בבוקר קשה בקיבוץ אפיקים, ישבו אנדראה, אמו של גדי כוטל , וסמואל, אחיו הבכור, ושחזרו לוואלה את דמותו של הבן והאח שנפל אתמול (שני) במהלךהשלכת המטען לטנק בצפון הרצועה. שניהם הדגישו את אופיו הייחודי, תחושת השליחות שאפיינה אותו, ואת הכאב על החלומות שלא יוגשמו.
אנדראה שיתפה כי השיחה האחרונה איתו התקיימה ערב לפני מותו. "הוא הודיע שיצא מהרצועה בגלל תקלה בטנק, שמחנו קצת שיצא", סיפרה. לדבריה, הוא ביקש ממנה להביא לו אוזניות, נוטלה ועוגיות המאכל האהוב עליו. "בדרך חזרה ברכבת רק התפללתי שתהיה פציעה קלה, שנטפל בו. כשהגעתי, הודיעו לנו שזה לא היה כך", אמרה בקול חנוק.
האח סמואל הדגיש את החיבור המיוחד ביניהם. "מהרגע הראשון היה לנו חיבור. כל כמה שנים הוא מצא תחביב חדש שנתן לו תשוקה - מוזיקה, אופניים, קרב מגע. כל דבר שהוא אהב, הוא נתן לו את הלב והנשמה". לדבריו, גדי אף הדריך ילדים קטנים בקרב מגע, ולפני לשירותו הצבאי התנדב לא מעט עם ילדים.
עוד סיפר כי גדי לא שיתף בסכנות מהשירות, אך לא הפסיק לדבר על חשיבות החזרת החטופים. "זה היה נושא שעמד בראש סדר העדיפויות שלו. תחושת שליחות של ממש", אמר אחיו.
שנתיים קודם לכן, גדי עשה שנת שירות בעין גדי עם מפוני קיבוץ מגן ובארי, והפך לחלק מהקהילה המקומית. "הייתה לו "משפחה מאמצת", הוא בילה אצלם סופי שבוע, וגם אחרי שנת השירות נשאר קשור אליהם", שיתף האח.
על תקוותיו לעתיד סיפר אחיו סמואל: "היה ברור שהוא מתכוון להשתקע בעוטף אחרי הצבא. הוא אמר - אנחנו הצעירים, אנחנו אלו שחייבים לחזק את הדרום והצפון". אמו הוסיפה כי גם בצבא, גדי כבר סימן את היעד הבא: "יום אחד יצא מהעוטף ואמר לי, "אני חייב לעשות קורס מפקדי טנקים". המפקדים שלו גם רמזו שזה הכיוון".
שבועיים לפני מותו חגג גדי יום הולדת 20, מוקדם מהרגיל. " הוא אמר לי - יכול להיות שלא אצא בשבוע הבא, אז נחגוג עכשיו", סיפרה האם. הוא יצא לבלות בתל אביב עם חברתו הטובה ליאל, ביקרו בפארק גלים וחגגו יחד. "ראיתי את התמונות, היה נראה שהיה להם מקסים".
גדי כוטל ז"ל הותיר אחריו משפחה אוהבת וחברים רבים. "הוא היה ילד טוב, מכבד כל אחד, ערכי וציוני. אין מי שהכיר אותו ולא אהב אותו", אמרה אמו אנדראה.