המרכבה של גדעון מקולקלת: מסמך פנימי של צה"ל, כך חשף אמש עמית סגל בחדשות 12, קובע שמבצע מרכבות גדעון נכשל. המסגור של סגל לידיעה קצת מוזר ולפיכך מעיד אולי על מקורה: זה לא סתם שהמבצע נכשל, אלא שהמסמך החדש עומד בסתירה לדברי הרמטכ"ל לפיהם הפעולה השיגה את מטרותיה.
עם כל הכבוד להדלפה לסגל, נתחיל במה שכל ילד היה יכול לדעת גם בלי מסמך פנימי: חטופים לא שוחררו, חמאס לא הוכרע ומכאן שהמבצע (גם אם היו לו מטרות משנה שהושגו) לא השיג את ייעודו האולטימטיבי.
למה? גם כאן הקטע שבחר סגל להטעים עוסק בניהול הטקטי (עניין חשוב לכשעצמו) ולא במשתנים מתערבים קריטיים, כמו ההחלטה להזין את חמאס בסיוע הומניטרי בשל הלחץ הבינלאומי על ישראל, שהיא החלטה מדינית ולא צבאית.
למה המסגור של סגל חשוב? כי הוא בבחינת תשלום למקור. מישהו הרי תמיד מדליף משהו מתוך אינטרס, לא רק שהדברים יקבלו חשיפה אלא שיוצגו באור המתאים לו. פעמים רבות מדובר בהבנה עם העיתונאי.
מכאן שאנו צריכים לשאול את עצמנו למי היה אינטרס להביך את הרמטכ"ל, להציג אותו כמי שלא עומד בציפיות הדרג המדיני ואף לפגום באמינותו, שהרי איך יכול להיות שהמבצע שהציג כמוצלח, בעצם כשל?
זמיר לעזאזל
נדמה שבכל יום שעובר לומד אייל זמיר על בשרו את שלמדו רבים וטובים לפניו (רשימה חלקית מאוד: נפתלי בנט, איילת שקד, אביגדור ליברמן, רוני אלשייך, אביחי מנדלבליט ועוד - כולם אנשי ימין). העובדה שנתניהו השיק אותך ברוב גאווה כמינוי נוצץ שלו, היא רק קדימון לסכין בגב - ברגע שבו יהיה נדמה לו שבחרת לשרת את הממלכה ולא את המלך.
רק שזמיר במדים, בתחילת תפקידו (בקושי חצי שנה!) ויכולת התגובה שלו היא מוגבלת. לכן מפתה להיות לו לפה ולשאול את נתניהו מה לעזאזל עובר עליו?
למה במקביל לגיוס עשרות אלפי חיילי מילואים (מעניין אם צה"ל שוב ישפץ את אחוזי ההתייצבות, כפי שעשה בסבב הקודם כדי להחריש סרבנות אפורה), חשוב לו להבאיש את ריחו של הרמטכ"ל בעיני הציבור?
חוץ מלהדליף מאחורי הגב, מה הוא היה מציע? להיכנס לעזה שאותה עזב רק אחוז אחד מתושביה (כלומר: 99% לא שעו לדרישת הפינוי)? האם במקרה כזה הוא יתייצב גם בהלוויות מי ששמותיהם יותרו לפרסום - ולא יחכה רק להצלחות כדי להיראות בציבור?
ובכלל, האם הוא מצפה מחיילי צה"ל לפגוע, גם אם מדובר בנזק היקפי ולא כמטרה, באזרחים - דבר שיכול להוביל להכרזה בינלאומית על כל משרת הצה"ל בעת הזו (סדיר ומילואים) כמבוקש?
חזרה לעתיד
מדהים לראות את המהפך שעבר נתניהו, מהאיש שהסביר מעל כל במה עד כמה בשיטה הישראלית אין טעם לתבוע אחריות ממישהו אחר זולת ראש הממשלה, למי שמבקש להטיל את האחריות על כל מי שאינו הוא.
מדהים עוד יותר לגלות שהוא עושה זאת מראש, כלומר מכין כבר את התירוץ ומסמן את האשם בכישלון הפעולה העתידית בעזה. מה זה אומר? האם הוא מבין שלא יוכל לספק את הסחורה המובטחת בדמות ניצחון מוחלט, שחרור החטופים והשמדת חמאס ולכן הוא מתרץ את הכישלון עוד בטרם אירע?
מה צריכים לחשוב חיילים ומפקדים שכך מתבטא ראש הממשלה שלהם, ערב גיוסם-מחדש לסבב שביעי או שמיני של שירות מילואים מסכן חיים?
מה צריכים לחשוב בני משפחות החטופים, כשנתניהו מסביר שלא יהיו עסקאות חלקיות, אבל מכין כבר את הקרקע לעובדה שלא יצליח להשיג עסקה מלאה בתנאים שהציג (אפשר להיזכר במה שמסר מיקי זוהר שנשלח אל התקשורת: הפסקת המלחמה, החזרת החטופים ופירוז הרצועה. נזכיר ששתי המטרות הראשונות הן בנות השגה כבר היום).
אז מי אמר שנתניהו לא למד כלום מ-7 באוקטובר? הוא למד ועוד איך למד. יותר לא תתפסו אותו לא מוכן.
לא, זה לא שהוא ישקול אי פעם שיקול לאומי ויבכר אותו על פני האישי, זה לא שהוא לקח, לוקח או ייקח אחריות, אבל בפעם הבאה יהיה לו כבר אשם מוכן מראש, עוד שעיר לעזאזל שנועד להסוות את העובדה שהאשם המרכזי על פי נתניהו של 2007 הוא נתניהו שהחל לכהן מחדש בתפקיד בתחילת ינואר 2023, היום שבו החלה השמדת הערך של מדינת ישראל.