הפרקליטות מבקשת לגזור על עורך הדין המושעה ראפע אסלאן, בנו של "פייסל הגדול", עונש של 9-6 שנות מאסר בפועל ופסילת רישיון נהיגה למשך 24-18 שנה. לפני כחודשיים הורשע אסלאן בגרימת מותה של סרן עמית איטח, בהפקרת הפצועים בזירת התאונה, בשיבוש מהלכי משפט ובעבירות נוספות. עם הרשעתו שחרר את צוות ההגנה הקודם שלו, ושכר סוללת עורכי דין חדשה הכוללת את עורך הדין ציון אמיר, עורך הדין ירום הלוי, וכן את עורכי הדין תמי אולמן ושאדי סרוג'י.
ההתנגשות החזיתית הקטלנית התרחשה לפני שלוש וחצי שנים. ראפע אסלאן, שחגג היום את יום הולדתו ה־33, היה אז כבן 29. הוא יצא ממסיבה במושב גורן, נהג במהירות גבוהה, סטה שמאלה מנתיבו בעיקול קל סמוך למושב יערה והתנגש במכונית שבה נסעו עמית ושני חבריה - צנחנים בני כ־20 מקיבוץ אילון. לאחר התאונה עזב אסלאן את הזירה מבלי להגיש עזרה, מבלי להזעיק כוחות ומבלי להזדהות בפני השוטרים.
אחיו נשלח לבית החולים למסור גרסה כוזבת שלפיה הוא היה הנהג, ובינתיים נעלם ראפע לחודש בג'נין. כשחזר והסגיר את עצמו למשטרה, שתק בחקירותיו. את גרסתו הראשונה מסר רק לפני כחצי שנה, בבית המשפט, כאשר עלה לדוכן העדים. אז טען כי כלל לא נהג ברכב, וכי מי שנהג היה אחיו נאסר. אלא שהתובעת, עו"ד רונית גרניק-סופר מפרקליטות מחוז חיפה, הצליחה לקעקע גרסה זו: היא הציגה ראיות חד־משמעיות לכך שנאסר כלל לא היה בזירת התאונה, וכי מסר גרסה שקרית במטרה למלט את אחיו - עורך הדין - מאחריות. בכך, נטען כי שיבש גם הוא את מהלכי החקירה.
בהכרעת הדין הרשיע השופט אמיר טובי את ראפע בכל העבירות שיוחסו לו. אף על פי כן, גם היום, בדברו האחרון, נמנע אסלאן מלהביע חרטה או להתנצל. כאשר ניתנה לו ההזדמנות, אמר לשופט טובי רק כי יש לו "צער עמוק על ההרוגה והפצועים", וכי "זה ילווה אותו כל החיים".
ספק אם שורת עדי האופי שזימנו עורכי דינו הועילה לו. השופט בדימוס הישאם חטיב, שהעיד, הודה במענה לשאלת התובעת כי הדברים שקרא מהדף שלפניו לא הוא כתב אלא קיבל ממי שניסח אותם. "אבל אני מסכים איתם", הוסיף.
השר וחבר הכנסת לשעבר סאלח טריף, ידיד המשפחה, סיפר על "צעיר טוב שתמיד מתייחס בכבוד לאביו", אך הודה שאינו יודע פרטים על התאונה ולא היה בקשר עמו לאחריה. גם אחרים דיברו בשבחו, בעיקר כאלה שקיבלו, או שמקורביהם קיבלו, כספים מראפע או ממשפחת אסלאן לצורכי צדקה. ביניהם: אימאם מסגד בכפר מזרעה, ראש המועצה המקומית מזרעה ואחרים.
"אני מבקשת את הגרוע מכל - אבל מבינה שזה לא יקרה"
מול העדים מטעם, בספסלי הקהל, ישב חברה של עמית, שחר קחילה, שנפצע בתאונה ואיבד את רגלו, וכיום מתנייד עם רגל תותבת. הוא סיפר גם על תחושת האובדן. לצידו ישבו קרוביה של עמית, אשר כמו בכל דיון אחזו בתמונתה. את המשפחה מלווה עו"ד סא"ל (מיל') בתאל ארז-לוינסקי, פרקליטת מחוז צפון וחיל הים לשעבר.
האם תמי איטח, בתורה, סיפרה לשופט אודות בתה המנוחה: "בלונדינית, אור ענק, חייכנית וידידותית. כשרונית שגדלה בקיבוץ, אבל לא חסכנו ממנה דבר, הלכה לחוגים, השקענו בנסיעות, כבר בגן אמרו שצפוי לה עתיד גדול. היתה תלמידה מצטיינת והיו לה חלומות רבים. היתה דעתנית מאוד, עמדה על שלה ולא ויתרה על מה שחשבה שנכון. השקיעה גם בתנועה, בשומר הצעיר, יצאה לטיולים, קרוס מנהיגות, תמיד התנדבה לתת עוד ועוד. היתה התרגשות רבה סביב הגיוס, התנדבה לתפקיד משמעותי במודיעין, אחר כך הלכה לקורס קצינים וחיה את החלום. היתה מנסה לטרוף את העולם כשיצאה בשבתות. כזו היתה עמית".
אחר כך התייפחה כשסיפרה על שיחת הטלפון ההיא שהגיעה ממזכירת הקיבוץ ב-02:30 אחר חצות וששינתה את הכל. את הקושי לתפוס את האובדן. על ההחלטה לקבור את עמית בחלקה הצבאית של בית העלמין בחדרה, שם קבור גם סבא שלה, רס"ן שמואל איטח, מ"פ טנקים שנפל בקרב במלחמת יום הכיפורים - כדי שבימי זכרון יוכלו לפקוד את שני הקברים.
"קשה לי לתפוס ואני לא מצליחה להבין איך הוא הסתלק מהזירה", הוסיפה בכאב גלוי. "זו לא הייתה חיה שנדרסה בכביש - זו הבת שלי. לרגע אחד הוא לא חשב לתת עזרה שאולי הייתה מצילה אותה, ואולי היום הסיטואציה הייתה שונה. הוא ברח לג'נין, 'עיר המבוקשים', כמו אחרון העבריינים - לעיר העבריינים. איזה בן־אדם זה? אני לא בטוחה שאפשר להגדיר אותו אדם בכלל. איפה הערכים? איפה גדלים אנשים כאלה? זה לא מתעכל. הוא מדבר על מצב נפשי? יש לו מושג מה עובר עלינו? זר לא יבין את התחושות. ישבנו כאן ושמענו אנשים משקרים במצח נחושה מולך, כבוד השופט. לאן הגענו?"
היא הוסיפה: "אני אישה שומרת חוק, ולא מבינה התנהלות כזו של אנשים. אני יושבת כאן בכל הדיונים, כל החופשים שלי הולכים על זה. אין לי זמן למשפחה, אין זמן להתאבל, אין זמן להנציח".
"מה תרצי לבקש?" שאלה אותה התובעת. "את הגרוע מכל - אני מבינה שזה לא יקרה. אבל הוא צריך לשלם על מה שעשה לנו. אני משתתף בצערך", הגיב השופט אמיר טובי בתום דבריה, וקבע את מועד מתן גזר הדין לחודש אוקטובר. היום (שלישי), בבית משפט השלום בעיר, בפני השופטת מריה פיקוס־בוגדאנוב, יישמעו הטיעונים לעונש במשפטו של האח נאסר, שטען בכזב כי הוא נהג בתאונה.