה לנו ברור לחלוטין שאבא, כמי שהוא, לא היה נותן להם לקחת אותו בחיים", אמר. המזל במרכאות כפולות ומכופלות, זה שכל תיעוד הקרב בשער של ניר-יצחק בעצם מצולם. לא חשפנו את זה מעולם ולא הוצאנו את זה החוצה, כי פשוט הבנו שלאחר שיחזירו את כל החטופים ששורדים בחיים, אנחנו נצטרך משהו שימשוך את תשומת הלב חזרה לחללים שעדיין שם".
"חטופים זה לא פוליטי", הוסיף. "עסקה שתחזיר לפה אנשים, היא לא במקום ביטחון של כל מדינת ישראל. זה לא אחד על חשבון השני. אלה דברים שצריכים להיפתר אחד ביחד, וזה התפקיד של נבחרי הציבור ושל מי שלקח על עצמו את האחריות של להנהיג את המדינה הזאת. וזה מה שאנחנו דורשים, לא שום דבר מעבר, תחזירו לנו את המשפחות שלנו".
"אני מאוד-מאוד מתקשה לתאר את הסבל ואת התחושות מה זה להיות חטוף", שיתף קית' סיגל. "לא תיארתי את האלימות המאוד-מאוד קשה שחוויתי אני ושראיתי אחרים ואחרות חווים. לא נכנסתי לתיאורים גרפיים. בכלל, קשה לי לספר את הסיפורים האלה, כי אני מרגיש שאני גורם לאנשים ששומעים את זה, להרגיש רע. ויחד עם זאת, החשיבות שכולם יבינו עד כמה שאפשר, ושוב, זה מאוד קשה. אני חושב שאולי בלתי-אפשרי, לתאר מה זה הסבל היומיומי הזה, מה זאת התחושה להיות בסכנת חיים מיידית יום-יום. אני יודע שב-484 יום שאני הייתי בשבי, היו תקופות שהרגשתי ושאלתי מה קורה פה? איך זה יכול להיות שאני, אנחנו, כל החטופים, נשארים שם כשממשלת ישראל יודעת שאנחנו בסכנת חיים".
"אנחנו מגדלים את הילדים על ערכים שלא משאירים פצועים בשטח. ויש, יש כבר 711 יום, פצועים שהשאירו אותם בשטח ואפשר להציל אותם, חייבים להציל אותם, את כולם, גם החיים וגם החללים. אנחנו כעם, כמדינה של העם היהודי, מדינה שקמה כדי לתת ביטחון לאזרחיה. יש 48 אנשים מוחזקים בעזה כבר כמעט שנתיים ללא ביטחון".