הדמוקרטיה הליברלית יורדת מהבגרות - מה זה אומר על החינוך בישראל?

עם פתיחת שנת הלימודים פורסם כי הבגרות במקצוע האזרחות השנה לא תכלול נושאים הקשורים בדמוקרטיה ליברלית, למשל את הפרק העוסק בתפיסות דמוקרטיות ליברליות, בחוקה ובמעמדה של מגילת העצמאות. אמנם לא מדובר במחיקה של הפרקים מתוכנית הלימודים, אבל זהו עוד שלב בתהליכי השחיקה המתמשכים של ערכים דמוקרטיים וליברליים במערכת החינוך הישראלית.

בשנתיים האחרונות, בחינות הבגרות במקצועות הרוח החברה והמורשת (מח"ר) מתקיימות על פי מתווה "תכנית הבגרויות הגמישה". ה"גמישות" באה לידי ביטוי בכך שבתי ספר יכולים לבחור בין שני מתווים עבור כל אחד מהמקצועות האלה, שבכל אחד מהם יש משקל שונה לבחינה החיצונית לעומת הערכה פנימית של בית הספר עצמו.

מקצוע האזרחות, בניגוד למקצועות המח"ר האחרים, הוא המקצוע היחיד שנלמד בכלל מגזרי החינוך. זהו המקצוע שאמור להניח את תשתית הידע הנדרש לחיים בחברה דמוקרטית, ואת הבסיס להבנה של המשמעויות של תרבות ומשטר דמוקרטיים. עם זאת, לאורך השנים, הפך מקצוע זה גם לזירת מאבק בין תפיסות היסוד בחברה הישראלית, וכבתנועת מטוטלת נע בין דגשים אוניברסליים יותר לדגשים הלאומיים והיהודים יותר של האזרחות בישראל.

מאז שנת 2016 חלו שינויים משמעותיים בתוכנית הלימודים, כולל הכנסת ספר לימוד חדש, שנותנים מקום נרחב יותר לעובדת היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, על פני היותה מדינה דמוקרטית. לאחר חקיקת חוק יסוד: הלאום, דבר זה בא לידי ביטוי ביתר שאת.

התוצאה היא שבישראל, כפי שמראים מחקרים שונים, מלמדים "דמוקרטיה חלולה", המדגישה אך ורק את מרכיב הבחירות בדמוקרטיה (תנאי יסוד אך לא מספק), תוך דחיקה הדרגתית של מרכיבי יסוד מהותיים כמו הגנה על זכויות אדם, שלטון החוק ועוד.

במיקוד הנושאים לבגרות באזרחות שפורסם כעת לצורך ההיבחנות בבגרות תשפ"ו, בולטת מגמה זו אף יותר. נכון, העובדה שנושאים מרכזיים ומהותיים להבנה של מהו משטר דמוקרטי לא יופיעו בבחינה, לא אומרת בהכרח שהם ירדו מתוכנית הלימודים, או שבתי הספר לא יעסקו בהם, אך עדיין מדובר בדוגמא נוספת לדחיקה לשוליים של מרכיבי ידע הכרחיים להבנת המציאות הנוכחית בישראל, כמו: "זכויות חברתיות וכלכליות, הזכות לקיום בכבוד"; "עבריינות פוליטית /אידאולוגית"; "מחלוקת או מתח בשאלת המחויבות לציית לחוק: סירוב לציית מטעמי מצפון וסירוב מטעמים אידאולוגיים פוליטיים".

וגם כאמור, "חוקה" "המעמד המשפטי של מגילת העצמאות"; ו"תפיסות דמוקרטיות ליברליות" הבחירה בנושאים למיקוד בבגרות אמנם משתנה מדי שנה, אולם נדמה שקשה להפריז בחשיבות הורדת הנושאים בהקשר הנוכחי: תקופת משבר חסרת תקדים בחברה הישראלית. ההקשר הזה הוא תמים במקרה הטוב ומתקרנף במקרה הפחות טוב. זהו לא צעד שאפשר לנתק אותו ממהלכים רחבים יותר הקשורים בנסיגת הדמוקרטיה בחברה הישראלית בעת הזו.

קיים קשר הדוק בין העובדה שרבים בציבור הישראלי חושבים שעיקרון "הרוב קובע" בדמוקרטיה הוא הדבר המרכזי ולעיתים היחיד המגדיר דמוקרטיה, לבין תהליך הנסיגה הדמוקרטית המאפיין את מדינת ישראל בשנים האחרונות. הפוליטיזציה הגוברת בכל מערכות השלטון לא פסחה גם על משרד החינוך, ומזה שנים מורים ומורות לאזרחות ולמקצועות אחרים נמנעים באופן מכוון מעיסוק בנושאים שנתפסים כשנויים במחלוקת בציבוריות הישראלית. אלא שמספר הנושאים המוגדרים ככאלה הולך ומתרחב בהתאם להלך הרוח הפוליטי, עד כדי כך שגם עצם הגדרת המדינה כמדינה דמוקרטית נתונה במחלוקת. במערכת החינוך הישראלית מעולם לא הייתה מדיניות עקבית ובהירה ביחס לחינוך אזרחי וחינוך לדמוקרטיה. לאורך השנים הערכים הקשורים באזרחות דמוקרטית ליברלית נשחקו בכל תחומי החינוך וגם במקצוע האזרחות.

יש לקוות שהנושאים עליהם לא ייבחנו השנה בבגרות עדיין יילמדו במסגרת האוטונומיה הפדגוגית החשובה של בית הספר. מורים ומורות רבים אכן עושים זאת ואף מרחיבים את היריעה ומשלבים חינוך לדמוקרטיה בכלל המקצועות. אבל האמירה הממסדית מטרידה. אם במסגרת לימודי האזרחות אנו רוצים לאפשר לתלמידים להבין את המציאות הנוכחית ולגבש עמדה משלהם אודות המחלוקות הקיימות, דחיקת הנושאים המאפשרים ידע מגוון ומורכב יותר מעבירה מסר ברור, מה המדינה באמת מצפה מאזרחיה.

התגובה הנדרשת למדיניות זו היא הרחבת האוטונומיה של בתי הספר בנושאים אלו, בגיבוי רשויות מקומיות ואישי ציבור. יש צורך גם בסיוע ותמיכה של ארגוני חברה אזרחית, של האקדמיה ושל ארגונים חינוכיים ותמיכה ציבורית חשובה מצד ההורים. כל זאת במטרה להטמיע את הידע, המיומנויות ואת הערכים הנדרשים כדי להיות אזרחים ואזרחיות מודעים, פעילים ובעיקר חושבים במדינה דמוקרטית.

הכותבת היא ראשת התוכנית למדיניות חינוך לדמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה