התקיפה ישראלית על בית הכלא "אווין" שבטהראן, שהתרחשה יום לפני הפסקת האש שסיימה את סבב הלחימה בין ישראל לאיראן בחודש יוני, הותירה אחריה לא רק עשרות הרוגים אלא גם מציאות קשה בהרבה עבור האסירים הפוליטיים שנשארו בחיים.
לפי דיווחים, יותר מ-100 מהם עלולים לעמוד כעת בפני הוצאה להורג בהליך מזורז, במסגרת מסע נקם שמוביל המשטר האיראני נגד מתנגדי המשטר, המואשמים בריגול לטובת ישראל.
כתוצאה מהתקיפה על בית הסוהר, נהרגו כ 80 בני אדם - אסירים, בני משפחות, אנשי סגל ושומרים. ישראל טוענת כי כיוונה את התקיפה לעבר סגל הכלא והכוחות המפעילים אותו, ואף שיגרה אזהרה מוקדמת לחלק מהשומרים, אך אלו דאגו למלט את עצמם, לא שיתפו את המידע ולא פינו את האסירים מהתאים.
אסירה פוליטית ששהתה במקום, תיארה את המצב בפני הסאנדיי טיימס הבריטי: "הפכנו למגן אנושי. חשבתי שזה הרגע האחרון בחיי".
מיד בתום הלחימה, לפי עדי ראייה וגורמי משפט באיראן, השתלטה על מערכת המשפט "רוח נקם". שופטים מאיצים תהליכים ומאשרים הוצאות להורג ללא הצגת ראיות, בהתבסס על הודאות שהוצאו בעינויים ותיקי חקירה מפוברקים. "השופטים אף אינם מאפשרים לעורכי דין להציג טיעונים", סיפר עורך דין מטהראן.
המשטר הכריז כי במהלך ימי הלחימה נעצרו 700 בני אדם בחשד לריגול עבור ישראל, והבטיח לנהוג "ללא רחמים" בטיפול בהם. במקביל, ארגון "איראן לזכויות אדם" דיווח כי עד חודש מאי השנה הוצאו להורג 511 בני אדם, עלייה של 96% לעומת התקופה המקבילה ב-2024.
ההפצצה גם טרפה את הקלפים בכל הנוגע לחיים בתוך הכלא עצמו. "אווין", שנודע במשך שנים כסמל לדיכוי ולעינויים של מתנגדי משטר, אך גם כמוקד של התנגדות שזכה לכינוי "אוניברסיטת אווין".
המוסד שעל פי דיווחים "נוהל" בידי האסירים, איבד מאז את מעמדו. בעבר הצליחו האסירים לשמור על מסגרת של סולידריות, למנוע הוצאות להורג מתוכו ואף לקיים הפגנות ושביתות רעב מתוך הכלא.
לאחר התקיפה הישראלית, הועברו 61 אסירות פוליטיות למתקן אחר, הידוע בתנאי התברואה הירודים, חום בלתי נסבל, צפיפות ומחסור בטיפול רפואי. אחרות הוסעו ל"דירות בטוחות" של משרד המודיעין, שם אינן נרשמות כלל וכל פיקוח חוקי נעלם כלא היה.
עדי ראייה סיפרו כי במהלך ההפצצה האסירים נכלאו בחצר ושימשו בפועל כמגן אנושי. מוטאחרה גונאי, אחת האסירות, סיפרה שהועברה לאחר מכן ל"בית בטוח", שם נחקרה באיומים קשים. היא שוחררה בערבות אך נידונה ל-21 חודשי מאסר בגין "תעמולה נגד המדינה" ו"העלבת המנהיג העליון".
פוסט קצר שפרסמה בעת פרוץ המלחמה, שבו האשימה את ההנהגה בהצתת "הגיהינום", שימש עילה להרשעתה.
גם אסירים גברים הועברו בין מתקנים שונים. 500 מהם הוחזרו לאווין לאחר שהוחזקו במתקן חלופי, שם הוכו ועונו קשות. כמאה נידונים למוות הופרדו בכוח מיתר האסירים. בין המוכים היה מוחמד-באכר בכטיאר, לשעבר מפקד בכיר במשמרות המהפכה שהתנגד למשטר. בנו מסר כי אביו לא מקבל טיפול רפואי, וכי היקף פציעותיו טרם התברר.
התקיפה באווין נועדה, לטענת מקורות בישראל, לפגוע במנגנון המשטר ולעודד את האופוזיציה. בישראל הכחישו כי אסירים נפגעו וטענו כי איראן מנצלת את האירוע לצרכי תעמולה פנימית ולציד מכשפות פוליטי. עם זאת, עדויות, תצלומים ותיעודים מהזירה מעידים כי לפחות שישה מוקדים בכלא נפגעו בצורה מהותית, בהם אגפים מנהליים, חדרי ביקורים ותאי אסירים.
עבור רבים באופוזיציה האיראנית, מדובר במכה אנושה. "ישראל רצתה להפגין כוח", אמרה גונאי, "אבל זו הייתה טעות. אווין הוא לא רק כלא, הוא היה הלב הפועם של ההתנגדות למשטר".