אחת התכנית ל"יום שאחרי" המלחמה ברצועת עזה שנשקלות על ידי ממשל טראמפ כולל את הפיכת הרצועה לשטח "נאמנות" בשליטת ארצות הברית למשך עשור לפחות - כך דווח היום (ראשון) בוושינגטון פוסט.
לפי הדיווח, התכנית, המתבססת על רצונו של הנשיא דונלד טראמפ "להשתלט" על הרצועה, שואפת להפוך את הטריטוריה החרבה ללא פחות מ"אתר נופש נוצץ" ולמרכז הייטק. בנוסף לכך, לפי התכנית, הכוללת 38 עמודים, כל שני מיליון תושבי עזה יועברו ממקומם, לפחות זמנית - בין אם בעזיבה "מרצון" למדינות אחרות או לאזורים בטוחים ומוגבלים בתוך הרצועה, בזמן שיקומה.
עוד דווח שבעלי קרקעות יקבלו אסימון דיגיטלי על ידי הקרן בתמורה לזכויות לפיתוח מחדש של רכושם, שישמשו למימון חיים חדשים במקום אחר או בעתיד עבור דירה באחת משש עד שמונה "ערים חכמות המונעות על ידי בינה מלאכותית" חדשות שייבנו בעזה. כל פלסטיני שיבחר לעזוב יקבל תשלום של 5,000 דולר במזומן וסבסוד למשך ארבע שנים של שכר דירה במקום אחר, כמו גם מימון של שנה למזון.
התוכנית מעריכה כי כל יציאה של אדם מעזה תחסוך לקרן 23,000 דולר, בהשוואה לעלות הדיור הזמני ומה שהיא מכנה שירותי "תומכי חיים" באזורים הבטוחים עבור אלה שנשארים.
ההצעה, שנקראת "הקרן להקמה מחדש של עזה, האצה כלכלית וטרנספורמציה (GREAT Trust), פותחה על ידי כמה מאותם גורמים ישראליים שהקימו והניעו את הקרן ההומניטרית לעזה הנתמכת על ידי ארה"ב וישראל, ומחלקת כעת מזון בתוך הרצועה. התכנון הפיננסי נעשה על ידי צוות שעבד באותה תקופה עבור Boston Consulting Group.
הבית הלבן הפנה שאלות למשרד החוץ, שסירב להגיב. BCG אמרה כי העבודה על תוכנית הנאמנות לא אושרה במפורש וכי שני שותפים בכירים שהובילו את המודלים הפיננסיים פוטרו לאחר מכן.
הנשיא טראמפ, קיים ביום רביעי האחרון פגישה בבית הלבן לדיון בדרכים לסיים את המלחמה בעזה, ובתסריטים האפשריים ליום שאחרי. בפגישה השתתפו מזכיר המדינה מרקו רוביו, השליח המיוחד סטיב ויטקוף, ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, וכן ג'ארד קושנר, חתנו של הנשיא טראמפ ומי שניהל רבות מיוזמות המזרח התיכון בקדנציה הראשונה.
הודעה רשמית לא נמסרה לאחר המפגש, אולם ויטקוף ציין ערב קודם לכן כי לממשל יש "תוכנית מקיפה מאוד". לפי מקורות המעורים בנושא, חלקים מרכזיים בתוכנית נבנו כדי להגשים את חזונו של טראמפ להפוך את עזה ל"ריביירה של המזרח התיכון".
על פי המסמך, התוכנית אינה מתבססת על מימון פדרלי אלא על השקעות ציבוריות ופרטיות ב"מגה-פרויקטים", בהם מפעלי רכבים חשמליים, מרכזי דאטה, אתרי נופש ובנייני מגורים רבי קומות. החישובים הכלכליים שנכללו בתוכנית צופים תשואה של כמעט פי ארבעה על השקעה של 100 מיליארד דולר בתוך עשר שנים, לצד הכנסות מתמשכות ממיזמים עצמיים.
להבדיל מהקרן ההומניטרית (GHF) הפועלת כיום בעזה, שנמתחה עליה ביקורת על שימוש בקבלני ביטחון אמריקנים חמושים וחוסר יציבות כלכלית, יוזמי תוכנית הנאמנות מדגישים כי היא אינה נסמכת על תרומות.
"אחרי סיום הקרבות הנשיא יקבל החלטה נועזת", אמר מקור המעורה בדיונים. "ישנן מספר אפשרויות שונות שבהן הממשל יכול לנקוט - הכול תלוי בהתפתחויות בשטח.
על פי הדיווח את התוכנית, גיבשו היזמים הישראלים-אמריקנים מייקל אייזנברג ולירן טנקמן, יחד עם מומחים פיננסיים והומניטריים בינלאומיים ומשקיעים פוטנציאליים, ובסיוע צוות של חברת הייעוץ האמריקאית BCG. המסמך הסופי הושלם בחודש אפריל וכולל מודל כלכלי מפורט להשקעות עתידיות.
על פי המתווה, ישראל תעביר את סמכויותיה המינהליות בעזה לידי הנאמנות האמריקאית במסגרת הסכם בילטרלי עם וושינגטון, שצפוי להתפתח לנאמנות רשמית רב-צדדית בהשתתפות מדינות ערביות ואחרות. בשלב הראשון, ישראל תשמור על "זכויות ביטחוניות עליונות", בעוד הביטחון הפנימי ינוהל בידי קבלני ביטחון מערביים וכוחות זרים. בהדרגה, בתוך עשר שנים , יוחלפו אלה בכוחות משטרה מקומיים שיוכשרו לכך.
התוכנית מתייחסת לתקופת ניהול של כעשור, "עד אשר תתפתח פוליטיקה פלסטינית מחודשת קיצונית פחות". המסמך אינו מזכיר אפשרות של מדינה פלסטינית, אלא קובע כי הישות הפלסטינית שתוקם בסופו של דבר תצטרף ליוזמת הסכמי אברהם.
לפי הדיווח, יישום התוכנית יתחיל בפינוי ההריסות והנפלים מהרצועה, לצד הקמה מחדש של מערכות תשתית, חשמל ומים. יוזמיה טוענים כי מיקומה האסטרטגי של עזה יהפוך אותה למרכז לוגיסטי של פרויקטים אזוריים ולחלק ממרחב "פרו-אמריקני", שיספק לארצות הברית גישה למשאבי אנרגיה ומינרלים חיוניים.
ב"וושינגטון פוסט" צוין כי יוזמי התוכנית השוו אותה לנאמנויות האמריקאיות באיי האוקיינוס השקט לאחר מלחמת העולם השנייה, ולתפקידי השיקום שניהלו דאגלס מקארתור ביפן וג'ורג' מרשל בגרמניה - אך ספק אם המהלך יקבל אישור במוסדות בינלאומיים.
המימון הראשוני כך על פי הוושינגטון פוסט, יישען על שעבוד של כ 30% מאדמות עזה המוגדרות כ"ציבוריות", שיועברו באופן מיידי לנאמנות שתנהל את הרצועה. באחד המסמכים הפנימיים כתב היזם לירן טנקמן כי מדובר בחלק ה"הגדול והקל ביותר - אין צורך לבקש מאף אחד", ואילו שותפו הזהיר: "אני חושש לנסח כך, כי זה עלול להיראות כהפקעת קרקעות".
במסגרת הפרויקטים המתוכננים: כביש טבעתי ורכבת קלה סביב גבולות הרצועה - שכבר כונה "כביש MBS" על שם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן; כביש צפון-דרום מרכזי שייקרא על שם נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד; וכן נמל ושדה תעופה בדרום הרצועה שיחוברו ישירות לישראל, מצרים וערב הסעודית.
התוכנית כוללת גם מתקן התפלת מים ושדות סולאריים בסיני שיספקו מים וחשמל לרצועה. במזרח עזה מתוכנן לקום אזור תעשייה מתקדם עם מפעלי רכבים חשמליים ומרכזי נתונים אמריקניים, ואילו חוף הים המערבי יוסב ל"עזה טראמפ ריביירה" - רצועת נופש יוקרתית הכוללת גם איים מלאכותיים בסגנון דובאי.
במרכז הרצועה מתוכננת הקמה של 6 עד 8 "ערים חכמות", עם בניינים רבי קומות, דירות, מסחר, תעשייה קלה, בתי ספר, מרפאות ושטחים ירוקים. כל משפחה פלסטינית שתישאר או תשוב לאחר הבנייה תוכל להחליף את "אסימוני הקרקע" בדירה חדשה בשטח של כ 167 מ"ר, בשווי מוערך של כ 75 אלף דולר.
פרופ' עאדל חאק מאוניברסיטת ראטגרס התריע כי כל תוכנית שתמנע מתושבי עזה לשוב לבתיהם, או שלא תספק מזון, טיפול רפואי ומקלט נאות, תהיה בלתי חוקית, גם אם תוצע תמורה כספית.
אבו מוחמד, תושב חאן יונס בן 55, אמר בתגובה לעיתון: "אני נשאר בבית ההרוס חלקית. אפשר לשפץ. אני מסרב לעזוב למדינה אחרת - מוסלמית או לא. זו המולדת שלי"