בראיון מיוחד לוואלה, מספר ד"ר אל"מ בדימוס משה אלעד על חוויותיו כמושל נפת ג'נין, צור בלבנון ובית לחם, ותפקידו המורכב במטכ"ל. לדבריו, בתפקידים אלו, היו במטכ"ל חששות רבים לגבי האתגרים הביטחוניים והאחריות הרבה. ד"ר משה אלעד (74) היה אחד ממקימי צבא דרום לבנון, שם כמעט ונפגע ממטוסי פתח', והוא היה אחראי על מערך התיאום והקישור הביטחוני של צה"ל מול הרשות הפלסטינית בשטחי יהודה ושומרון. בשנת 1998 פרש מצה"ל, וכיום הוא אחד המרואיינים הישראלים הפופולריים ברשתות הערביות, העוסקות בסוגיות הסכסוך הישראלי-ערבי וביטחון אזורי.
כבר בראשית דבריו, הסביר אלעד כי המושלים הצבאיים של שנות ה-60 וה-70 ביהודה ושומרון, לאחר מלחמת ששת הימים, הפכו למושלים אזרחיים בעקבות תהליך חקיקה ישראלי ורצון להפוך את יהודה ושומרון לאוטונומיה ישראלית. עם זאת, האתגרים הביטחוניים והאזרחיים נותרו דומים למרות השינוי המוסדי.
לממשל הצבאי, לפי אלעד, יש מספר תפקידים, מלבד היותו מפקד צבאי: הוא משמש גם כדיפלומט, אחראי על מנהלת חיים אזרחיים כגון תשתיות מים, חשמל, ביוב, חינוך, ורפואה. בראשית דרכו כמושל ג'נין, היה עליו לחלק את יומו בין פגישות עם ראשי עיריות, מוכתרים ומנהלי בתי ספר, לצד טיפול במצבים ביטחוניים. לעומת זאת, בעיר צור בלבנון, שבה פעלה עירייה מתפקדת עם כוחות כיבוי ואכיפת חוק, היה תפקיד המושל מצומצם יותר, וסייע בעיקר בקשר עם הצבא דרום לבנון והמדינה, כדי שצה"ל יוכל לצאת מלבנון והם יוכלו לקחת את האחריות.
לדבריו,בתחילת תקופת הממשל הצבאי נגבו מיסים בשטחי רצועת עזה ויהודה ושומרון, כמו מס הכנסה ומס רכוש, הושקעו במערכת החינוך המקומית."אם ישראל תיקח היום אחריות על עזה, יהיה צורך לתקצב את הכול בכסף מישראל", הוא מזהיר. "אין שם פעילות כלכלית, ובהתאם גם אין ממי לגבות מיסים. ומה יהיה עם כמיליון תלמידים שצריכים ללכת לבית ספר? וזה עוד לפני שדיברנו על תשתיות הרוסות מהמלחמה: ביוב, מים, חשמל זה כבר שיקום של שנים. היום המצב שונה מאוד ממה שהיה ב-67' בגדה וברצועה. באותן שנים, הגענו למקום שהיה מסודר יחסית, והיינו צריכים רק לשדרג אותו. רצועת עזה היום הרוסה. אין כסף מקומי בשום מקרה. לא יהיה גם תקופה ארוכה".
להערכתו, המשימה הראשונה במקרה של כיבוש עזה לאחר המלחמה תהיה להשיב את החיים לשגרה, אולם לדבריו, על פי הערכות הבנק העולמי, דרושים בערך 53-54 מיליארד דולר לצורך שיקום המקום. הוא טוען, כי אין אפשרות לשלב בין ממשל צבאי לבין תהליך השיקום, שכן זה ידרוש גוף ייחודי שנוגע רק לשיקום, ולא לממשל צבאי רגיל. "אני לא מאמין שאף צד יסכים. אלא אם כן, זה יהיה גוף שיגיד, אנחנו רואים לנגד עינינו רק את שיקום הרצועה ולא משהו אחר". טען אלעד והזכיר: "בתחילת הסכמי אוסלו הובא גוף אחד לחברון לשמור על הסכמי השלום, וזה עורר מהומה בארץ בגלל מספר פקחים".
הוא מוסיף כי ההתנגשות בין האינטרסים של הצד הישראלי והפלסטיני תתבטא כמעט בכל תחום, כאשר הצדדים יתקשו למצוא פתרון מוסכם לכל נושא: "כבר בהתחלה ישאלו את השאלה מי הסמכות לכל נושא. אלו יגידו לך כאן עובר הקו ואלו יחשבו אחרת. ואז יפנו לאו"ם ושם זה יתארך. זה יבוא לידי ביטוי גם בעניינים קטנים ביום-יום. אני חוקר לאורך השנים הרבה ממשלים באזור ואת הטרור בכלל. למשל באפגניסטן, בעיראק, במזרח אסיה, ובסרי לנקה. בכל מקום שבו הייתה מלחמה, ולאחר מכן ניסו לכפות ממשל זמני כדי לייצב את המצב הטרור גבר" אמר אלעד.
בהתייחסות לנושא הביטחוני, אלעד סיפר על חוויותיו כמושל ג'נין ובית לחם, שם לעיתים היה צריך לבקר בכפרים פלסטיניים ללא אבטחה, אך לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, היו נדרשים צוותי אבטחה.
לדבריו, אם יוטל ממשל צבאי בעזה, ידרשו אנשי הממשל לביקורי מוכ'תרים עם אבטחה גבוהה כמו טנקים ונגמ"שים, בגלל המצב ברצועה. "האבטחה הגבוהה הכי מביכה את הצד השני", הסביר. "אני זוכר כשהייתי מושל, אמר לי אחד מראשי העיר, תשמע, אני מבין שאתה צריך אבטחה אבל תעשה לי טובה תבליע אותה, תכניס את האקדח, כמה שפחות נשק, כמה שפחות לאיים. אני רוצה שאנשים ירגישו נוח, וכך היה. היתה לי אבטחה סמויה". אלעד הוסיף והדגיש: "עזה זה סיפור אחר. מציאות אחרת. אני לא רואה את המושל הצבאי הולך לבקר בשטח עם נגמ"שים. אף אחד לא ישתף אתו פעולה. לא ידברו אתו בכלל".
הנושא הקריטי, לדבריו, הוא התעסוקה, "הפלסטינים יצטרכו מקור פרנסה", הוא מציין. "האם הם יחזרו לעבוד בישראל או לא? ומי יחתום להם על הרישיונות? הלחץ יעשה את שלו ואנחנו נחזור אחורה. אם אתה לא נותן להם לעבוד, אתה מעודד אותם ללכת לדרך הטרור. הם צריכים כסף כדי לחיות. זו תהיה הדילמה הגדולה ביותר. לא רק איך משקמים ומי מושל". המושל לשעבר מעריך כי החשש של הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במיל' הרצי הלוי, והרמטכ"ל הנוכחי רא"ל אייל זמיר ממשל צבאי לא נובע רק מהחיכוך של צה"ל עם אזרחים פלסטינים וחלוקת מזון אלא גם מפגיעה בתקציב הביטחון. שכן ממשל צבאי ידרוש השקעת כספים בתשתיות אזרחיות, במקום בתקציבי הביטחון: "אם צה"ל יידרש לממן תשתיות חינוך, בתי ספר ומורים, לא יישאר כסף לפיתוח כוח הצבא", הוא מסביר.
להערכתו, צה"ל יידרש לסוגיות אזרחיות ברצועה ובמקום להשקיע תקציב בבניין כוח של הצבא הוא יידרש להשקיע את הכסף ברצועת עזה, "נצטרך לקבוע אחראי ומממן את בתי הספר, המנהלים והמורות? אתה יודע איך זה מתחיל אבל לא יודע אף פעם איפה זה יסתיים. כמו שקרה ביהודה ושומרון". הזכיר. "עד שבא הסכם אוסלו. אתה נקלע לזה שאתה כבר "מתאהב" בממשל, פתאום נראה שהכל בסדר, ואתה מכניס דורות של חיילים שייתנו רישיונות, ויטפלו בתעסוקה, ויטפלו בדברים שחיילים לא צריכים להתעסק איתם. בגדול. זה החשש של הצבא".
הקצין בדימוס מתח ביקורת על השימוש במונח "ממשל צבאי" בקלות מבלי להבין את משמעותו הכבדה. אלעד טוען כי הדיון היום הוא במושגים של ממשל צבאי "של פעם": "תשכחו מזה, זה לא יהיה דומה. זה ממשל צבאי אחר לגמרי. אני לא יודע אם אפשר יהיה לקרוא לו ממשל צבאי". קבע הקצין לשעבר. "יצטרכו להקים אמצעי אבטחה, כי אם יבוא מישהו לקבל רישיון או מסמך הוא יהיה קרוב מידי לכוחות בשטח". אלעד מתאר את הסיכון הכבד ומשחזר את המצב בתקופתו: "בימי לפעמים היו פיגועי דקירה. אבל זה היה ממש בשוליים, היום המצב הביטחוני שונה. רכיבי הביטחון האלה יהיו יקרים וזה יצא מהכיס של צה"ל ומדינת ישראל".
בהמשך, ד"ר אלעד תיאר את האיום המרכזי שהיווה הפתח' בתקופתו, ושמדובר בשינוי משמעותי מאז ועד היום. "בבית לחם ובג'נין, פעילי חמאס וארגונים אחרים פעלו נגד הרשות הפלסטינית והפתח'", הוא אומר. "בלבנון, כשנכנסתי לשם, היינו בקשרים לא רעים עם הארגון השיעי אמל, אך בהמשך חזבאללה דחק אותם. פקידי היה לאמן את צבא דרום לבנון כדי שילחמו באמל ולאחר מכן בחיזבאללה", הוא מספר.
במהלך קיץ 1984, ד"ר משה אלעד זוכר רגע קשה בעיר צור, כשנפגע מרימון שהושלך לעברו: "כשהגעתי לעיר צור היו שני בניינים. אחד נתנו לשב"כ והשני למושל. הבניין היה מסריח מאוד כי פעל בו בעבר וטרינר וקברו שם סוסים ופרות, אבל הוא היה מאוד מוגן", הוא מתאר. "יום אחד עמדתי לצאת לסיור, והשליכו לעברי רימון שפגע בי בפנים ונפצעתי. דווקא נחשבתי למושל אהוד, בג'נין במיוחד, עד היום מזכירים אותי. אבל ככל שיש לך אוהדים ונותנים לך יותר קרדיט אז הארגונים הטרוריסטיים רוצים לגמור אותך". לאחר הפציעה בצור, "הגיעו כמאה עובדי נמל עם פרחים ושוקולד וביקשו סליחה".
בהתייחסות ליום שאחרי הכיבוש הצפוי של עזה, ד"ר אלעד מעריך כי בעוד שמערכת הביטחון עסוקה בהכנות לכיבוש, המטרה של ישראל צריכה להיות ברורה - לשכנע את העולם לקחת את שיקום עזה. "אם חמאס יחזיר את כל החטופים, המטרה שלנו צריכה להיות שישראל תהיה מעורבת רק מבחוץ ולהעביר את המושכות לגורם שיצמצם את מידת העוינות כלפי ישראל, כמו גוף בינלאומי שכולל שוטרים וחיילים ממדינות ערביות". הסביר וחידד: "רק ערבים ינהלו את עזה, אבל אחת הבעיות היא שהערבים לא רוצים לנהל אותה. המצרים אומרים: "מה, אנחנו אידיוטים להוריד את הדייסה מהאש בשביל היהודים? ישראל בישלו אותה - שיאכלו אותה הם".
המדינות הערביות עשויות לממן את שיקום עזה, אך דורשות זיכיונות בתחומים כמו תיירות ונדל"ן. ד"ר אלעד מציין כי מחשבות דומות היו לתוכנית טראמפ אחרי מלחמת ששת הימים, אך ירדו ממנה בעקבות לחצים דתיים. הוא מתאר כיצד נשיא מצרים, א-סיסי, גייס את השבטים הבדואים בסיני כדי להילחם נגד דאעש, בתמורה לשליטה בסיני וזיכיונות נוספים. "הם הפכו את עורם וניצחו יחד עם הצבא המצרי את דאעש".
בנוגע לאיברהים א-רג'אני, ד"ר אלעד אומר: "תפתח אינטרנט. הוא לקח כמעט כל תחום בסיני: תעבורה, תיירות, בנייה וחשמל. צריך למצוא אחד כזה גם לעזה". הוא מוסיף כי מצרים חייבת לבנק העולמי 11 מיליארד דולר, ושאפשר לבטל את החוב בתמורה לשיקום עזה. ד"ר אלעד טוען כי הוצע לו שוחד, ושההצעה שפורסמה בתקשורת המצרית עוררה רעש אדיר. "הם טענו שאני רוצה למכור את מצרים".