מעבר לים התיכון, בין קו 5 ל - 300, שוכנת מדינת "היעני". מדינה קסומה, שבה כל דבר הוא ב"כאילו". יש כאילו ממשלה, כאילו צדק, ו"יעני" שוויון בנטל. השמיים שם כחולים בכאילו, החוקים מתקיימים בכאילו, והעתיד מבטיח, לכאורה.
אזרחי מדינת "היעני" מצטיינים באמנות עתיקה ונדירה הנקראת "יהיה בסדר". הם עובדים קשה מהבוקר עד הלילה, משרתים במילואים חודשים ארוכים, משלמים מיסים בסכומי עתק, אבל תמיד מקבלים חזרה רק חצי. חצי שירות, חצי ביטחון, וחצי פתרון. כשהם מתלוננים, מסבירים להם מנהיגי המדינה בסבלנות, ש "הכל בסדר. אנחנו על זה".
אין במדינת היעני חוקה, אלא חוקי ישראבלוף, המאוגדים בספר קסום שדפיו כתובים בדיו נעלם. הוא כולל עשרות חוקים זמניים, שהופכים לקבועים, פטורים שמתחדשים כמו ברכת הירח, וועדות שחוקרות עד שאוזל הזמן ונשכח על מה חקרו מלכתחילה.
בכל פעם שממשלת "היעני" נתקלת במכשול משפטי או רגולטורי, היא מזעיקה את אחד מקוסמי הממלכה, שיחלץ אותה מצרה, באמצעות לחשים פוליטיים מסתוריים. חוק הגיוס נחשב במשך עשרות שנים לעמיד במיוחד, בגלל רגישותו המופלגת. טובי הפוליטיקאים לא יכלו לו. האחרון שבהם, יולי אדלשטיין ניסה את מזלו, נכשל באחיזת העיניים וסולק. במקומו נבחר קוסם חדש עם מבטא צרפתי, שהבטיח להעלים את המפגע.
כמה שבועות ישב בועז ביסמוט למד את החומר, הפך והפך בסוגיה, והגיע עם רעיון מהפכני שפורסם אתמול לראשונה ב"וואלה": לא צריך חוק. אפשר להחליף אותו בתקנת חירום לשנה. תקנה שלא תחייב אף אחד לעשות כלום. תקנה שאומרת "יגויסו לפי צרכי צה"ל", בלי להגדיר כמה ומתי, בלי סנקציות, ובלי כל דרך לאכוף. איזו גאונות. פסגת אומנות "היעני". נכריז על הצרכים, בלי ליצור אמצעים לספק אותם. משהו כמו, נפתור את בעיית הרעב בעולם, על ידי הכרזה חגיגית ש"נייצר מזון לפי צרכי הרעבים". כותרת בומבסטית אבל ריקה מתוכן.
ועכשיו לחלק הטוב ביותר. לא רק שתהיה תקנת גיוס מעורפלת אבל חירומית, החרדים, שנעתרים ברוב טובם "לרצות" להתגייס (לא חלילה להתגייס בפועל ולעמוד ביעדים) מקבלים בונוס שמן, בדמות הקפאת הסנקציות. בלי מעצרים, בלי אמבושים במעברי הגבול ובלי שלילת הטבות כמו סבסוד התשלומים במעונות. הסגנון הביסמוטי, בעל הגינונים האירופאים, גורס שיש לבקש מהם להתגייס, אם לא אכפת להם כמובן, בתנאים ובמספרים שהם יחליטו, ובמקביל להבטיח להם שלא יקרה להם כלום אם לא יתגייסו. זה כמו לאיים על הילד "אם לא תעשה שיעורי בית, אני מבטיח שלא אעניש אותך". ממליצה, אגב, לא לנסות את זה בבית.
ועוד מילה על תקנת חירום, שהיא בעצם דרך קסומה לעקוף הצבעה כדין בכנסת. מי צריך דמוקרטיה כשיש לך את ביסמוט? מי צריך דיון ציבורי כשאפשר פשוט להכריז "חירום" בארשת פנים עגומה, ולעשות מה שבראש שלך? זה לא סתם ישראבלוף שגרתי, זה תרגיל מלוכלך על ראשם של 900 חללי צה"ל שנפלו מתחילת המלחמה, ואלפי המילואימניקים שמתייצבים ממש עכשיו, ברגעים אלה, כדי לכבוש את עזה במקום לבלות עם המשפחה בחגים.
ביסמוט מוכן להישבע שהחרדים יסכימו ל"גיוס במספרים גבוהים" בגלל שהוא קרא לזה "תקנת חירום" במקום "חוק גיוס". כאילו זה עניין של סמנטיקה ולא של עקרון ה"נמות ולא נתגייס" שהולחן יפה כל כך ושרים אותו בכל חסימת כביש.
באמת שהרעיון מושלם. בתיאוריה. החרדים מתגייסים בעשרות אלפים, צה"ל מקבל כוח אדם איכותי, הציבור מרוצה, וכולם מבסוטים אש. אלא שכשהוא יפגוש במציאות, המצב יהיה חמור מזה שהוא היום. אף חרדי לא יתגייס, כי אף סנקציה לא תופעל, ושום "צורך של הצבא" לא יתמלא. ואף מילה על המילואימניקים.
ומה יקרה עוד שנה כש"תקנת החירום" תסתיים וכלום לא יקרה? יאריכו אותה. שוב ושוב ושוב. עד שנגלה שהחירום האמיתי הוא לא המצב הביטחוני, אלא המצב של מדינה שההנהגה שלה חושבת שאפשר לפתור בעיות אמיתיות עם "יעני" תקנות.
כי "יעני" היא לא רק מילה, היא הפכה פה לדרך חיים בזויה. יעני יש פתרון, אבל לא עכשיו, יעני יש שוויון אבל לא בדיוק, יעני אנחנו מדינה נורמלית. העם חי בתקווה נצחית שהישראבלוף יהפוך לישראמת, וש"הכאילו" יהפוך לממש. וזה לא קורה כבר יותר מדי שנים.
ברור שביסמוט מושך זמן עם תקנות החירום ההזויות האלה, מנסה ביד אחת לפייס את החרדים ובשניה את המילואימניקים. אבל הוא ונתניהו יודעים היטב, שכשיגיעו עם ה"יעני" גיוס הזה, והנשיאה בנטל ב"כאילו" לבג"צ, שרוצה תכל'ס לראות בעיניים, תתפוצץ להם הפשרה העקומה הזאת בפנים, כשיזרקו מכל המדרגות.
אבל עד אז, אלוהים גדול. אולי תפרוץ מלחמה גדולה עם איראן, התקציב לא יעבור, או יוכרז מועד לבחירות? ואז גיוס החרדים יהפוך לכאב הראש של ממשלה אחרת. בינתיים שהעם יתעסק באיזה ישראבלוף שיסיח את דעתו.