המגזר השלישי מעסיק מעל 400 אלף עובדים מקצועיים, ולצידם מאות אלפי מתנדבים. זוהי מערכת עשירה מבחינה חברתית, המספקת שירותים מגוונים אך גם בונה קהילות ותשתיות חוסן אזרחי.
בשגרה, המגזר השלישי אחראי לכ-12% מהתמ"ג ובחירום הוא הקו הראשון שנותן מענה. סקר של מנהיגות אזרחית- ארגון הגג של המגזר השלישי בקרב כ-200 עמותות וארגוני מגזר שלישי מאז 7 באוקטובר שמתפרסם כאן לראשונה, מצביע על מציאות מורכבת.
בזמן שהביקוש לשירותים החברתיים זינק בקרב האוכלוסייה, הארגונים אינם מצליחים להגדיל את מצבת כוח האדם, וכתוצאה מכך הצוותים הקיימים מתמודדים עם עומס חסר תקדים ושחיקה גוברת. לצד האתגרים, הארגונים מזהים גם הזדמנויות חדשות, בעיקר בחיזוק החוסן הקהילתי ובפיתוח שותפויות.
בתחום כוח אדם:
ביקוש גובר מול היעדר יכולת גיוס. 60% מהארגונים החברתיים הגדירו את העלייה בביקוש לשירותים כאתגר מרכזי ומשמעותי מאוד. 69% דיווחו כי מספר העובדים בשכר נותר ללא שינוי או עלה במעט מאז פרוץ המלחמה. 51% טענו שלא חל שינוי במספר המתנדבים, למרות הגידול בהיקף הפעילות. 56% דירגו את השחיקה והעומס הרגשי על הצוות כאתגר מהותי (33% נתנו ציון 5 כהגבוה ביותר).
קושי בגיוס עובדים מקצועיים:
42% -העידו בסקר כי קשה להם לגייס אנשי מקצוע מתאימים (למשל עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, אנשי טיפול, מנהלי פרויקטים וכו'). 42% מהמשיבים נתנו ציון גבוה מאוד. כלומר, לא מדובר רק במחסור בכוח אדם בכלל, אלא בקושי ספציפי לגייס אנשים עם הכשרות מקצועיות, דבר שפוגע ישירות ביכולת לספק שירותים איכותיים.
מה לגבי תחלופת עובדים? נחשבת אתגר בפני עצמנו כש- 22% דירגו ברמות הגבוהות (ציון 4-5).
41% מהארגונים הנדרשים לעבוד מול משרדי ממשלה (ברווחה, בריאות, חינוך וכד') כדי לקבל מימון, אישורים או שיתופי פעולה דירגו את הקושי בתיאום מול משרדי הממשלה ברמות הגבוהות ביותר. כלומר, חוסר תיאום ובירוקרטיה הופכים למכשול שמאט את העבודה השוטפת ופוגע ביכולת להגיב במהירות לצרכים.
עלייה בביקוש לשירותים ללא תוספת משאבים - האתגר המדורג גבוה ביותר, עם 60% שהגדירו אותו כמשמעותי מאוד.
תגובה לשעת חירום וחוסן: 46% מהעמותות ציינו כי מדובר באתגר משמעותי מאוד.
חוסר ודאות משפטית או רגולטורית: 37% דירגו ברמה הגבוהה ביותר.
בתחום הפילנתרופיה והמימון
87% מהארגונים מקבלים מימון פילנתרופי, ורק 13% אינן. רוב הארגונים (כ־56%) נשענים על תרומות בשיעור של עד 40% מהכנסותיהם תלות חלקית, אך במקביל כ־27% מהארגונים תלויים מאוד בתרומות, שהן מעל 60% מהכנסות הארגון.
מבחינת מקור התרומות: בממוצע 59% מהפילנתרופיה מגיעה מחו"ל ורק 41% מישראל. כלומר, ארגונים רבים נשענים יותר על תרומות מחוץ למדינה.
46% מהארגונים רואים בחיזוק תחושת שליחות וחוסן קהילתי כהזדמנות משמעותית מאוד. 30% בפיתוח שותפויות חדשות בין ארגונים ו- 25% דווקא רואים בהרחבת קהלי יעד ופעילות כהזדמנות מאז 7 באוקטובר
הנתונים הללו מקבלים משנה תוקף דווקא בפתחם של חגי תשרי, כשהמגזר החברתי נדרש לספק סלי מזון, סיוע ותחושת קהילה למאות אלפי משפחות שאין להן אפשרות אחרת לציין את החג בכבוד.
בשעה שבה הביקוש לעזרת הארגונים רק הולך וגובר, הצוותים פועלים בעומס חסר תקדים וללא תגבור. החגים, שהם סמל לחוסן משפחתי וחברתי, מדגישים עד כמה החוסן הזה תלוי במגזר השלישי ועד כמה הוא מצוי כעת על סף קריסה אם המדינה לא תתערב ותספק תמיכה ותשתיות יציבות.
שמעון סיאני, יושב ראש משותף מנהיגות אזרחית, אמר על הממצאים: "הסקר מוכיח שהחוסן החברתי של ישראל נמצא תחת איום, הארגונים נדרשים לתת יותר שירותים מתמיד אבל נשחקים תחת עומס עצום וללא תגבור כוח אדם". הוא המשיך ונתן את דעתו על מה צריך לעשות כדי להמשיך את החוסן המדובר: "כדי שהחוסן הזה לא יתמוטט, המדינה חייבת להשקיע בבניית תשתיות וליישם את מודל חמש ה'ת': תהליך יזום, תשתיות מחוזקות, תקציב קבוע, תזרים מזומנים ותדמית שמכירה במגזר החברתי כחלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי".
הנתונים מצביעים על דינמיקה מסוכנת: החברה הישראלית זקוקה למגזר השלישי יותר מאי-פעם, אך הוא נאלץ לספק יותר שירותים עם אותם משאבים וצוותים מותשים. לצד האתגרים, הארגונים מזהים גם הזדמנויות לשותפויות חדשות ולחיזוק החוסן הקהילתי, אך ללא שינוי מבני ותמיכה ממשלתית רחבה, יכולתם לתת מענה לאורך זמן נותרת מוגבלת.
בני לייזר, מנכ"ל מרכז אלה, הוסיף: "המדינה נשענת באופן מסיבי על המגזר החברתי, ואנשי הצוות שלנו פועלים מתוך תחושת שליחות אדירה ומשמעות אמיתית בעשייה. אבל תחושת המשמעות היא גם חרב פיפיות מאחר ומצד אחד היא החוסן, ומצד שני היא מובילה לשחיקה ולטראומטיזציה משנית. האחריות והמחויבות המקצועית לא מאפשרות לאנשי המקצוע לעצור ולהיטען מחדש, ואם לא יינתן מענה מערכתי אמיתי החוסן החברתי כולו עלול להיפגע".
לאה גולדברגר מנכ"לית ארגון סיסטיק פיברוזיס, סיכמה: "אנחנו חווים פגיעה קשה ביכולת לגייס תרומות מאז הקורונה וביתר שאת במלחמה. יש הסטה ברורה של תרומות לנפגעים ישירים מהמציאות הביטחונית והחברתית, וזה בא על חשבון עמותות הפועלות בתחומים חשובים והכרחיים אחרים. גם כשיש תורמים, פעמים רבות התרומות מתעכבות או מצטמצמות, והיעדר תמיכה ממשלתית הופך את הפעילות שלנו לשברירית במיוחד. הצורך בתמיכה כלכלית לחולים רק הולך וגדל, אך תקציב התמיכה שלנו מצטמצם משנה לשנה".