רגע האמת של זרוע היבשה בצה"ל: האתגרים, הפערים וההכנות לקראת המערכה הבאה

צה"ל מתכונן לקראת כיבוש העיר עזה מחדש כשברקע הביקורות מתחילת המלחמה של חיילי המילואים בנוגע לאמצעי הלחימה, ציוד צבאי והערכות למלחמה ממושכת.

זרוע היבשה עומדת על שלוש אבני יסוד: כוח לוחם ערוך וחדור מוטיבציה סדיר ומילואים כאחד, ציוד מתקדם ומשודרג שמחליף את הפערים של העבר, וטכנולוגיה פורצת דרך רחפנים ומערכות ייחודיות שהופכות את הלוחם למרחף מעל השדה, לא רק פועל בו. מי שישכיל לאחד בין שלושת אבני יסוד אלו יכתיב את חוקי המשחק במלחמה הבאה.

כמעט שני עשורים עברו מאז מלחמת לבנון השנייה, נדמה כי זרוע היבשה של צה"ל ניצבת בשנית באותה הצומת: מוכנות וכשירות של כוחות הסדיר והמילואים, ציוד, איכות אמצעי הלחימה ואמון הלוחמים. באותה תקופה, מלחמת לבנון השנייה, האלוף נדב לוטן שירת כמפקד גדוד 532 ושמע מקרוב את הביקורת החריפה מצד לוחמי הסדיר והמילואים על מחסור בציוד בסיסי ובאמצעי לחימה.

בעקבות הביקורות, צה"ל באותן שנים יצא למסע רכש רחב היקף שכונה "אשד הנחלים" בעלות של למעלה ממיליארד שקלים ונמשך כארבע שנים.

והנה, מלחמת חרבות ברזל, וצה"ל שוב מופתע. הפעם לא רק מבחינת המודיעין, אלא גם באיכות ובהיקף הציוד של כוחות היבשה, ובעיקר של מערך המילואים. החוסרים הללו הובילו לגל של ביקורות וליוזמות התרמה נרחבות מכל העולם, במסגרתם רכשו הלוחמים בעצמם את הציוד הנדרש כולל ציוד אישי, אפודי מגן, אמצעי ראיית לילה ואף רחפנים.

האלוף לוטן מונה לפני תשעה חודשים למפקד זרוע היבשה, ויחד עם מנכ"ל משרד הביטחון, האלוף (במיל') אמיר ברעם ניסו לשנות כיוון: קיצור שרשרת האספקה, האצת תהליכי רכש ושיתופי פעולה עם ספקים מהעולם ובעיקר מארצות הברית.

כעת, עם ההערכות שיא לכיבוש העיר עזה וגיוס עשרות אלפי חיילי מילואים, הגיע רגע האמת של זרוע היבשה. בשלב זה נשמעות פחות ביקורות מצד הלוחמים ובעיקר מצד המילואימניקים, זאת למרות שתחושת הפער בין יחידות הסדיר עדיין חיה ובועטת.

קצין בכיר בזרוע היבשה אמר כי כדי לבחון את מה שנעשה מתחילת המלחמה לצמצום הפערים הללו בכוחות היבשה ובפרט בין חיילי הסדיר למילואים צריך להסתכל על התמונה הרחבה. "ההתמקדות בקסדה או באפוד בלבד מפספסת את העיקר", טען הקצין. "צריך לבחון את כל אבני בניין הכוח: איכות האימונים, כשירות הימ"חים (מחסני החירום של החטיבות), ורמת המוכנות הכוללת של מערך המילואים".

"אנחנו בוודאות לא נחזור למצב של ערב 7 באוקטובר", הדגיש. "חשוב גם לומר ביושר: חרף הביקורת, היכולת של מערך המילואים למלא את משימותיו המבצעיות הייתה ברורה, לי לפחות, כבר כשהייתי מפקד אוגדה, שנים לפני המלחמה. ובמהלך הלחימה זה הוכח שוב". הקצין הוסיף: "צה"ל לא התמודד בעבר עם אתגר בסדר גודל כזה, שנמשך כמעט שנתיים. חווינו שחיקה עצומה באנשים, באמצעים ובמערכת כולה. ובחלק מהתחומים, ציוד שנרכש בתחילת המלחמה מגיע רק כעת ומתחיל להיות מוטמע ביחידות", סיכם.

נכון להיום, צבא היבשה מונה 32 חטיבות מילואים מתמרנות כשמתוכן 21 חטיבות חי"ר, ועוד 11 חטיבות שריון במילואים, ארבע חטיבות שריון בסדיר ועוד 17 גדודי הנדסה כשמתוכם ארבעה גדודים סדירים. לפי החלטת פורום מטכ"ל, סדר הכוחות הזה מתועדף בצורה ברורה על פני הכוחות האחרים מבחינת איוש כוח האדם, הצטיידות, אימונים, הטמעה של אמצעי לחימה חדש ועוד.

בקבוצה הזאת נמנים גדודי חי"ר במילואים שלוחמיהם יוצאי חטיבות מתמרנות כמו חטיבת הצנחנים או חטיבה 900 וחטיבות אחרות, והם עוברים לשרת בחטיבות המרחביות בגבולות. "הגדודים האלה עשו הרבה מאוד במלחמה, הם כבשו את כפר-קילא ואל-עדייסה בדרום לבנון ועוד. הם עושים פעולות מקומיות יותר מוגבלות", אמר קצין בכיר זרוע היבשה.

הקבוצה הזו כוללת את גדודי החי"ר ביהודה ושומרון הכוללים 18 גדודים סך הכל, ועוד שלושה גדודים בחטיבת הבקעה. הלוחמים של הגדודים הללו שירתו בחטיבות מתמרנות בסדיר. "הם עשו ועושים עבודה מעולה במהלך המלחמה, אבל חשוב להגיד הם קבוצה שלישית. הם במקום השלישי בסדרי העדיפויות", אמר הקצין הבכיר. הוא הוסיף והדגיש כי בקבוצה הרביעית יש את המפקדות וסדר כוחות מחוץ לחטיבות המתמרנות בעיקר בפיקודים המרחביים. בכך הוא מרמז כי ההבדל בין הקבוצות יצר בין היתר את הביקורתיות לגבי איכות והיקף הציוד, כי לכל קבוצה מגיע ציוד דומה באיכותו גפ אחרי למעלה מ-700 ימים של לחימה.

לדברי הקצין הבכיר בזרוע היבשה, המאמץ לצמצם את הדיפרנציאליות בין כוחות הסדיר למילואים, בדגש על חטיבות מתמרנות הביא לתוצאות בשטח. "היום גדוד חי"ר בחטיבה שלוש לעומת גדוד בחטיבה של גולני הוא בגדול אותו גדוד במבנה וארגון לקרב (איכות ציוד צבאי, אמצעי לחימה, תקנים ואיכות כוח אדם), רק ללא נגמ"שים", אמר. "בפלוגה המסייעת שלהם יש את כלל המרכיבים. אותו מספר צלפים, רחפנים, וכוח אדם. למשל רכשנו עשרות אלפי אמצעי ראיית לילה מתחילת המלחמה", הסביר הבכיר.

בראייתו של הקצין הבכיר, "המהפכה הכי גדולה שקרתה במלחמה הזאת היא מהפכת הממד האנכי (הפעלת רחפנים בטווח הקרוב לקרקע) בגלל אנשי המילואים בעיקר בחטיבה 55 וחטיבה 5, אך גם בחטיבות נוספות, שקנו רחפנים מכל מיני סוגים, והביאו אותם לשדה הקרב". הקצין המשיך ותיאר כי היום המצב הוא אחר: "אנחנו היום נמצאים במקום אחר לגמרי: הוקמו ארבעה בתי ספר לרחפנות. ההדרכה מבוססת על חיילי מילואים. זרוע היבשה מכשירה כ-20,000 מפעילי רחפנים מרמת המחלקה. כל מפקד מחלקה מפעיל רחפן לפני שהוא נכנס למבנה". לסיכום אמר הקצין: "הרחפן, כשם כללי, כי יכול להיות שנחליף את הרחפנים הקיימים, מהווים חלק מהטכניקה הקרבית של כוחות מילואים וסדיר".

בנוסף לכך, צה"ל רכש עבור כל פלוגה בסדיר ובמילואים רחפן תצפית בשם "איבו", המאפשר קבלת החלטות מבצעיות מדויקות. למשל, בכניסה לצומת, למתחם או בעת ביצוע פעולות אחרות באמצעות תמונה חדה ועדכנית של השטח.

במקביל, במהלך הלחימה פותח רחפן נוסף ביחידת יפתח של זרוע היבשה, המכונה "העטלף". לדברי קצין בכיר, הרחפן משנה את כללי המשחק בלחימה ברצועת עזה, ונחשב ליעיל במיוחד. זמן השהייה שלו באוויר מגיע לכ-40 דקות, והוא צפוי להיכנס לשירות בכלל הפלוגות, הסיירות וגדודי האיסוף הניידים בגבולות. לפני כשבועיים נחתמה עסקה לייצור של כ-10,000 רחפנים מדגם זה.

צה"ל עושה שימוש מדי שבוע בעזה ב-100 עד 150 רחפנים מסוג עטלף. רחפן זה הינו רחפן מתאבד שמכיל שני קילו של חומר נפץ עם חומר רסס. הקצין הבכיר טוען כי זה מה שהורג הכי הרבה מחבלים כיום בעזה. התהליך הזה של הטמעת רחפן "העטלף" עשוי להוביל את הגדוד המתמרן לעצמאי בתקיפה.

בנוסף, זרוע היבשה החלה לרכוש רחפנים כבדים המיועדים למגוון משימות, בין היתר העברת ציוד מנקודות שונות, תצפית, נשיאת חומר נפץ והטלתו במשקלים כבדים. כמו כן, הוא יכול לסייע בנטרול מטעני חבלה בצירים ובמבנים. רחפנים אלו צפויים להתחיל שירות מבצעי בסיירות מילואים ובכוחות הסדירים.

מהלך זה מתבצע במקביל להקמת יחידות חדשות המתמחות בחשיפה ותקיפה. יחד עם זאת, בצה"ל בחרו שלא לפרט בשלב זה לגבי הרחפנים הפועלים בשליטת האוגדות בזרוע היבשה.

הקצין הבכיר לא מתחמק מאחריות, ובניגוד לרבים מקציני המטכ"ל הנוכחיים, הוא מדבר בגילוי לב. "צה"ל השקיע למעלה ממיליארד ש"ח לאחר מלחמת לבנון השנייה, במטרה לצמצם פערים בציוד ובביגוד צבאי", שיתף. אך הוסיף: "עם זאת, חלק ניכר מהציוד התבלה עם הזמן, וזרוע היבשה נכנסה למלחמה כשהיא אינה ערוכה כראוי". אמר. "אך במהרה בוצעה התעשתות, ויצאנו למהלך רכש מואץ כדי לגייס מאות אלפי חיילי מילואים. רבים מהם הביאו עימם ציוד מהבית".

במקביל, בוצעה רכישה משמעותית של קסדות וכ-100 אלף רובים חדשים, זאת בנוסף לאמצעי לחימה שכבר קיימים. עד כה, לכוחות סופקו כ-50 אלף רובים, חלקם מתוצרת ישראלית כחול לבן, במסגרת חזון רחב שמוביל מנכ"ל משרד הבטחון האלוף במיל' אמיר ברעם, שמטרתו לפתח עצמאות ביטחונית וליצור מקומות עבודה בישראל. יתר הנשק הגיע מתעשיות ביטחוניות אמריקניות. בנוסף, למעלה מ-100 אלף כוונות מתקדמות נרכשו לטובת כלל הכוחות. עם זאת, הקצין טוען כי מדובר בתהליך הדרגתי, וחלק מהכוונות טרם הגיעו לצה"ל.

ביקורת רבה נמתחה מצד חיילי המילואים גם בתחום הקסדות הטקטיות. הם טענו כי נותרו ללא ציוד תקני, ונאלצו לצאת למסע התרמה במטרה לסגור את הפערים הלוגיסטיים של צה"ל. אך, מצה"ל נמסר כי חלק מהציוד שנרכש באמצעות תרומות ובפרט קסדות ואפודים שהובאו מחו"ל נמצאו כלא תקניים כלל ולא עמדו בסטנדרטים הנדרשים. "אנחנו מייבאים כ-4,000 קסדות בחודש מארצות הברית, כולן מדגם 'שחר'," אמר הקצין הבכיר והוסיף: "הצלחנו להכפיל את הכמות באמצעות כספי הסיוע האמריקני, וחלק מהקסדות מחליפות ציוד שנרכש עוד בשנת 2007".

גם בתחום האפודים הקרמיים התגלו פערים. עד כה, סופק רק שליש מהכמות הנדרשת, זאת בשל מגבלת ייצור במפעלים המקומיים. "אני מודה שהקצב לא מספק", טען הקצין. "אבל חשוב להבהיר שלכל לוחם סופקו שתי פלטות מיגון מדגם: v3. אין לוחם שנכנס לשטח ללא מיגון תקני", אמר בביטחון. הוא הוסיף: "לפני מבצע מרכבות גדעון בוצע מסדר ל-22 חטיבות כדי לוודא שהציוד עומד בתקן המוגדר בצה"ל. אין לנו צורך בתרומות בדברים הללו. איפה שיש צורך בתרומות אנחנו נעשה את זה".

לקראת יישום התוכנית לכיבוש העיר עזה, הוקמו שתי מפקדות משימתיות בזרוע היבשה. לצד האימונים השוטפים במרכז לאימוני יבשה (מל"י) בצאלים, הן מעבירות הכשרות ייעודיות לכוחות, בתחומים כגון נהיגה מבצעית, חבלה וציוד מכני הנדסי כבד. בתום הקליטה והאימונים ישובצו חטיבות המילואים בפיקוד הדרום והצפון, כשגיוס כוחות נוספים צפוי להימשך במהלך תקופת החגים בהתאם להתפתחויות בזירה הדרומית ובאיו"ש.

גם בתחום הניוד נרשמה תפנית חדה ברכש. "זה תחום שכולל משאיות, רכבי שטח וג'יפים והוא זוהה כאחד הפערים המרכזיים של זרוע היבשה", אמר הקצין הבכיר. מנגד, בשמונה חודשים האחרונים רכש משרד הביטחון 827 רכבי האמר מארצות הברית, שחלקם כבר נמסרו וחולקו לגדודים בשטח. לפי הערכות בצה"ל, כלל הרכבים צפויים להימסר ליחידות עד מרץ 2026, ובמשרד הביטחון שוקלים לרכוש כ-1,500 האמרים נוספים.

הראשונים לקלוט את ההאמרים החדשים מדגם "לביא" יהיו גדודי המילואים. בנוסף, הוחלט על הקמת יחידת ניוד ייעודית בכל אוגדה, במטרה לשפר את יכולות העברת הלוחמים בשטחי הלחימה. היחידה הראשונה שכבר הוקמה באוגדה 99 נקראת "תנשמת" והיא דומה ליחידה מקבילה שפועלת באוגדה 98. יחידות נוספות צפויות לקום גם באוגדה 36 ובאוגדה 162.

במקביל, בקרוב צפוי רכש של מאות משאיות חדשות, שיחליפו את משאיות ה"ריאו" הותיקות אותן צה"ל התחייב להוציא משירות כבר לפני למעלה מעשור.

המלחמה הנוכחית נפתחה כשבצה"ל יש למעלה מ-200 דחפורים מבצעיים, כשחלקם נפגעו מירי נ"ט וממטעני חבלה וחלקם אף הושבתו לחלוטין. "הממשל האמריקני הקודם עיכב את הגעת הדחפורים", אמר קצין בכיר. הוא הוסיף כי "העסקה כוללת 132 דחפורים כבדים מחברת 'קטרפילר'. עד כה הגיעו 68 מתוכם, אך תהליך המיגון וההכשרה שלהם דורש זמן". הקצין הוסיף ואמר: "הדחפורים הם כלי מרכזי בלחימה. אנחנו עושים כל מה שניתן כדי להכניס לשירות כמה שיותר מהם".

"כיום, רמת הכשירות שלהם עומדת על 60% עד 70%", אמר הקצין. חשוב לציין, כי משרד הביטחון וצה"ל התמודדו גם במשק החלפים עם אתגר מורכב ברקע אמברגו של מספר מדינות. "אחרי שנתיים של מלחמה, יש דברים שהתקדמנו בהם בנושא החלפים, ויש דברים שפחות", המשיך הקצין. "יש חלקים שמיוצרים בתוך מדינת ישראל. הרחבנו את הייצור שלהם כמו חוליות זחל, כמו פינים, כמו חלק מהחלפים שנמצאים בתוך המרכבות ובנמרים, ויש דברים שאנחנו קונים אותם בחו"ל". באשר לאמברגו שהוטל אמר: "אנחנו מתמודדים עם האמברגו הזה בדרכים שונות, אני לא רוצה לפרט את זה פה".

זרוע היבשה, אולי יותר מכל זרוע אחרת, משלמת את המחיר הכבד ביותר של השינויים בצה"ל ובחלק מהמקרים הזנחות של שנים שצריכות להיחקר עד תום כדי למנוע תהליכים דומים בעתיד. בין הביקורת למאמץ, בין המחסור לשיקום ברור שהכיוון השתנה. אבל אם צה"ל לא ידע לשמר את אמון לוחמיו גם הציוד המתקדם בעולם לא יציל אותו במלחמה הבאה.