ישראל ביטון, בן 35, מתנדב איחוד הצלה שנעצר ונחקר בחשד לרצח מחבל כפות במהלך מתקפת ה-7 באוקטובר, דורש מהמדינה פיצוי בסך חצי מיליון שקלים. לטענתו, נעצר לשווא, הוכפש בציבור ונשא על גבו סטיגמה של "חשוד ברצח", אף שבינואר האחרון נסגר התיק נגדו מחוסר אשמה בהחלטת פרקליט המדינה עמית איסמן.
לפני כשבוע וחצי שלחו עורכי דינו, טל גבאי ויהודה פריד, מכתב למשטרה ולפרקליטות מחוז תל אביב ובו דרישה לפיצוי. "במקום שמרשנו ייזכר כסמל לגבורה, שמו נחרט בציבור כחשוד ברצח, עוול חמור שאין לו תקנה", כתבו.
בראיון לוואלה שחזר ביטון את בוקר 7 באוקטובר, שבו עזב את ביתו בלי היסוס ונסע לעוטף, החלטה שהובילה אותו לשהות חמישה ימים רצופים בקו האש: "שבע וחצי בבוקר, שמעתי שהדרום בטירוף מוחלט. לקחתי יוזמה והגעתי עם חברים שלי לעוטף, לקו האש. חבשנו וטיפלנו בלוחמים פצועים שלנו, ומדינת ישראל הייתה צריכה בשעה הזו לפנות את הפצועים מזמן. אבל אתה מבין מהר מאוד שאף אחד לא מגיע, ואתה מתגלגל לאירוע ארוך שנשארתי בו חמישה ימים ברציפות".
על המראות הקשים סיפר: "אני זוכר לוחם ביחידה מובחרת ששכב מולי, גופתו הייתה קרועה לשניים, חלק עליון וחלק תחתון. זו תמונה שמלווה אותי עד היום. באותן שעות היה מחסור באלונקות, ובשל מצבו החלטנו בשטח להשאיר אותו באלונקה כדי שהחלקים שלו לא יתפזרו, זו סצנה שלא תצא לי מהזיכרון לעולם".
לאורך חמישה ימים ברציפות שהה ביטון בעוטף, כשסביבו מראות קשים של לוחמים הרוגים ופצועים, והוא עצמו מתאר שהצליח להציל מאות בני אדם. ואז, לדבריו, הכול התהפך, חודשים לאחר מכן מצא את עצמו לא כגיבור אלא אזוק, כשהוא נחקר בחשד לרצח מחבל נוחבה.
"במהלך המעצר שלי צחקתי וחייכתי כי הבנתי שיש טעות. ידעתי שאני הולך לתחנה והולך הביתה. אבל אז שאזקו אותי בידיים וברגליים ואמרו לי 'אתה לא מבין איפה אתה נמצא? אתה עומד לפני 25 שנה בית סוהר'. ואתה מבין שעשרים וחמש שנה מעל הראש שלך. לא רק שלא נותנים לך צל"ש, גם רוצים להרוס לך את החיים. היה חוקר בימ"ר שאמר לי: 'אתה עומד בפני תיק של 25 שנה בפנים תתעורר ותתחיל לדבר'. הייתי בשוק של החיים".
כשהוא נזכר בחקירה ובמעצר, ביטון מתאר תחושות של הלם עמוק: "הרגשתי פחד, כעס, תסכול ואכזבה. במקום שהמדינה לא הייתה אני הייתי. לוחמים שלא הגיעו, אנחנו חירפנו את נפשנו ברמות של 98% ידענו שלא חוזרים הביתה. ואז אתה מוצא את עצמך בתא עם שודדים ואנסים. מה לי ולחיים האלה? מעולם לא הייתי בתא מעצר. אני לא עבריין. במקום שבו תרמתי ועשיתי הכי הרבה שם אני מוצא את עצמי אזוק? זה היה לא נתפס".
כשהשופטת קבעה שאין תשתית ראייתית נגדו, ביטון מתאר שזה היה רגע שלא ישכח: "זה היה רגע שבו התפרקתי לחתיכות. אני חושב שלא בכיתי והתפרקתי ככה מאז שהייתי תינוק. אתה מבין שהשופטת הבינה את מה שנעשה, שיש מי שמסתכל עלייך ומבין את המקום שלך. לשמוע אותה היה כמו לראות את קצה האור במנהרה".
הפגיעה, לדבריו, נמשכת עד היום: "אני מתמודד והתמודדתי עם אחד שהיה חשוד בניסיון רצח בכוונת תחילה. יש אנשים שיחשבו בחוץ שהפרקליטות צודקת ואולי התיק נסגר מחוסר אשמה כי מישהו לא חקר טוב. ואני מוצא את עצמי מסביר כל הזמן בסביבה שלי את הסיפור , זה פגע לי בעבודה ובחיים האישיים".
"מה שעברתי שם בשטח זו חוויה טראומטית לכל החיים כמו כל יהודי במדינה. ועליי באופן אישי, על ישראל ביטון, המדינה עשתה עוול פעמיים. בלי לחקור ובלי לבדוק לקחו אותי כבן אדם נורמטיבי והלבישו עליי סטיגמה שכל החיים תלווה אותי. אתם יודעים הגדירו אותי במאסר? 'אסיר אובדני'. ולמה אובדני? כי לקחו אותי בן אדם מהשורה וקראו לי רוצח. זה מרגיש כאילו הרגו אותי ואז אמרו לי 'סליחה, אתה משוחרר. טעינו'. מה טעיתם? אני גוסס. גמרתם אותי. המחיר הזה חצי מיליון שקל מבחינתי זה לקח שהמדינה צריכה ללמוד לשלם על הטעות שלה, לא רק למעני אלא לעוד הרבה לוחמים שנעצרו ויעצרו בעתיד, כי המדינה לא עוצרת. אם מישהו במדינה יכול לשלוף צווים מהמותן בלי בסיס וראיות אז שישאו במחיר".
לדבריו, גם כיום הוא נושא סטיגמה: "אני מסתובב עם סטיגמה על הגב. אני צריך להסביר: לא, יצאתי מחוסר אשמה. כל פעם אני בלופ של ההסבר הבלתי הגיוני הזה. עשיתי דבר טוב ואני צריך להסביר בדיון חברתי חוזר שלא עשיתי כלום".
כל זאת, כשנשאל אם היה יכול לחזור לאותו בוקר של 7 באוקטובר, האם היה משנה את החלטתו, בידיעה שיחווה מעצר, חקירה והשפלה ציבורית, תשובתו נחרצת: "למען המדינה אעשה הכול מכאן ולנצח. אני רוצה להאמין שמה שקרה לי לא יקרה לעולם. אבל אם זה יקרה, אז אני אשלם את המחיר. אין לי ארץ אחרת".
ביטון סיכם: "אנחנו חזקים, נעבור את המלחמות האלה ונצא בראש מורם. את המלחמות הפנימיות והחיצוניות נעבור גם כן. אבל למדינה, למשטרה ולפרקליטות אני אומר: במקום שהמדינה והצבא והמשטרה לא היו אנחנו היינו. הם לא יכולים לבוא בתלונות לאף אחד, ובוודאי לא לאלה שתרמו את נפשם ונשמתם למען הכלל".
הדרישה שהוגשה קובעת כי אם המדינה לא תעביר את סכום הפיצוי בתוך 14 ימים תוגש תביעה לבית המשפט.