במשך שנים השלינו את עצמנו שיש הבדל בין אנטי-ישראליות לאנטישמיות הישנה והלא טובה. שאפשר למתוח ביקורת על ישראל גם בלי לשנוא יהודים.
זו תקופה של חרמות נגד ישראל ברחבי העולם. חלק מהם נועד לפייס גופים קיצוניים בתוך המדינה פנימה. חלק אחר הוא תולדה של זעם בעקבות דיווח חדשותי שאינו תמיד הוגן, אבל חלק אחר מפלרטט עם אנטישמיות.
אנטישמיות שהייתה חבויה אי שם בלב פנימה תמיד, מחכה להתפרץ, למרות שהגוף שנושא את המחלה נראה נורמלי, אפילו חביב ומשכיל, לובש מכנסי ג'ינס, סניקרס וז'קט עם טלאי במרפקים, שמשווים לו מראה אינטלקטואלי.
אתמול הגיעו הדברים לשיא חדש, עם החרמת תזמורת לא ישראלית (הפילהרמונית של מינכן), רק מפני שהמנצח המוערך להב שני הוא גם המנהל המקצועי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
מילא ההחלטה שנודף ממנה ריח כבד של גזענות. הנימוק לה הוא מופת של פיתול כדי לא להיראות אנטישמי אלא "המוניסטי".
בנימוקים נכתב כי אף על פי ש"שני התבטא בעבר בעד שלום ופיוס" הרי שאין בידם "לספק בהירות לגבי עמדתו כלפי משטר הג'נוסייד בתל אביב".
תודו שזה מדהים: ישראלי שמחרימיו עצמם מציינים כי הוא שוחר שלום ופיוס, מוחרם כי "לא ניתן לספק בהירות" לגבי עמדתו נגד "משטר הג'נוסייד בתל אביב". כלומר - גם השמדת-עם נקבעת כעובדה וגם החובה של ישראלי להתנער בפומבי ממדינתו, הפכה לתנאי סף, אחרת יוחרם.
למה דורשים המחרימים משני להתנער מישראליותו? כי ככה הם מעדיפים אותו, את כולנו - לא ישראלים גאים אלא יהודים נרדפים, שלא לומר "יהודונים".
במשך שנים חיו לא מעט ישראלים במחשבה שלהם זה לא יקרה. הם הרי משכילים, נאורים, קוראים באנגלית ומתחזקים קשרים חברתיים ענפים עם חברים מסביב לעולם. "תל אביב" ענו למי ששאל אותם בחו"ל מהיכן הם, מקווים שבן השיח יבין את המרחק הפוליטי-תרבותי בין תל אביב לירושלים, משל היה המרחק בין ניו יורק לאוסטין ובין לונדון ללידס.
רק שמהר מאוד אחרי 7 באוקטובר הם ראו איך קולגות שעבדו אתם שנים מפנים להם עורף, מפסיקים לענות למיילים, פה ושם חומקת מהם גם איזו הערה גזענית.
למה הדבר דומה? לחלק מתושבי הנגב המערבי שהשלו את עצמם שיבוא היום וייכון שלום בינם לבין השכנים ממערב לגדר. עד שאלה פלשו אל יישוביהם במסע רצח ברברי וטבחו במי שבעיניהם הם כולם "מתנחלים" (כפי שנקראו ברשתות הקשר של הנוח'בה באותו בוקר), גם אם מדובר היה בפעילי שמאל. כולנו יהודים, כולנו בני מוות בעיניהם. אלננ רק אנחנו שמבחינים בין איש לאחיו בתוכנו.
בדיוק אותו הדבר עשו מנהלי פסטיבל פלנדריה בבלגיה, עת ביטלו את הופעת הפילהרמונית של מינכן בגנט (דווקא עיר יפה עם סצנה סטודנטיאלית נהדרת. מומלץ לבקר, כלומר - אם הם עוד מכניסים יהודים), רק בגלל זהות המנצח. עבורם אין ישראלים שוחרי שלום, כולנו ג'נוסייד.
אוי בלגיה, בלגיה... המדינה המפוצלת שבבירתה יש רבעים אליהם המשטרה נמנעת מלהיכנס. שברחובותיה כבר תקפו מוסלמים נשים על לבוש לא צנוע, שיש בה מי שמצהירים בפנים גלויות על כוונתם להשליט על בלגיה, אירופה והעולם כולו את חוקי השריעה.
יכול להיות שהשנאה שלהם אלינו משקפת את הפחד שלהם ממה שקורה ברחובות שלהם. יכול להיות שהם מכים על חטא הקולוניאליזם רב השנים (שמישהו יזכיר להם איך נראה ג'נוסייד אמיתי, כמו למשל בקונגו). בתכל'ס, לא אכפת לי ולא מעניין אותי בשעה שהם מבקשים מכל ישראלי לענוד טלאי צהוב.
בינתיים, בישראל
ייאמר מיד, אפשר בהחלט להתנגד למדיניות של ממשלת ישראל גם מבלי להיות שונא-ישראל - ולראייה: מאות אלפים עד מיליוני ישראלים שמפגינים נגד ממשלתם, חלק גדול מהם שירת ביחידות הכי קרביות בצה"ל בסדיר ובמילואים (זה כמובן לא המדד היחידי לפטריוטיזם), הם מפגינים ברחובות בשם אהבת המדינה, גם כשהם קוראים לממשלתם להתפטר.
יחד עם זאת, כשעולים על מטוס, העסק הופך למסובך יותר. אני למשל יהודי נרגן, משמע - יש לי בטן מלאה על ממשלת ישראל, מדיניותה ופעולותיה (לאו דווקא בהקשר של הנעשה בעזה), אבל ככל שאני כבר מדבר עם חברים ועמיתים בחו"ל לגבי הנעשה בישראל, אני מקפיד לשמור חלק מהביקורת לעצמי.
למה? כי מי שלא חי כאן עלול שלא להבין. מי שלא נקלע מעולם לשדה קרב בו זה אתה או העומד מולך (הן כיחידים והם כמייצגים ציבור רחב יותר), עלול לפרש את הביקורת שלי, רלוונטית כל כך לאוזניים ישראליות, כהודאה באשמה, במקרה דנן ב"רצח עם".
למרבה הצער יש לא מעט ארגונים ועמותות הפועלים בישראל במימון של גופים זרים, רק כי מצפים מהם להוציא את דיבתה של ישראל ברחבי העולם. מדוע? כי הם יודעים שיש משקל רב יותר לדיבה כשהיא יוצאת מפיו של יהודי וישראלי.
אולי עתה הם יבינו, למרות שחלקם תלויים בהמשך הוצאת הדיבה לפרנסתם, מה רב הנזק בפעולותיהם. מחלוקת בין מתנחל לתל אביבי (נאחז רגע בשתי הקצוות של הסטריאוטיפ) היא עניין לוויכוח פנים ישראלי, לא לגויים שיש להם דעה ברורה על כולנו מראש, הם רק מבקשים לבסס את האנטישמיות שלהם על "עובדות".
אין לי מושג אילו יצירות היו אמורות להיות מבוצעות על ידי הפילהרמונית של מינכן בפסטיבל פלנדריה בגנט, אבל אולי כדאי שבמקום הופעת התזמורת מבוואריה, יעלו שם את האופרות של וגנר - אם כבר אנטישמיות, אז עד הסוף.