בימים הקרובים תיפתח המערכה על כיבוש עזה. אוגדות סדירות הועתקו לאזור, מתוגברות בחטיבות מילואים. שאר המילואימניקים גויסו כדי למלא את מקומם של הסדירים בהגנה על הגבולות בסוריה, בלבנון ובגדה המערבית, שגם היא מבעבעת ומאיימת להתפרץ.
טנקי מרכבה ונושאי גייסות משוריינים מדגם "איתן" יכבשו בשרשרותיהן את מה שנותרו מכבישי האספלט בעזה. תותחים ומטוסי חיל האוויר יפציצו ויהרסו עוד בתים - גם כך כ-70% מהמבנים בעזה כבר נהרסו בידי צה"ל, במלחמה חסרת תכלית. שר הביטחון ישראל כץ ימשיך בהנאה ילדותית לצייץ כי שערי הגיהנום נפתחו ויעלה תמונות של רבי קומות קורסים.
זו המלחמה הכי פוליטית בתולדות ישראל. ישראל נלחמה שלוש מלחמות אין ברירה נגד צבאות סדירים - במלחמת השחרור ב-1948, במלחמת ששת הימים ב-1967 ובמלחמת יום הכיפורים 1973. כל השאר היו מלחמות, ומבצעים של יש ברירה. אבל גם בהן, המניעים הפוליטיים היו משולבים בשיקולים ביטחוניים ומטרתן היתה אסטרטגית - להשיג בתום הקרבות הסדר מדיני.
כל אדם סביר מבין שלמלחמה בעזה שבקרוב ימלאו שנתיים להתנהלותה המחפירה, יש רק שתי מטרות לא ענייניות - שרידות אישית של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרידות פוליטית של הממשלה והקואליציה.
אמנם רשמית, נתניהו ושריו עדיין משלמים מס שפתיים למנטרה הקבועה שלהם, שהם דבקים במטרות המקוריות שבעטיה יצאה ישראל, ובצדק, למלחמה לאחר ה-7באוקטובר: מיגור חמאס והחזרת החטופים. אך חמאס ככוח צבאי מוגר כבר לפני יותר משנה, אולי יותר. כ-70% מהכוח הלוחם שלו נהרג או מוחזק בבתי כלא בישראל. כמעט 100% מהרקטות הושמדו וכך גם רוב בתי המלאכה ומחסני הנשק.
זו מלחמה לשם מלחמה, שיש לה גם יעד נסתר: לאמלל את שני מיליון ומאתיים אלף העזתים ולהפוך את חייהם ללא אנושיים. ישראל בעזרת צה"ל והשב"כ הופכת אותם לאבק אדם, בתקווה של רבים בישראל, כי יעזבו את עזה ויהגרו למדינות אחרות. המטרה היא טרנספר.
השרים הקיצוניים בממשלה ובכנסת אומרים זאת בפה מלא מאז ה-7 באוקטובר. נתניהו המדבר תמיד בכפל לשון לציבורים שונים בארץ ובחו"ל, אמנם הסתייג מהשרים שמדברים על השמדת עזה, אך עולמו ההיסטורי והאסוציאטיבי, אינו רחוק מהם. הוא דורש מחמאס "כניעה ללא תנאי", עמדה המושאלת מבעלות הברית שהציבו זאת כתנאי לסיום המלחמה נגד היטלר והקיסר הירוהיטו.
ראש הממשלה יודע שגם אם חמאס ייכנע - הארגון כבר הבהיר שעם תרבות השאהידים שלו הוא יילחם עד הסוף המר ולא ייכנע - הקיצוניים בממשלתו יתחילו להקים התנחלויות, לנשל פלסטינים ולהפקיע אדמות. זה בדיוק היה התהליך לאחר מלחמת ששת הימים שנמשך עד היום בגדה. זה החזון המשיחי של השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר - כיבוש, נישול, השתלטות, סיפוח זוחל וטרנספר.
לאמיתו של דבר, רעיון הטרנספר אינו זר לציונות ולמדינת ישראל. כבר ב-1940 יוסף ויץ, מראשי קרן קיימת לישראל, כתב ביומנו "סיירנו הבוקר בכפרים הערבים. הרהרתי בתוכנית שאני הוגה בה זה שנים: פינוי הארץ בשבילנו. בינינו לבין עצמנו צריך להיות ברור: אין מקום בארץ לשני העמים גם יחד....הפתרון היחיד הוא ארץ ישראל ובלי ערבים. אין כאן מקום לפשרות! להעביר את כולם. אין להשאיר אף כפר אחד, אף שבט אחד. רק בדרך זו, טרנספר ערביי ישראל, תבוא הגאולה".
בלהט קרבות מלחמת העצמאות גורשו או עזבו מרצונם כ-700 אלף מערביי ארץ ישראל. הגירוש הידוע מכולם היה של ערביי לוד ורמלה. ספר חדש חושף לראשונה את מאמציה של ישראל בשלהי המלחמה לעודד את הגירת הערבים שנותרו בארץ. "מלשכה למוסד: השנים הראשונות של המוסד הישראלי 1949-1963", שחיברו אורי רוסט ושי רז, מבוסס על המסמכים הרשמיים של המוסד ויצא לאור ביוזמתו. מי שמונה לעסוק בנושא היה יצחק נבון (לימים נשיא המדינה) שנשלח מטעם "דעת" ארגון הביון של משרד החוץ, שעל בסיסו הוקם המוסד. "מן הנציגות הישראלית באורוגוואי שם הוצב", נכתב בספר. "ניסה לקדם את הרעיון שהפליטים הפלסטינים מישראל יתיישבו בארצות אלה (דרום אמריקה -י.מ.) ..... לאחר זמן קצר נוכח לדעת כי לרעיון אין כל תוחלת".
למרות זאת, המוסד לא ויתר ולאחר מלחמת ששת הימים שוב היה מעורב בניסיון לעודד ולממן הגירת פלסטינים לדרום אמריקה. גם התוכנית הזו נכשלה בתחילת דרכה.
וכעת שוב, נשלחים ראש המוסד דדי ברנע ואנשיו למדינות שונות ובהן אתיופיה, אינדונזיה, סומליה ואוגנדה, כדי לנסות ולשכנע את מנהיגיהן לקלוט את העזתים, על פי תוכנית "להגירה מרצון" שאישר הקבינט. רעיון שגם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וממשלו משתעשעים בו. זה כמובן לא יקרה. מצרים שחוששת שעזתים יפרצו בשעריה, וגם מדינות ערביות אחרות כבר הבהירו שיראו בחומרה ניסיונות כאלה.
וכך כל מה שנותר לממשלת ישראל, שאין לה שום תוכנית אסטרטגית, הוא להמשיך במלחמה. זו מלחמה שתסכן את 48 החטופים, תמשיך לגבות מחיר דמים כבד של עזתים (כבר עתה כל יום נהרגים קרוב למאה) ותביא למותם של חיילי צה"ל ופציעתם הפיזית והנפשית. השבוע פרסם משרד הביטחון כי הוא צופה שעד 2028 צפויים להיות מטופלים 50 אלף "מתמודדים עם פגיעה נפשית".
הכותב הוא פרשן למודיעין וביטחון